סיפורי אדגר אלן פו מעמידים אותי כמבקר בפני דילמה קשה: מצד אחד החשיבות של פו כפורץ דרך, מצד שני מבחן הזמן אינו נוטה חסד לסיפוריו.
את הסיפורים והשירים של אדגר אלן פו קראתי בעבר פעמיים בשפת המקור, בפעם הראשונה הפריע לי השילוב של הלטינית והצרפתית בטקסט, בפעם השנייה קראתי את הגרסה המוערת. כשראיתי את הספרון במחיר 5 ש"ח בשבוע הספר החלטתי לקרוא אותו הפעם בעברית. לפני די הרבה שנים נהנתי לקרוא את התרגום הנהדר של זאב ז'בוטינסקי לשיריו של פו "העורב" ו"אנבל-לי" למרות השפה ה"ענתיקה".

אלא שהפעם לא כל-כך נהניתי לקרוא את סיפורי אדגר אלן פו. להקדמות הארוכות לכל אחד מהסיפורים (בנושאי הניתוח האנליטי, הלוגיקה, המתמטיקה, השירה וכו') היה ערך לפני 170 שנה אבל כיום הן משעממות ולסיפורים יש פה ושם חורים לוגיים הנובעים קרוב לודאי מחוסר הידע שהיה קיים אז. סיפור אחד (תעלומת מארי רוז'ה) נקטע באיבו. אחרית הדבר הארוכה של שמעון אדף (21 ע') היא שיעמומון סתמי (שלא לומר פלצני) שאינו מוסיף דבר.

לאדגר אלן פו מגיעים 5 כוכבים על כך שפרץ את הדרך לסיפורי האימה והמותחנים אבל לסיפורים רק 2 כוכבים מאחר והם אינם עומדים במבחן הזמן בחלוף כ-170 שנה.

זהו הסיפור הבלשי הראשון, מכאן הכל התחיל.
בסיפוריו אלו אדגר אלן פו לא רק מספר סיפור בלשי אלה גם מספר לנו על טבע האדם , איך קל לפול למלכודות מחשבתיות , איך אפשר לחפש ולא למצוא משהו שרק צריך להושיט את היד ולקחת.
מרתק.

נורא אהבתי מרתק סופר גאוני