באמת יש אנשים שאהבו את זה ?!...כתיבה מפגרת.עלילה אם אפשר לקרוא לזה עלילה,רדודה ולא אמינה.

גרוע!!

איך הוא מצליח לעשות אתזה כל פעם מחדש?!
ספר סוחף,מרגש עד דמעות ,ורומנטי.

הדמויות מתוארות בצורה מרתקת ומעניינית,הכתיבה יפה וזורמת עד גבול מסוים!במאה דפים ראשונים מאוד נהניתי,ואז העודף תיאורים התחיל להעיק ולשעמם.מצאתי את עצמי מדלגת על דפים עד שהגעתי לסוף.

כל פעם מחדש ניקולס ספארקס סוחט ממני דמעות!כמו שהבטיח בתחילת הספר:"בהתחלה תחייכו,אחרכך תבכו"
הוא נותןן לדמיות שלו כל כך הרבה נשמה,רגישות,והמון המון רומנטיקה!
"האהבה תמיד סבלנית ונדיבה, היא לעולם אינה מקנאת, האהבה לא תתפאר ולא תתנשא, היא אף-פעם לא תנהג בגסות או תהיה אנוכית. היא אינה נעלבת ואינה שומרת טינה. האהבה לא תהנה מחטאים של האחרים אבל תשמח בדרכי-אמת. היא תמיד מוכנה לסלוח, לתת אמון, לקוות ולהחזיק מעמד בפני הבאות."
איזה כייף לקרוא על אהבה כזאת,כמה ערכים ,אכפתיות
בכתיבה,בהומור,בכאב,באהבה, ברומנטיקה שאופיינית רק לו הוא שובה אותי כל פעם מחדש בספריו.
למה,רק למה ספריו כל כך קצרים?!
אני מתענגת מכל משפט ומשפט בספריו שלא רוצה שיגמר.
אכן סיפור אהבה בלתי נשכח!

כגודל הציפייה כך גודל האכזבה,אחרי פרש הברונזה,ציפיותי היו גבוהות.
לא התחברתי לספר,לא לכתיבה,לא לדמויות.
עזבתי אחרי רבע ספר...

סיפור מלא הערצה לדמות של הילדה/אישה אפריקאית,אמינטה דיאלו.
מה היא לא עברה,כמה קשיים ,כמה אכזריות!!
קשה לי להבין באיזה זכות,באיזה זכות!אנשים הופכים אנשים אחרים לעבדים!!??.מתייחסים אליהם כל כך ברשעות, מתעללים ,אונסים, חוטפים,מוכרים את ילדיהם,קובעים על גופם ונפשם.
כתיבה יפייפה סוחפת וכואבת.
שאפו לסופר,תמיד מפליא אותי איך גבר כותב על דמות נשית שיוצרת סיפור כל כך אמין ורגיש.

נהנתי מהספר! הכתיבה זורמת וכל כך ישראלית.הספר מעורר הרבה שאלות:
הצורך באהבה ,בתשוקה, בלהרגיש שווה אבל השאלה במחיר מה?האם אפשר לסלוח על בגידה?האם באמת עדיף להישאר נשואים רק בגלל הילדים?האם אפשר למחול על השפלה?
המון תהפוכות,שקרים תשוקה ,צימאון לאהבה תימצאו כאן...

ביזבוז של זמן...פשוט גרוע