עוד ספר ילדות שהתחברתי אליו, חיפשתי אותו בכל מקום וקראתי בכליון עיניים.
וכמובן, שאני לא ממש זוכר אותו עכשיו.
מתי קראתי אותו בדיוק? אפילו את זה אני לא זוכר.
אני רק זוכר שזה היה ספר שני בסדרת הארי פוטר, אז היה הכרחי שהוא יהיה אצלי בבית, והיה עוד יותר הכרחי לגמור אותו ואז להגיד שאני צריך את השלישי.
כן, לא רוצה, צריך. הייתי חייב כל ספר בסדרת הארי פוטר הרגע שהייתי גומר את הקודם.
בכל מקרה, בספר הזה הארי רק רוצה לחזור ללימודים (מה שלא שומעים הרבה בימינו). הוא רק רוצה להיות שוב במקום שהוא אוהב לשם שינוי.
אבל משהו קורה, דבר מה מסתבך, וראו פלא-
הוא לא מצליח.
מה בדיוק הסתבך?
טוב, גמדון בית מוזר ואובסיבי הופיע בחדר של הארי והרביץ לעצמו עם מנורה.
נשמע מוזר? זה אפילו לא תחילת הספר.
***
את רוב הפרטים אני כבר זוכר מהסרט, אז אני לא באמת מצליח למצוא מה לכתוב כאן על הכתיבה ועל פיתולי העלילה באופן טוב יותר ממה שהסרט מסביר.
בסך הכל, הכתיבה נהייתה יותר טובה, העלילה נשמעה קצת יותר בוגרת, הדמויות הפכו ל... הממ... טוב, הדמויות לקחו צעד די משמעותי קדימה.
והמשפט האהוב עליי, שאין סיכוי שלא אכניס לביקורת הזאת היה: "למה זה לא יכול להיות 'תעקבו אחרי הפרפרים'?!"
(כלומר, מי לא אוהב את הילד המגושם והג'נג'י הזה?!)
***
מה עוד לכתוב? אין לי שום מושג. אז אני אגמור את הביקורת בהמלצה על הספר:
אין לי מושג עד כמה הוא טוב, אבל הוא מעולה. חסר לכם שאתם לא קוראים את הסדרה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
