הספר הזה מכיל 2 יצירות לא גמורות מאת דוסטויבסקי: ניטוצ'קה ואת לילות לבנים. דוסטויבסקי עבד עליהן בסביבות השנים 1848-1849 אבל לעולם לא סיים אותן. ביצירה הראשונה ניטוצ'קה מתארת את חייה הקשים והמחניקים בעוני, מספרת על האימא האומללה שלה שמנסה לפרנס אותה ואת בעלה יפימוב וחוסכת כל פרוטה, ועל אביה החורג יפימוב שהוא מוזיקאי שנפל לאלכוהוליזם ולגאווה. יפימוב הוא לא באמת אביה של ניטוצ'קה, אבל באותו הזמן כשניטוצ'קה הייתה ילדה קטנה היא לא ידעה זאת. בהמשך אנחנו עוד נתוודע עד כמה ניטוצ'קה עוד תתחרט על כך שהיא העדיפה את יפימוב על פני אימא שלה, האימא שבאמת ובתמים אהבה אותה ואילו יפימוב למעשה היה רק השפעה מזיקה על חיי המשפחה. יפימוב הוא כל כולו מלא בגאוותנות ורוע, מלא שחצנות ושנאה ורכילות כלפי נגנים אחרים, טובים ממנו. יפימוב רק מחכה לרגע שהאימא תמות כי כך לטענתו הוא יוכל לממש סוף סוף את הכישרון הטמון בו.. עד שמגיע האסון הבלתי נמנע. הנובלה השנייה מסופרת מפיו של מספר חסר שם והוא צעיר המתגורר בסנט פטרסבורג וסובל מבדידות. הוא לומד להכיר ומתאהב באישה צעירה, אך האהבה נותרת נכזבת כשהאישה מתגעגעת לאהוב שלה. זהו ספר כל כך קטן, פיוטי, מלא בעצבות שחותכת בנשמה.

בסך הכל יצירות קטנות ומפוספסות מאת דוסטויבסקי. אני מצידי מאוד התחברתי לכתיבה של דוסטויבסקי ומאוד נהניתי לקרוא את הספר הזה ועכשיו אני מבין למה דוסטויבסקי מוערך כל כך בידי כל כך הרבה אנשים, והרי אני כעת אחד מחסידיו הרבים.

סליחה, אבל משהו פה לא מתיישב לי כמו שצריך.
קודם אתחיל בניטוצ'קה, ואיתה גם אסיים, כי בה עצרתי לקראת הסוף ולא המשכתי ל'לילות לבנים' שבסוף הספר.
תראו, גרוע זה לא. אני לא מתיימר להבין את דוסטויבסקי, ומעריך אותו גם כי קראתי קצת מהתוכן שלו, אבל משהו בספר הזה מתפספס.

הוא מתחיל ממש בסדר, אבל אז כשמקבל את האופי שלו, הכביכול סדיסטי מזוכיסטי, הכל הופך לדביק ומעיק.
לא אכנס לדמויות ולעלילה בספציפיות, אבל במקום רומן סוחט דמעות, הדבר היחיד שהוא סחט ממני זה אנרגיה.
זה כאילו הוא בכוח ניסה לכתוב על דברים כואבים ועל מחלות נפשיות של כמיהה ופיספוס, קצת מוות, מאניות ודיכאונות.

זה יכול לעבוד, כשמעצבים את זה נכון- כמו שראיתי אצל סופרים אחרים. אבל פה זה פשוט לא עבד ולא יודע אם אגזים כשאגיד שבשלב מסוים זה קצת דיכא והסליד.
יכלתי להמשיך עד לסוף, אבל זה כבר היה משעמם, ומתוך מוכנות הבנתי את האווירה ולא ראיתי לנכון להמשיך כשיש לי ספריה מלאה בכל טוב.
אל היצירה השניה שלו לא הגעתי מייאוש. לא יודע, קשה לי להאמין שהיא תהיה טובה (במיוחד שנכתבה בסמוך לראשונה והיא יותר קדומה מניטוצ'קה) אבל שוין, סגרתי את הספר והוא יחכה לשני שאגמור, עד שאחזיר אותו לספריה.

3 כוכבים כי בכל זאת.

מעורר השראה. טיפה מייגע, לפרקים מעניין ולפרקים משעמם, ובכל זאת שווה קריאה.