זה לא עוד ספר שסתם עשה כותרות כרב מכר
זה ספר מעולה מכל בחינה אפשרית
סופרת גאונה, מומלץ ביותר!

גיליתי סופר עברי נוסף שאני אוהבת. יש לו תעוזה הבאה לידי ביטוי בחשיפה עצמית ויש לו חן רב.
אני ממליצה על כל יצירותיו שקראתי ובהן ספר האפשרויות המוגבלות, שלא זכה כאן להערכה הראויה לו בעיני (ביקורת אחת ויחידה של 3 כוכבים)
הוא סופר אמיתי בעיני כי יש לו סגנון משלו וכי הוא פורה (כתב יותר מ 15 ספרים) והוא יודע לספר סיפור והכתיבה שלו עשירה וזורמת.
יש לו גם חתיכת היסטוריית חיים והשכלה להתבסס עליהן.
הנושאים שהוא כותב עליהם מרתקים אותי, תמיד רואים עולם בסיפורים שלו, אם לא את העולם הגדול אז את העולם הפנימי והגיבורים הם הרואיים עם דפקט קל באישיות שעושה אותם מציאותיים.
הוא לוקח אותי למחוזות שהייתי רוצה להיות בהם.
זה הספר השני של מישקה בן דוד שקראתי, אחרי אהבה אסורה בפטרבורג.
אחריו באו גם סוף המרוץ וכעת אני קוראת את תחנה סופית אלג'יר.
אני מתחברת לגיבורים שלו, לחיות שלהם, לאמביוולנטיות שבהם, למלחמה הפנימית שבין הרצונות המנוגדים, הרצון להסביר את הכל אבל גם הגישה של מה שאני לא יודע אני לא מנסה להסביר. הרצון לשים את כל מה שלמדו במשנה סדורה, שזה כנראה מה שאני הולכת לקרוא ב "החיים, האהבה, המוות".
אני מתחברת לרעיונות שלו, אוהבת את הדימויים שלו וכמה משפטי מחץ כמו "החלומות צריכים את המרחק".
הספרים שלו הם כמו חבר טוב בשבילי.

ספר נהדר, כבר לא כותבים ספרים כאלה..איטיים..אמרו פה לפני.
הבנתי שיש תרגום חדש, אני הולכת להשיג אותו כי התרגום הישן הוא לא טוב בלשון המעטה.
ואף אחד לא אמר משהו על האזכורים הצורמים של היהודי בספר. ספרתי ארבעה אזכורים של היהודי בהקשר של כסף.
הסופר משתמש בדימוי היהודי רודף בצע כאילו הייתה זו עובדה ולא התבטאות אנטישמית.
צר לי שזה חלק מיצירה כזאת יפה ומפורסמת.

הביקורת מכילה ספויילרים, היא מכוונת יותר לאלה שהם אחרי קריאת הספר ורוצים לדון בו. היא נכתבה אחרי שקראתי את כל הביקורות הקיימות ורציתי להוסיף משהו משלי שלא נאמר.
לקרוא את הספר הזה יכול להיות משול למשחק במכונת מזל. כשנגמר הספר, נגמר המשחק.
יש שקט של כמה דקות ואחר כך ברעש גדול נופלים וזורמים אסימונים למכביר ואתה מבין שכל זה -הייתה לו כוונה. ואני חושבת שבגלל זה תיארו אותו "כמעט גאוני".
ואלה האסימונים שנפלו לי:
הייזל כל כך רצתה לדעת האם איש הצבעונים ההולנדי היה נוכל?
פטר ואן האוטן מזכיר לי איש צבעונים הולנדי. הוא לא היה נוכל, הוא היה רק אבא שאיבד את ביתו בת ה 8 בגלל סרטן. היא מתמודדת עם השאלה מה יקרה לאבא שלה אם היא תלך? ויש לה מושג כי הוא אמר לה שזה קצת כמו שהיא אהבה את גאס.
ומה קרה לאמא של אנה מכאב מלכותי? הייזל רצתה לדעת כי היא הזדהתה עם אנה, אנה זאת הייזל והייזל זאת אנה. מה יקרה לאמה של הייזל עצמה אחרי שהיא תלך? אמא תהפוך למנחת סדנאות כמו זו שבה הכירו גאס והייזל. זה מרגיע אותה, הידיעה שלאמה יש חיים אחרי מותה.
וגאס שרצה משמעות לחייו ורצה להציל ילדים בסוף הצליח לעשות זאת. הוא הציל את הייזל כי הוא נתן לה אהבה שהייתה אינסוף קצר והוא הגשים את המשאלה הכי גדולה שלה והיא לדעת את סוף הסיפור.
ואנה פרנק היא דוגמא לילדה שגם לא היה לה סיכוי מראש.
והיא כתבה. והסיפור שלה נשאר אחריה. היא זכתה להיזכר. היא זכתה לאינסוף.
זה שיר הלל לכתיבה. אנחנו נאחזים בכתיבה ובכתוב.
כמו ארבעת הדפים שנותרו מגאס אחרי מותו.
זה סיפור על סיפור בתוך סיפור שבו הכל קשור להכל, תא מוליד תא, כמו שפטר ואן האוטן אומר בסוף.
תא מוליד תא זה גם הסרטן עצמו.
תא מוליד תא זה גם התפתחות החיים והיקום, שרוצה שנבחין בו אבל אנחנו רוצים שיבחין בנו, רוצים לחיות טוב, רוצים להיזכר.
כותבים ביקורות, רוצים להשאיר חותם.

ספר מרתק ומהנה וכתוב מצוין. בן אדם מיוחד במינו שנותן לך השראה. הנרי שרייר מספר על קורותיו מאז שנשלח לעבודות פרך על ידי צרפת מולדתו, על לא עוול בכפו. אבל זה לא רק תיאור עבודות הפרך, זה גם סיפור אהבה והרפתקאות שלוקח אותך למחוזות באמת אחרים. סיפור התמודדות, כי הכל זה איך אתה לוקח את הדברים בחיים והנרי – יש מה ללמוד ממנו. בנוסף הוא קנאה לסופרים אשר מזיעים בניסיון לרתק את הקורא בעוד הוא שופע חוויות והמציאות עולה על כל דמיון. והפשטות שבה הוא מספר על הזוועות. אל תחששו, כיף לקרוא. כיף טהור. כיף מתמשך. ויש גם קשר ישראלי.

מומלץ מומלץ מומלץ
ספר איכותי ביותר
לא היה אותו באתר בעברית וכתבתי בזמנו המלצה על הכרך באנגלית
עכשיו משהתווסף לאתר אני כותבת את ההמלצה שוב כשירות לקהילה כי אנשים מחפשים ספרים טובים לקרוא ולא ראיתי אותו ברשימות קריאה או בדירוגים עדיין וחבל.
תודו לי אחר כך ;)

אהבתי את סגנון הכתיבה הייחודי החסר ניקוד בכוונה שגורם לשטף של סיפור ולסוג של התלהבות ילדותית. זה הספר הראשון שלו שאני קוראת. מתכננת עכשיו על מליון רסיסים קטנים ואחר כך ידידי לאונרד. אהבתי את הדרור שהוא נותן לעצמו בפיתוח הדמויות, מקצין אותן לכדי דמויות הומוריסטיות שלא לוקחות עצמן ברצינות מדי או שאינן מודעות לעצמן או שהולכות עד הסוף עם מי שהן. אהבתי את זה שהוא משתמש בכישרון שלו לכתיבת ספרים כדי להביע עמדה ולשתף בחוויה שהוא עצמו עובר כי הוא הרי גר שם תקופה באל.איי. (הבנתי שהשיתוף הזה הוא עוד כלום לעומת מה שקורה במליון רסיסים). אהבתי את הבאת המידע היבש בין חלקי הסיפור, לא חייבים באמת לקרוא כל מילה בו אבל יש לו ערך מוסף לכל התמונה שהוא מצייר על לוס אנג'לס. המסר שאני קלטתי הוא כזה: מוזר ועצוב כמה שהעולם לא הוגן ובתוך עיר אחת חיים זה לצד זה אנשים שיש להם יותר מדי ולא מגיע להם ואנשים טובים שפשוט נולדו חסרי סיכוי ואין להם כלום. ועוד - שהאלימות מביאה לעוד אלימות ושזה פשוט חבל על הילדים שגדלים לתוך מציאות של כנופיות שמבזבזות חיים יקרים סתם. סתם. כואב הלב.

מומלץ מומלץ מומלץ
ספר איכותי ביותר
אני לא יודעת למה אין אותו בסימניה
מצאתי אותו בספריה בעברית

הייתה קצת משחררת מהחומרה של הדמות הרעה שלה, נותנת עוד קצת מזל בחיים לדמות הראשית..הייתי נותנת לספר חמישיה.
אבל נתתי לו ארבעה כוכבים מכיוון שהקטעים העצובים של הסיפור כל כך קורעי לב שזה עשה לי לא טוב לקרוא אותם.
הסופרת יודעת לעניין, בזה אין ספק (לא סתם אחת הסופרות העשירות)
מעולה לשיפור האנגלית כי כתוב טוב.