ספר טוב המביא בתמציתיות משפטים מפורסמים במהלך ההסטוריה. ברצוני להתיחס לשניים המופיעים בספר ולמשפט עכשווי שאינו מופיע בספר אבל ללא ספק ישמש כתקדים משפטי בעתיד.
המשפט הראשון הוא משפטו של סוקרטס משפט בפני חבר מושבעים בדמוקרטיה האתונאית. שנת 399 לפני הספירה.
התקופה תקופה סוערת באתונה אחרי תבוסה מרה במלחמות הפלפונס. אדם בשם מילטוס נשא את הנאום המרכזי-נאום תביעה במושגים בני זמננו. המשפט מתנהל תחת כיפת השמיים. חבר המושבעים מונה חמש מאות אזרחים. העדויות למשפט מצויות בכתבי אפלטון תלמידו . להגנה ולתביעה זמן מוגבל. הדבר נעשה באמצעות שעון מים.
אשמתו של סוקרטס -לעג לאלים. וקילקול בני הנוער. סוקרטס מנהל את הגנתו בעצמו. טיעונו העיקרי שכאיש המחפש אחר האמת נאלץ להתנהג כזבוב טורדני שיעודו לעקוץ את האנשים, לעורר בהם זעם - האמת לא פשוטה ויש לחפש אחריה ולעיתים לא נעים לגלות אותה. מאות מתלמידיו נמצאים הוא אינו משתמש בהם להשפיע על המושבעים. הוא מנסה לשכנע בכוחות עצמו. בנאום ההגנה שלו מצליח "הזבוב" להרגיז גם את המושבעים הוא אינו משתמש בזכותו לבקש גזר דין חלופי, היה יכול לבקש גלות -לא ביקש. טיעונו לכך שאין זו דרכו כמחנך- כנותן דוגמה אישית להתחנן על חייו ובכך לבגוד במפעל חייו . גזר הדין בדרך כלל מבוצע מידית במקרה שלו נופל הדבר על חג דתי וגזר הדין נדחה בחודש הייתה לו אפשרות להימלט הוא לא ניצל אותה ושתה את כוס התרעלה. דבריו האחרונים מופנים לידידו קריטו הוא מזכיר לו שהוא חייב תרנגולת לאסקוליפוס ובקש לא לשכוח.להחזיר.
הערות שלי א.לסוקרטס הייתה אשה ששמה קסנטיפה שמיררה את חייו. הוא נמלט ממנה בכל הזדמנות לחוצות העיר. לטענתה אינו דואג לפרנסת ביתם מסתובב ברחובות ומפטפט. באחד הימים בשעה שכדרכו "פיטפט" בחוצות היא עקבה אחריו והצליחה לשפוך עליו דלי מים. הוא ניגב את קרחתו ופניו והמשיך . יתכן שהוא דומה בכך לטולסטוי שהיה נמלט מאשתו בכל הזדמנות ומת כידוע עזוב בתחנת רכבת. לאברהם לינקולן שסבל מרות מאשתו בעיקר זעמה על מראהו החיצוני.
סוקרטס העדיף למות מאשר לוותר על עקרונות שהם חלק מהתרבות המתגבשת באתונה ובאיי יוון הפלוסופיה הקלסית ששינתה את דרך החשיבה של האנושות מאז ועד ימינו.
אישית אני מתקשה להבין מה הניע אותו לוותר על חייו, האיש היה גאון. נראה לי וזו השערה מרושעת במקצת ולא כתובה בספרים שרעייתו לא תרמה לרצונו לחיות.

משפט שני הוא משפטו של ישו הרבתי לכתוב על נושא זה אקצר. המשפט הזה התנהל כ:430 שנה אחרי משפטו של סוקרטס בהחלט יתכן שהייתה השפעה ישו הביא למותו מאד אפשרי במתכוון. הוא עלה לירושלים, הוא אמר את שאמר ובעצם לא היה לו חידושים מפליגים, הדברים היו ידועים קדמו לו האיסים , קדם לו יוחנן המטביל ואפילו חכמי ישראל. זו הייתה זו "המחזה" מכוונת במטרה לעורר דעת קהל, בעיקר קרא לשמירת חיים מוסריים. שיביאו"למלכות שמיים" מושג מעורפל. הוא הציג עצמו כמלך היהודים וסכן בכך את בני עמו אילץ אותם לעצור אותו כדי שיפסיק לעורר מהומות.
הכהן הגדול קיפא היה אנוס להסגיר אותו לידי הרומאים, לידי הנציב פילטוס שהיה ידוע באכזריותו, פילטוס היה אכזר אף לטעמם של הרומאים . חי לו חיים טובים בקיסריה מרוחק מהמהומות. בסופו של דבר הגזים הורחק על ידי טיבריוס, הוגלה לצרפת ושם בפקודת קליגולה הזכור לרע "התבקש" להתאבד וביצע את ה"בקשה". אותו פילטוס שפט את ישו משום שלא היה אזרח רומאי. מאוחר יותר פאולוס שהיה אזרח רומאי תלמידו החשוב ביותר ביקש להישפט ברומא והוצא להורג . היחס למעשיו של ישו בהחלט שנוי במחלוקת. ליהודים במהלך ההסטוריה לא ניתן היה לטהר את עצמם, השנאה אליהם גברה ומאחר שהיו מיעוט נרדף כל התכנסות תיאולוגית, היו כאלו רבות במהלך ההסטוריה היתה "מכורה" מראש. יתכן הייתה לו לישו כריזמה רבה בכך אין ספק. יתכן שהאמין בכוחו.בכל מקרה הוא עשה את שעשה כנראה במכוון.
המשפט השלישי הוא משפט שאינו מוזכר בספר והסתיים בימים אלו כאן גזר הדין לא גזר מיתה אבל בהחלט החמיר.
ההבדל בינו לבין קודמיו הוא שבשני המשפטים שהזכרתי ומצויים בספר הייתה תפיסת עולם אדיאולוגיה,
במשפט הנוכחי מדובר בנבחר ציבור שהאמון היה בו רב. וחיים ומוות של רבים תלויים היו בהחלטותיו. אותו נבחר ציבור בבוטות בגד בבני עמו לצורך הנאותיו האישיות. אין כאן שום אידיאולוגיה ולכן זה עצוב ומכעיס. אין כאן שום גילוי של אומץ ציבורי. יש כאן נהנתנות מכוערת, מבישה. החלטת השופט מבטאת היא חלק משינוי מבורך ביחס לאותם אנשים ששכחו לשם מה נבחרו. ומנצלים מעמדם למטרות לא ראויות.

הספר ידוע ומי שאינו מכיר את נושא הגישה שפיתח פרנקל ללוגותרפיה מומלץ.
אני מצרף כאן תשובה ששלחתי ל"יהודיה הנודדת" כך הכינוי שלה בנושא השוואה בין דתות:

יש ספר מעולה של ויקטור פרנקל העוסק בחיפוש משמעות. האדם מטבעו מחפש משמעות לחייו. הוא כותב שם פרק רחב המסביר את עיקרי תורתו הוא קרא לה "לוגו תרפיה" . פרנקל היה כלוא באושוויץ ותאר מנקודת ראותו הלוגו תרפית את המקום הזוועתי הזה, לטענתו אלו שהייתה עדיין משמעות לחייהם כמוהו נאבקו לשרוד ואלו שלא מצאו משמעות קבלו את גזירת המוות. (רבים התאבדו) בעיני ואני כמובן לא ממציא את הרעיון הוא ידוע ומובן הדתות ממלאות מקום מרכזי בחיפוש המשמעות של האדם לחייו. זה כנראה משותף למרביתן. את צודקת שנכון לקרא על דתות אחרות להשוואה. לדעתי לכל אדם ישנו במוחו איזה שהוא "רכיב" דתי ישנה בדיחה שאדם שחוזר בשאלה מציין "ברוך השם אני כבר לא דתי" הדת היא אמצעי לחיפוש משמעות לחיים. ישנן דרכים נוספות אבל משותף להן "בריחה מחופש"
ניסיון לחפש משמעות . לדוגמה בני הקיבוצים בעלייה שנייה הגיעו ממשפחות דתיות והפגינו התנגדות לדת. (אני עושה פה הכללה זה לא נכון לעשות) אבל היו רבים כאלו . הם ניתקו קשרים עם המשפחות בחו"ל אבל למעשה יצרו מסגרת - קולקטיב בעל כללים ברורים ומאד לא מתפשרים. הם חיפשו את המשמעות בחיים הקולקטיביים בקיבוץ.
ברגע שהקיבוצים החלו לאבד את המשמעיות הקולקטיביות שלהן, נקודת השבר שם כנראה המעבר של הילדים ללינה משפחתית, (זהו התסמין לתופעה) מאותו עת החלו להתפרק.
לכן בעיני הדתות ואידיאולוגיות בכלל הן ניסיון לחפש משמעות. הן מצליחות כל זמן שמצליחות "לספק את הסחורה". הנצרות נכנסה בנקודת שבר ביהדות. אגב היו לא מעט עכו"ם שהתגיירו בעת ההיא. אפילו רבי עקיבא אינו מזרע ישראל. הם התקבלו ליהדות בזרועות פתוחות והדברים באים לידי ביטוי בתפלת שמונה עשרה. שזו התפילה המרכזית ביום יום היהודי.
הארכתי מקווה שעניתי לשאלתך -כך נראים לי הדברים.

בדרך כלל כשאני "נכנס לנושא" אני מעדיף לקרוא מספר ספרים העוסקים בו, קראתי את ה"ברית החדשה" מספר פעמים בעבר.
פרשניות ו"ביוגרפיות" של ישו לא קראתי עד לאחרונה.
פרופסור יוסף קלאוזנר כבר בפתיח מציין שהוא מותקף מכל צד משום שמנסה לכתוב על סמך מחקריו ספר אובייקטיבי.
בילתי אפשרי להשאר אדישים ריגשית לנושא "טעון" כל כך.
קריאת הספר קשה ביותר הקורא חייב "לצלוח" אוסף של מראי מקומות ואישים מזמנו של ישו ועד זמנו של קלאוזנר.
ישנו מיגוון תפיסות של חוקרים ומפרשים לרוב נוצריים דתיים המפרשים הברית החדשה כלשונה.
ישנה נקודת הראות יהודית המתיחסת לישו כאל ממזר, ישנם רמזים לכך כבר מתקופת המשנה.
ישנם מאוחרים יותר הרואים בו את תלמידו של יוחנן המטביל ש"עושה בלגן".מתקופת התלמוד והלאה- אלו נתקלו בתלמידיו הנצרנים-משמעות המושג היא כשהנצרות עדיין אינה דת ממוסדת, ישנן קבוצות של יהודים ושל עכו"ם שהשתכנעו בגלל תורתו ובגלל הניסים שיוחסו לו ולתלמידיו לאמין בו כמשיח.
ישנם חלוקי דעות גם בנושא הצליבה, וחלקם של היהודים בה.
ללא ספק "הפרושים" התנגדו לו ולדרכו ובוודאי לא תמכו, והם אלו כנראה שהסגירו אותו והשפיעו ביחסם השלילי אליו של הנציב הרומאי. הוא נמנע מלחנון אותו למרות שמקובל היה בערב חג הפסח לתת חנינה.
מעניין ביותר שקלאוזנר מוצא לנכון לציין שכנראה גם הכתבים של יוספוס פלביוס זוייפו. מישהו במהלך הדורות כשהעתיק את כתביו מחק ושינה.
איני מסוגל לחשוף את "פרטי העלילה" במלואם משום שהם עלומים, משום שישנם הרבה מאד גישות, חוקרים,ומשקעים
שהשפיעו בעיצוב דמותו. ומשום שאיני מומחה גדול מספיק כדי להכיר את כל אותם דמויות של חוקרים ופועלים וקטעים שלמים קראתי והתקשתי להבין. זה "ים של חומר".
ככל שאני מנסה להבין יותר כך אני מגלה פרטים חדשים שאינם ברורים לי ומחייבים קריאה ועיון נוספים.
לסכום:זהו אינו ספר קריאה זהו מחקר מעמיק, חשוב לציין שנכתב לפני גילוי המגילות הגנוזות ופיענוח שלהם.
ברור לי שהאיש ישו היה ופעל לגבי זה כנראה אין ספק.
ברור שהוא "נצלב" עוד בהיותו בחיים על ידי היהודים והרומאים כאחד.ונאבק באומץ ראוי לציון על דעותיו.
ברור שהברית החדשה היא ספר מגמתי בהחלט לא אוהד ובתוך הספר עצמו מתגלות סתירות.
ברור שישו היה רפורמטור שפעל במסגרת הדת היהודית ובעיקרון היה יהודי שומר מצוות. בוודאי לא היה רוצה לפגוע בבני עמו. הדברים שהתרחשו אחרי מותו בוודאי לא היו לרוחו. לא לכך התכוון.
ברור לי שאני מיכאל אם אני באמת רוצה להבין את התקופה נכנס למחויבות גדולה ואיני בטוח שאני מוכן לכך.
יחד עם זאת זה מרתק ונראה לי שאמשיך במסע שלי ואשתדל לשתף אותכם.
לגבי החוקר פרופסור קלאוזנר כתב את מחקריו לאנשים הבקיאים ממני, אין זה ספר קריאה. זהו מחקר אמיץ של אדם משכיל מאד שעשה "עבודת נמלים" בדק מקור אחר מקור השווה, הביע דעות מנומקות והשאיר הרבה סימני שאלה ואפשרויות לפרשנויות ולחוקרים אחריו. זו תקופה רחוקה היסטורית ומדובר בעבודה סזיפית ב"אוקיינוס" שאין לו סוף. כשבמים התרוצצו כרישים טורפים ודגי רקק שהפריעו לו במחקריו ואפילו סיכנו אותו-את קלאוזנר.
המלצה אישית: עלינו להכיר בכך שהידע שברשותנו אינו מספיק כדי להבין את התצריף "פזל" המורכב של התקופה ההיא וכל מי שמביע השקפות בנושאים אלו עדיף שישאיר סימני שאלה בסופם ולא סימני קריאה.
ישנם קשיים רבים בניסיון להבין את ההמשך התיאלוגי הטעון ביחסים שבין שתי הדתות מאז והלאה... עד ימינו.
כיהודי נראה לי שאנו נמצאים בתקופה כביכול נוחה יחסית - נצרות על פניה נראית פחות קנאית אבל מתחת לפני השטח ממשיך לבעבע אנטגוניזם דתי כי הדת הנוצרית ביסודה רואה ביהדות לא רק דת מתחרה, היהדות כל עוד היא קיימת חותרת כביכול תחת תשתיות הדת הנוצרית. יש לזכור זאת וחשוב להבין זאת. לא מדובר על ויכוח היסטורי מדובר על אמונה ודרך חשיבה של מיליונים רבים של בני אדם בעולם כולו.
נ.ב: ט.ל.ח איני בטוח שדייקתי בפרטים הם כאמור מרובים מאד ומורכבים אם טעיתי אני מתנצל על כך.

"דילמת פינוקי"

ספר חמוד המיועד לפעוטות. בכל דף ציור שבחלקו מכסה על ציור נוסף באמצעות פיסת נייר.
פינוקי הכלבלב נעלם הילד מתבקש לסייע לאם (אמו של פינוקי) בחיפושים. משום שפינוקי חייב לאכול. מחפשים בארון מרים את פיסת הנייר המסתירה ומגלים דב.
מחפשים מתחת למיטה , כשמרימים פיסת נייר מתאימה מגלים תנין וכך הלאה.
עד שלבסוף בעזרתו של צב מוצא הפעוט את פינוקי בתוך סל קש.
יש לזכור את "קהל היעד" שאליו פונה הספר. משום שהעלילה מתרחשת בבית.
לאחר שינון הספר נכדי בן השלוש יודע שבבית סבו מתאכסנים: נחש, אריה, דב , תנין, קוף, ציפורים.
אלו מסתתרים בכל פינות הבית.
לכן כשהתבקש להוציא את נעליו מתחת למיטה חושש משום שידע ששם מסתתר לו התנין.
לפתוח ארון לא יעלה על דעתו כי שם נחבא לו כאמור דב.
יותר מכך ששכן בבניין משתעל הוא רץ מבוהל ומודיע שלמעלה יש אריה.
מסקנה:ברכישת ספר לפעוטות כדאי לקחת בחשבון שהם מאמינים ומקבלים את הדברים כפשוטם.

ישו הוא יהושע, בימי בית שני נמנעו לקרוא לבנים בשם משה בשל היותו קדוש העדיפו לקרוא יהושע, היו רבים בשם זה.
מכאן יציאה למסע במקורות ששיאם בגילויים שמקורם ב"מגילות הגנוזות"."בספרים החיצוניים" וכמובן בברית החדשה.והספרות המקראית.
פרופסור דוד פלוסר בחר להיצמד למקורות שציינתי ומעצב את דמותו של ישו. ישו אינו הדובר הדברים נמסרו מפי תלמידיו למרות זאת קולו נשמע מבין השורות.
מדובר בארץ שסועה שרבים בה הזרמים ששנאתם זה לזה מתעצמת . ישנם האיסיים, ישנם הצדוקים, הפרושים
ישנה התרבות ההלניסטית החודרת ומולה ניסיון לגונן על התרבות היהודית. ישנם עשירים ועניים. כאן מתמקם זרם תודעתי שמקורו בתפיסת עולם יהודית המחפש נחמה והצלה בצל האיומים והאסונות בתחילה עומד בראשה ביוחנן המטביל. לאחר שזה מוצא להורג ממשיכו בדרך הוא יהושע מנצרת.
הוא כריזמתי מאד, מאמין שהוטלה עליו שליחות. בני דורו מאמינים שמצליח לחולל ניסים. בנו של נגר גלילי שרואים בו צאצא של דוד המלך בשל כך יש בכוחו להביא את הגאולה-לקרב את "מלכות השמים". פרט שאינו מסתדר אם הוא בן האלוהים כמקובל באמונה הנוצרית הרי זה מצד אביו והרי אביו על פי הנצרות הוא האל, אם האל הוא אביו אינו צאצא של דוד המלך.
פרופסור דוד פלוסר כותב למעשה ביוגרפיה של ישו דמות שנויה במחלוקת ששינתה את ההסטוריה של מיליארדי בני אדם.
האיש חי ופעל בגליל היו לו אם ואב ואחים. הוא בעל תפיסת עולם וקווי ברורים, אידיאולוגיה המתבססת על היהדות בת זמנו.
החידוש בספר הוא ההתבססות גם על כתבי יד שנתגלו בדורות האחרונים זהו ידע שלא היה בידי החוקרים שקדמו לו.