הו, ג'ק ריצ'ר. אתה אדם לבבי. ויודע מה ? אדם כלבבי, אפילו. הממ.. או אדם כלבלבי, או אדם ככבדי, שכן יהיו כאלה שיעידו שחסר לי לב, וחלק ניכר מהמוסר והמוח ^_^

אזהרת ספוילרים :P

הכול מתחיל ברכבת תחתית, גבר גדול ושרירי, אישה אובדנית בעלת מעיל שחור ומשוגע שפטפט בלי הפסקה. נשמע כמו בדיחה ? אז זהו שלא. לאחר מכן, המשוגע הפטפטן יורד. אקשן
ג'ק ריצ'ר ידידינו, הוא אדם חכם. הוא צובר ניסיון בחיים. וחלק מהניסיון שלו, שעזר לו מאוד, מגיע מארצנו הקטנה, ישראל. מסתבר שישנה רשימה ל12 קריטריונים למציאת מחבל מתאבד. לרוע המזל, אפילו בספר מתח זה, מצליחים להכפיש את שמנו, ולהסביר יפה יפה, שהרשימה לא בטוחה במאת האחוזים. כאן פחות או יותר, מפילים את הגאווה שלכם.
אז לאחר כמה תהיות, ניגש ג'ק אל הנוסעת. לאחר כמה חילופי דברים, היא מפוצצת לעצמה את הראש. כעת הסופר מתאר באופן מרהיב עין כיצד התפוצץ לה הראש, ומה אופי האקדח הישן שבו השתמשה. בקיצור, הראש שלה נזל בטווח של חצי מטר בערך.

"השוטרים לא שמו מראה מתחת לאפה כדי לבדוק אם היא נושמת. קצת משום שהיה ברור שהיא לא נושמת, וקצת משום שלא היה לה אף."

מרגע זה, מתחיל מיסטר ריצ'ר לחקור את סיבות התאבדותה של סוזן מארק, האישה+מעיל שחור-ראש ממקודם. אט אט מצטרפים אישה סדיסטית, עוד אחת, חבורת פעילי ארגון טרור, מועמד לסנאט יוצא כוחות מיוחדים ועוזרו, הרבה מידע ועוד יותר דם.

אז בואו נסקור מעט את הדמויות :

ג'ק ריצ'ר - דמות נווד בעל ניסיון רב, בעל ראש גאוני ובשלב מסויים גם מקלע נחמד. ג'ק פועל רק בשביל עצמו, והוא דמות עצמאית למדיי. אם תשאלו אחרים, לא אמין. אם תשאלו אותי, לא אענה. אני אהיה עסוק בלבהות בו בהערצה. לג'ק יש יכולות אינטלקטואליות מדהימות למדיי, כושר לחימה אדיר, יצר הישרדות קטלני, וסיכוי גדול ליצור בלאגן גדול, או למנוע אותו. אבל כלום לא יעצור את ריצ'ר. אז הוא עושה את שניהם.

ג'ון סאנסום - מועמד מצליח לסנאט, יוצא הכוחות המיוחדים. סאנסום בעיקר דואג לעצמו, אך הוא עושה את זה בנחישות רבה. אני מניח שזה עבד עד שהוא פגש את הענק הנחמד, והפך בן רגע ל...אני לא בטוח איך לתאר את זה. שפן קטלני ? שפן עם עוזר קטלני ? אטב כביסה ? הו, רגע, האחרון לא ממש קשור.. נברמיינד.

זה-בעל-שמות-כלי-הנשק(העוזר של סאנסום) - בגדול, מתתי עליו. הוא דמות כל כך אמינה. בספר היה משפט כזה "אפשר להוציא את הבנאדם מהכוחות המיוחדים, אבל לא את הכוחות המיוחדים מהבנאדם". זה נאמר עליו.
מיסטר בראונינג(רק אחד השמות, לא ספציפי ^_^) הוא כל כך דוגמה לכך. כשהוא נכנס לחדר, הוא מתמקם בעמדה הכי טובה. הוא מסוגל להתאים ציוד לאדם אך ממראהו. הוא דואג לסאנסום, הקצין שלו, והוא דמות אמינה לגמרי, לדעתי.

תרזה לי - באופן כללי, בדיוק כמו שהיא אמורה להיות. חוקרת חכמה, אבל כשזורקים אותה לסיטואציה שהיא לא לגמרי מבינה ולא מוכרת לה, ונכנסת למצבי לחץ, היא לא מסוגלת לתפקד כרגיל. ברגע שהייתה לה אפשרות, היא ברחה מהעניין. אבל אי אפשר להגיד שהיא אשמה. אהבתי את איך שהיא נכתבה, וזהו. לא דמות מרכזית מדי.

לילה הות - הו, וואו. בהתחלה, בת משפחה. לאחר מכן, עיתונאית. לבסוף, פעילה בכירה בקרב אל קעידה. היא אכזרית, היא סדיסטית, היא רצחנית, והיא שנונה. אויבת נחמדה, לא יותר מדי לריצ'ר.
לילה הות היוותה לדעתי דמות מסתורית מעט. איך היא, יפהפייה כמותה, הגיעה להיות בכירת אל קעידה ? לא ברור. אך כמו כולם, היא עושה טעויות. וריצ'ר הולמס שלנו, כמובן מכסח אותה ^__^

טוב, מעבר לזה אין לי כוח לחפור, אז ביי ביי !

מממ.. החלטתי אחרי חודש ואולי יותר לכתוב ביקורת סוף סוף. למה ? אין לי מושג :P
אז עם הקדמות מיותרות, בוטו ניגש אל הביקורת עצמה !
דרך אגב, הביקורת תכיל כמה וכמה ואולי עוד כמה ספוילרים, אז להיות בכוננות מתמדת !

האמת שאת הסדרה הזאת אני חב לכל מי שחפר עליה, וזה אומר הרבה. אז החלטתי לנסות גם אני אותו !
והאמת ? לא באתי בציפיות גבוהות...

-קבלו דיווח מהחזית, אין לי כוח להתריע על ספוילרים. היזהרו מהמוקשים !-

אבל התמכרתי. ההתחלה הייתה לא ברורה, מה הולך לקרות, מי הם אותם ציידי צללים, אנשים מקועקעים שרק קליירי יכולה לראות ? ולאיזה כיוון העלילה מתפתחת בכלל ?
ואז המצב התחיל להסתבך. קליירי מגלה שהיא קשורה לעולם הזה, עליו היא בכלל לא ידעה. זה כמו לשטוף ידיים בכיור שאתה לא מודע לקיומו !(איכשהו ;) )
ואז אמא של קליירי הנחמדה, פוף, נעלמת, ומגיע אורח חדש הבייתה ! אני לא בטוח מאיזה חלק כבר לא יכולתי להפסיק, אבל המציאות פשוט נעלמה ונשאבתי אל הספר. ייאי ! פסטיגל 2008 !(נראלי :P. וכן, אני בהחלט הולך לתקוע סוגריים וסמיילי בכל מקום !)

זה אחד הספרים היותר סוחפים, מרגשים ומוצלחים שקראתי. יש בו רומנטיקה קלילה, הומור נפלא, כתיבה מדהימה ועלילה שחבל על הזמן(הי, זה היה הביטוי הכי מתאים !)
ספר מומלץ באש לכולם !

ממ. עכשיו אני תוהה לעצמי איך אנג׳י למשל מצליחה לכתוב היקורות כל כך ארוכות. בטח גם לזה צריך כישרון. וכמה שניסיתי, לא הצלחתי להכריח את עצמי לחפור לכם.
אולי אני לא עד כדי כך נורא ;)

יואו, אני סוף סוף כותב ביקורת על הספר המדהים הזה !
האמת היא שזה היה הספר הראשון הרציני שלי, אותו הקריא לי אבי בחציו ואת השאר גמרתי לבד. אני הייתי יושב שעות על שעות במיטתי, רק אני, יד הנפץ והמנורה, צד ביזונים, מכריע ארצה דובי גריזלי, רודף מוסטאנגים, פוגש באינדיאנים אדומי העור וחווה הרפתקאות בתור הדמות המדהימה שקרל מאי יצר כאן.
זה ספר שאם לא מעניין סימן שלא מתאים, ואם כן, אז הכי טוב שיש. ולחשוב שהסופר לא ביקר מעולם בערבות אמריקה !
הספר הזה יקר לי לאין ערוך וערכו לא יסולא בפז ! בקיצור - הקדישו מעט מאמצים למצוא את הספר הזה, תקראו אותו, ואח"כ תתלוננו שלא הצלחתם לישון בלילה מרוב מתח ;) !

ספר יפה
לא הייתי מדרג אותו כמעולה מאחר והוא צולע, איטי וההתחלה לא מובנת
לקח לי בסביבות הרבע ספר כדי להבין מה זה מה בכלל
לאחר מכן העלילה מתבהרת מעט אך עדיין יחסית מפוזרת
אם זה לא היה טולקין, הייתי מדרג אותו בשלושה כוכבים :/

ספר נחמד
המגרעת היחידה היא שהוא מעט צולע, אבל אין דבר !
כל מי שיש לו טיפת שכל בראש יוכל להבחין שזהו ספר טוב, וכל מי שיש לו באמת שכל היה ממשיך לקרוא את אחת הסדרות הטובות ביותר !
העלילה מרתקת, מנוסחת היטב אך מעט צפויה לפעמים, אך המשך הסדרה עוד יפתיע !
בתור התחלה, הייתי אומר שזה ספר לא רע !

ספר טוב, התחלה נחמדה אך לא מדהימה של סדרה מופלאה וכן מדהימה
הדמויות לא תוארו מספיק באופיין ובמראיהן
שוב, זהו ספר טוב, עלילה יפה והסיפור נשאר על הקו הישר ולא מתפרק לאורך הספר, כפי שקורה הרבה פעמים לספרים ארוכים ועבי כרס
היזהרו חבר׳ה, ספוילר !
-----------------------------------------------------
כשברום ואראגון ברחו מהראז׳אק, לא תוארו מספיק עלילותיהם
הם לא פגשו מספיק את חיילי הקיסרות ונראה כי הם עברו כמעט הכול יחסית בקלילות עד למותו של ברום
-----------------------------------------------------

זהו זה נגמר, אפשר לנשום לרווחה !
בקיצור ספר יפה ושווה קריאה לא פחות מספרים טובים אחרים
חובה לכל מי שאוהב פנטזיה ואין לוותר עליו

ספר מעולה
בניגוד לשר הטבעות, בספר זה משתלב גם הומור קליל ודימויים עליזים
בתור אחד שמת על טולקין, אני יכול להגיד בבטחה שהספר הזה לא יאכזב אף אחד שציפה לכך
בקיצור, ספר קריא, מלא הומור, שפה קלילה, עלילה מרתקת והכישרון של טולקין משתקף כאן היטב
ממליץ בחום לכולם

ספר יפה
הספר הגומר את סדרת "אלאגייזיה" הנו ספר נחמד בסך הכל, התחלה ואמצע מעניינים ולא מרמזים על שום דבר שלא תואם את מלאכת פאוליני המעולה הרגילה, אך למעשה בעל סוף מעט מאכזב
השאר השאירו לי טעם לעוד ולא עזבתי אותם
גם את זה, אך מצורך ולא מיותר מדי רצון
מומלץ רק למי שרוצה לגמור את הסדרה בשקט

ספר מעולה
שפה גבוהה, שמות מקוריים ועלילה מרתקת נותנים לו את היופי שבו
ספר מעט כבד, הן במבחינת תוכן והן מבחינת משקל אך אין דבר, טולקין היה סופר נפלא ואין מה להכביר במילים
לסיכום, אפשר להגיד שלחובבי הפנטזיה - ספר חובה !