אני אגיע ישר לעיקר: הדבר הכי מעצבן בספר הזה הוא שיש לו פונטאציל להפוך לספר טוב. לא מדהים, לא חמש כוכבים, לא מהTOP 10 שלי, אבל כן משהו שיהיה שווה לקרוא.

היה לספר בסיס טוב: חבורת ניצולי שואה נפגשים בשנות ה-60 או ה-70 אחרי שנים שלא נפגשו. הרי יש ספרים שהצליחו על פחות מזה,לא?

במקום יותר להרחיב על הדינמיקה בין כל האנשים הקיימים מתרכזים ביחס של בחור אחד לאחרים. הבחור הוא יליד הארץ שהוא בעל אובססיה קשה לנושא השואה וכמה הניצולים בעצם "הלכו לטבח" ולא עשו כלום ונתנו לגרמנים להרוג מיליוני יהודים. מסתבר שזה היה מה שרוב האנשים שהיו ילידי הארץ חשבו עד משפט אייכמן... זה פשוט נשמע מוזר מידי בשבילי.
בכל מקרה הקונספט הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, כמו שיר של ארבע דקות שעושים לו רמיקס של שעה ביוטיוב: מעצבן וחופר.

אחרי יותר מחצי ספר עוברי לנושא הבא ויליד הארץ נעשה נושא משני בלבד! הללויה! מדברים על משהו אחר!
הנושא הוא הרומן שמופיע בין שני אנשים: החלק של הרומן אמיתי וחושף את הצדדים המכוערים ביותר של האנושות אך במקום ליצור רצף זמן אמין של מקרים, הסופרת הולכת הלוך ושוב ברצף הזמן ויצאתי מאוד מבולבלת.

אני אפילו לא התחלתי לדבר על הסופרת עצמה(הרי הספר הוא ביוגרפיה) , כי אין על מה במיוחד: הדמות הראשית היא גניה והסופרת עצמה היא דמות משנה. זו לא הבעיה, קראתי ספרים טובים שהדמות הראשית היא דמות המשנה(כמו האקדמיה לערפדים) אבל אני יכולה לתאר אותה רק בקווים כללים בלבד.
מילא זה, לא ידוע כלום על הילדים שלה ועל בעלה. בזמן שהיא מספרת במשך חצי ספר על הבעל של שלא מעניין אף אחד אבל לא מסופר שום דבר על הבעל שלה!
זה לא רציני.

לסיכום: לא שווה את הזמן.