ראיתי שהכניסו את הספר הזה ברשימת "במסגרת הז'אנר" ולא כל כך הבנתי מה זה אומר. יש ז'אנר "הייתי רעיה וטיפלתי בבעלי עשרים שנה, ואז הוא זרק אותי לטובת חתיכה בת עשרים ושמונה, והייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש"? כי אם כן, הספר הזה אכן נמצא בז'אנר.
אנני, בת רגע לארבעים, שולחת את הבת היחידה שלה ללימודים מעבר לים. עוד לפני שהיא מתחילה להתמודד עם הקן המתרוקן שלה, מספר לה בעלה בלייק שהוא התאהב במישהי אחרת, והיא נשארת להתמודד עם השדים שלה, ועם השנים המבוזבזות בחייה. כך היא נודדת מהעיר הגדולה בקאליפורניה לעיירת הולדתה הנידחת ומנסה להתחיל מחדש.

הסיפור די בנאלי. הגיבורים סובלים מעודף סיפורי רקע טראגיים שהמחברת הפילה אותם לתוכו. הדמויות סובלות משטיחות משהו, ומפעולות שאינן מספיק מנומקות. לא ברור איך מה שמרפא את אנני מעשרים שנים של טיפול באחרים במקום להתמקד בעצמה וברצונותיה הוא עוד טיפול באחרים. אבל מילא. הדמויות המשניות שטוחות ממש, ולא יוצרות שום אינטראקציה מעניינת מלבד זו המתרחשת בעלילה הראשית. וגם הסוף בנאלי למדי. מעביר זמן, ותו לא.

האמת, לא כל כך התחברתי. סיפור נדוש על בגידה ואהבה חדשה / ישנה. הספר מזכיר ספר מהז'אנר של הרומן הרומנטי. לא שאני פוסלת. אני יודעת שיש אוהדות לז'אנר הזהץ אני פחות.