תורה נביאים כתובים.



לאחר שנים של קריאה, אדם ממקד את הסוגות הספרותיות האהובות עליו ומחפש אותן ביתר דקדקנות. בסוגות האהובות עלי נמנים גם מיתולוגיות ואפוסים עתיקים. לא עיבוד של אותם כתבים אלא תרגום ישיר של הטקסט המקורי. במיתולוגיה היוונית קראתי את האיליאדה, והאודיסאה של הומרוס. את המטמורפוזות של אובידיוס ואת כל הטרגדיות ששרדו משלושת הטרגיקנים הגדולים. משם המשכתי לאניאס של ורגיליוס שממשיך את המיתולוגיה הזו לרומית. במיתולוגיה הנורדית והגרמאנית קראתי את 'שירת הניבלונגים', במיתולוגיה ההודית את הראמאינה, הבוגווד גיטא וספרי שירה ותפילה. ובמיתולוגיה המסופוטמית של האכדים והשומרים נחשפתי לעלילות גילגמש ולסיפורים מקבילים לתנ"ך כגון סיפור המבול.

כל כך הרבה סיפורם קדומים, אבל את ספר הספרים, המיתולוגיה של העם שלי, לא יצא לי לקרוא כספר מתחילתו ועד סופו. אפשר להבין מדבריי שאני מחזיק בדעה חילונית. זו גם הסיבה שלקחתי עותק ללא פירושים. היה לי חשש גדול מהקריאה הזו. מחוסר הבנת הכתוב. להפתעתי גיליתי שהתנ"ך הרבה יותר קריא וברור ממה שדמיינתי לעצמי. זה לא שלא היו חלקים לא מובנים. במצבים כאלו חיפשתי ביאורים בגוגל. לרוב ההסבר שסיפקו לא שכנע אותי. דוגמא לקטע כזה הוא הברכות שנותן יעקוב לבניו לפני שהוא מת. קטע לא ברור. האם הדברים שהוא אומר הם קללה או ברכה או אולי משהו אחר לגמרי. את הפרקים בארמית של ספר דניאל ועזרא קראתי בתרגומו של ש.ל. גורדון.
הספרים לא מעניינים באותה מידה. אבל התהליך ההמשכי והרצף שלהם ריתק אותי גם בקטעים שפחות עניינו אותי כמו ספר ויקרא. ספר שופטים היה הספר האהוב עלי. מאוד הופתעתי מסיפורים שלא הכרתי, מהדינמיקה הפוליטית ומהאכזריות בחלק מהמקומות.
לקח לי כמעט 3 חודשים של קריאה, ועצם הרעיון שקראתי את הספר המשפיע ביותר בעולם בשפת המקור העיפה לי את השכל.
אחד הדברים שהכי אהבתי היה למצוא אין ספור מטבעות לשון בהן אנו משתמשים כיום לאורך כל הספר. פשוט תענוג.

זה הספר הראשון בפרוייקט קריאה שלקחתי על עצמי. אני רוצה לקרוא את שלושת הדתות המונותאיסטיות הגדולות. השבוע התחלתי את הברית החדשה ואחר כך אני רוצה את הקוראן. לאחר מכן אני רוצה לחזור לספרים החיצוניים לתנ"ך ולעבור לספרים המשחיים כגון ספר זורבבל.

ספר חובה לכל אדם בעם הזה.
הרגשתי סיפוק מאוד עמוק מקריאתו וסיומו.