מכל ספריה של דבורה עומר ז"ל, הסופרת שליוותה את ילדותנו, באופן לא צפוי דווקא ספר זה השאיר עליי את הרושם העמוק ביותר. יותר מ"שרה גיבורת ניל"י", יותר מ"אני אתגבר".

תחילתו של הספר בתסכיתים בהמשכים ב"פינת הילד" המיתולוגית, שסביבה התרכזנו באדיקות מדי יום, בהיעדר טלוויזיה או מחשב.
וכמה נהנינו אז מהסיפור הזה - סיפור מותח המלא באהבת אנוש ואהבת בעלי חיים ואהבת הטבע, שגיבורו ילד אמיץ ורגיש, ילד שחי בארץ ומעשיו ודיבוריו מוכרים לנו, ספר הכתוב עברית עכשווית.

הספר הזה הגיע לביתנו פעמים רבות מהספרייה, כולם קראו וחזרו וקראו, הקראתי את הספר בהמשכים מספר פעמים, כל פעם לילד אחר, והתגובות היו תמיד זהות - התכרבלות וציפייה בעיניים מצועפות להמשך.

ייתכן שעלילת הספר תיראה לכם תמימה, ייתכן שהשפה תהיה לעתים מיושנת, אבל כדאי לקרוא ולהקריא, וכדי לא לקלקל לא אגלה לכם מיהו לולי...