ספר מעניין.
יש בו משהו קצת דכאוני, בגלל שעון שמתקתק אחורה עד לרגע שריין תמות. יש לה רק עוד שנים בודדות.

אז ככה-
דברים טובים:
מעניין. אמנם לא חדשני, אבל עוסק בנושא עתידני לא מדי נדוש. כיף לקריאה. מסקרן.

דברים רעים (וסליחה שיהיו לי יותר רעים מטובים...):
לי היתה תחושה לאורך כל הספר שהסופרת להוטה להגיע לסוף. שכל מה שקורה עכשיו בבית של לינדן, זה סתם קטע קצר שעומד להגמר.
זה השפיע גם עלי כקוראת, כי כל הזמן הייתי להוטה לראות מתי היא יוצאת, לאן היא תלך. הסופרת הקשתה עלינו להינות מהד-ר-ך אל סוף הסדרה. ואז כשרוב הספר התקדם שם, זה נתן לי תחושה של מריחה רצינית.
סיבכתי קצת את עצמי. מה אתם אומרים? גם אתם הרגשתם ככה?
עוד דבר- הספר הזה לא מוסרי בעיני. זה ספר עם תכנים של בגידה. אני לא סובלת לקרוא ספרים כאלה בהם אני נאלצת לתמוך בדמות שבעצם עושה דברים לא שייכים ולא ראויים.

אז זהו- ספר נחמד, די מלוכלך, קצת חסר פואנטה. נהנתי לקרוא, אבל לא נראה לי שאני אמשיך בסדרה.

ספר קשה ומזעזע. (לדוגמה יש שם כל מיני ציורים מזעזעים של אנשים ערומים מתים. זה לא פחות מזעזע מבתמונות רגילות.)

יש מקום לדון על השימוש בהומור בספר לגבי השואה. זה קצת הרבה בעייתי.
מלבד זאת- משהו שמאוד הפריע לי- זה הבוטות וחוסר הצניעות. יש שם ציורים ממש לא לעניין לדעתי.

יימח שם ג'וש הזה!!! כל הספר אני בקריזה עליו... ;)
אחלה סדרה. קצת מסובכת, פול דמויות ועלילות ומיתולוגיות- אבל זה בכל זאת שובה לב ומרתק.
בכלל- זו סדרה מאלפת בקטע החינוכי- זה ממש נקי, ובכל זאת מדהים!
מומלץ.. (מה שבטוח, ילדים ימותו על זה.)

יימח שם ג'וש הזה!!! כל הספר אני בקריזה עליו... ;)
אחלה סדרה. קצת מסובכת, פול דמויות ועלילות ומיתולוגיות- אבל זה בכל זאת שובה לב ומרתק.
בכלל- זו סדרה מאלפת בקטע החינוכי- זה ממש נקי, ובכל זאת מדהים!
מומלץ.. (מה שבטוח, ילדים ימותו על זה.)

וואו, ספר גס ומשעמם.
בזבוז זמן.

הגדרה לספר הזה- ספר שכיף לקרוא. ספר שלא משאיר כלום לאחר הקריאה.

לאורך כל הקריאה הרגשתי שאין פואנטה. ארוך, מרוח. מאות עמודים מרוחים משהו. ספר שאת תוכנו ממש אי אפשר לסכם בכמה מילים, כיוון שאין שום קו עלילה מסוים, אפילו דק, שעובר בו.
הספר מציג עלילה חמודה של נערה חסרת גבולות, מה שבעיני לא משהו שצריך להתפאר בו. הקצוות המשפחתיים נסגרים יפה, יפה מדי בשביל המציאות. לחלוטין כיף לקריאה. מעבר? לא ברור.
היא לא התמודדה בצורה הכי מוצלחת עם בעיות שנוצרות בכתיבת סיפור "יומני":
* לא רואים תהליך מספיק אמין וברור של התבגרות, כמו שמצופה מנערה בשנות העשרה
* היומן ארוך מדי, מה שמוביל לבלבול וחוסר מיקוד בספר (סופר מיומן יותר יכל לסכם הכל בפחות עמודים)
* דמות שקצת חוזרת על עצמה, לא מראה דפוסים טבעיים של שינוי מיוחד או מצב רוח חריג
* ההתמודדות שלה עם הגירושין לא השתנתה (מלבד הבזקי "הארות" מפעם לפעם), מה שמבחינה טבעית לא הגיוני. זה דבר שמעכלים מתישהו, היחס לא נשאר זהה.
בקיצור- שלומצי כדמות לא עוררה בי אהדה רבה,אולי להיפך- ההתבכיינות שלה, הרחמים העצמיים, התלותיות באחרים ומאידך אי האכפתיות כלפיהם, עוררו בי התנגדות ודחייה כלפיה.

חביב.

ספר מאכזב.
ככה, בשתי מילים.
כל הספר אני מחזיקה בשביל להגיע לסוף. הסוף הדרמטי, המיוחד, המרגש אולי. אני שורדת עלילה ארוכה, מרוחה, בהתחלה שופעת דמיון ואז הופכת לנטולת דמיון לחלוטין, אפורה ומייאשת. בקיצור- חסרת פואנטה לחלוטין.
הקטע הראשון מרוח מדי.
אני מפרטת- ^ספויילר קטן^
היא מתעקשת באופן הגיוני לאדם שכך חונך, אבל בחייכם- קלטנו. חצי ספר רק זה. ואז פתאום היא משתכנעת- ומשם, כל אמצע הספר לא קורה כלום דרמטי. היא מגיעה הביתה תוך שנייה, ואז מגיע הסוף הלא ברור והדפפפפפוק, סליחה- הייתי חייבת.. כאילו, מאיפה הבאתם את זה שהוא הבן של המנהלת וההורים מתים מאושרים (אמין במיוחד, בטח.), והיא מגדלת את אח שלה. חוץ מזה, אמור לקרות משהו מיוחד בסוף, שיתן אם לא שינוי במצב, לפחות תקווה לשינוי. צר לי, זה סוף גרוע למדי. עצם זה שהוא פעיל במחתרת ממש לא משכנע אותי שבאמת זה ישתנה שם בעולם. חוץ מזה, האהבה ביניהם ל א ב ר ו ר ה בעליל. לחלוטין. רגע אחד היא כמעט שוחטת אותו, ואחר כך הם מתנשקים? תחליטו מה הקשר ביניהם. הם אפילו לא מתנהגים כמו אנשים מאוהבים.
^סוף ספויילר^
עלילה חסרת מעוף, פוטנציאל מבוזבז, עלילה מבולבלת ולא ברורה. מערכות יחסים לחלוטין לא אמינות (ההורים והילדים, פיטר והיא- הגיוני שהוא יעשה הכל, יסכן חייו, ויאהב מישהו שהוא לא מכיר.) סליחה, ספר מעורר גיחוך.

וואו! ספר מצוין לגמרי!
בהתחלה הוא היה קצת מוזר, אפילו קצת לא מושך. העלילה התפתחה לאט מדי ובדרך לא ברורה מספיק.
אבל זה חלק מהייחודיות שלו.
בכלל, נגנבתי מזה שזה רומן פנטזיה. זה כזה מגניב! טרילוגיות זה יותר מ מ צ ה, אם להגדיר את זה ככה. אפילו לפעמים מוצלח יותר מבחינות רבות, אבל רומן פנטזיה זה לגמרי מיוחד.
מה יפה כאן? הכל. העלילה המיוחדת, השונה. הקול בספר שנוצר מ-2 סופרות שונות שעובדות יחד (ומכאן גם האי אחידות בו, או הבלאגן לפעמים, שזה חסרון. ), הדמויות שובות הלב, הקשר ביניהם, הראליות. כל דבר בספר הזה מקרין כנות ואמינות.
טוב, הרבה זמן שלא כתבתי כזאת חוות דעת מפרגנת, אבל הספר הזה באמת שווה את זה. איכשהו עם הזמן הוא יותר יפה בעיני, מה שמעיד על איכותו. גם החיים מעוררי האהדה וההזדהות שלהם, מקסימים בעיני.
כמובן שזה קצת אגדי גם. נו, באמת, הם מאוהבים בצורה מוזרה, אפלה ומבלבלת, אבל זה חלק מהעניין. לאהבה הבלתי אפשרית הזו אני מוכנה לסלוח בספר הזה, באופן חד פעמי. נו, מגיע לו.

ספר שלישי בסדרה שעולה על קודמיו ומשאיר טעם טוב בפה, מעיד על סדרה מצויינת.
אני מגדירה את הספר הזה כ: טו-אוב. ואני לא מהמתלהבים מדי.

זה ספר אדיר, אין מה לומר. הדמויות אמינות, קרובות אלינו, אנושיות, לא מושלמות. קליירי היא די מותק, ויש לה בטחון עצמי וחברים (לא מהחסרות בטחון עצמי- מסכנות שהבחור הכי חתיך מתאהב בהן). ג'ייס הוא סבבה. טיפה לפלף, אבל הוא חתיך אז מותר לו.. סתם, הוא קצת מזוכיסט חסר בטחון, אבל הוא עובד על זה.
העלילה מדהימה- חדשנית, מקורית, קצבית, מותחת, מסודרת ומרתקת. בסוף הספר יצאתי מחייכת. סוף נהדר.
ספר, וסדרה, שממש כיף לקרוא.
הקטע הרומנטי ממש יפה, כמעט עדין, ודי נורמלי. הם אוהבים, וניצבים מול קשיים.
זה ממש יפה איך שהיא סוגרת את הספר- שזה נגמר טוב, עם עצבות על שהיה וקרה (לא "והכל היה טוב"), ועם קטעים שלא נרפאו (ספויילר- סיימון מתקשה להתגבר עליה).

בקיצור- יפה ומקסים.