הספר מדבר על קושי של ילד שבמקום להבין אותו תמיד כעסו עליו בתקופה שבה עוד לא הכירו את המושג "הפרעות קשב וריכוז".
למרות שעברו כבר כמה שנים ואנחנו כבר יותר מודעים לתופעה הזאת- לדעתי זה עדיין ספר חובה לכל מחנך כדי שיבין יותר את התחושה של ילד כזה.
הספר מומלץ לכל גיל- בלי קשר למחנכים.
כתוב בצורה מעניינת וסוחפת.

אוקיי. זה אחד מהספרים האהובים עליי.
אחד הספרים שבסוף כשאתה גומר אותם אתה עושה מין "ואאאאאוווווו"
ורץ לכתוב עליהם ביקורת בסימנייה.
טוב, רצתי לכתוב על הספר ביקורת כשכבר עברו כמה חודשים מאז שגמרתי את כל הסיפור, אבל זה חד פעמי.
בדרך כלל ישר כשאני גומרת אני רצה לכתוב עליהם ביקורת.
אני מקווה שתסלחו לי על האיחור.

הספר הוא ספר ממש מצחיק ומעניין. כתוב בצורה יפה, נהנתי מכל רגע.
הספר מיועד לגיל 9 ומעלה וחשוב לציין שגם למבוגרים!
דובי הוא ילד היפראקטיבי.
ואם אתם לא בטוחים כמה חמור זה יכול להיות, הינה דוגמה, למשל:
דובי באוטובוס. אמא אומרת לו לא לקום מהמושב.
אמא נרדמה.
דובי קם מהמושב.
דובי שואל את הנהג איך קוראים לו.
הנהג אומר את שמו.
דובי שואל את הנהג בין כמה הוא.
הנהג לא מרוצה מהשאלה אבל הוא עונה.
דובי שואל את הנהג כמה הוא שוקל.
הנהג מתעצבן.


כן, אז כולם חושבים שדובי הוא ילד רע. אבל הוא לא. עוד תראו.

בתור ילדה היפראקטיבית מאוד התחברתי לספר. אנשים צריכים פחות להתייחס למעטפת ויותר להסתכל מתחתיה. וכן, כמה קיטשי שזה ישמע.
תמיד הייתי מפריעה בשיעורים, חסרת שקט. ותמיד תייחסו אלי כאל שונה. ואני שונה.
בדיוק כמו שכל אחד אחר הוא שונה.
באמת שקצת נמאס לי כבר מכל התוויות שנותנים לכל אחד. אני לא בחרתי להיות היפראקטיבית. או יפה. או מכוערת. או מעצבנת. או נדיבה מטבעי. או תמניה. או אשכנזייה. וכו וכו. בני אדם אדם הם בני אדם. כמה פעמים ביום אני קוראת באינסטגרם על אנשים ששונאים את הקהילה הגאה? או שחורים? ואסייתים?
יש עוד כל כך הרבה דוגמאות. ויש שיגידו שהעולם התקדם. אז צר לי חברה יקרים
כניראה שהוא לא.
כשהבדיחה שאני שומעת הכי הרבה היא "אופנוע דורס אישה מי אשם? האישה כי היא הייתה צריכה להיות במטבח" אז צר לי העולם לא התקדם
וזה אפילו לא מצחיק!
אושי גרוס, הסופר קיבל במה דרך הספר הזה. כי מי מקשיב בימינו לאנשים שקשה להם?
יש כל כך הרבה כאלה. אני רוצה לצעוק ולצרוח לכם
תפסיקו עם התוויות האלה כבר!!!!!!!!!!
אבל מי יקשיב לי?
מייייי
אתם לא מכירים אותי. לא יודעים מי אני. איך אני נראית ואיפה אני גרה. ובכל זאת אכפת לי מה תגידו עלי.
כי העולם שלנו דפוק.
דפוק. דפוק. דפוק.
לקרוא את הספר הזה היה בשבילי זעזוע עמוק. ראיתי בו את עצמי. כן, מורות התנהגו אלי זבל כשהייתי ילדה כי הפרעתי.
וכשהמורה מתנהגת זבל אל ילד, למה ששאר הילדים לא יתנהגו אל אותו ילד זבל?
תקראו את הספר הזה.

אולי זה יפתח לכם את העיניים.

ספר יפה שמסתכל מנקודת המבט של הילד.
מתואר הרבה כאב, אבל באותה מידה גם השמחה, למרות שיש הרבה פחות...

אושי גרוס מספר על ילדותו כילד היפר בסביבה לא תומכת ולא מבינה , אמת כאובה שתתפוס אותכם חזק
שורה תחתונה-מומלץ!

ספר המתאר את קשייו של ילד עם בעיות ממבטו של הילד.
ספר מאוד נחמד עם קטעי הומור.
שווה קריאה.