הבכור תולעת ספרים, אחיו הצעיר בוחר שלא להתמסר למילה הכתובה, אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב סיפורים. אז אנחנו קוראים יחד עמוד אני עמוד הוא, 2 עמודים אני עמוד הוא, תלוי בחוזה של אותו ערב. הבכור מצידו מלעית אותנו בספרים, הוא שוכב במיטתו ומשלים משפטים (כן הוא זוכר את הספרים האמורים בעל פה- מפחיד). תשמעו ארטמיס הזה הוא חומד של ילד, ארכי גאון, שוב נקרא לסיע לעולם הפיות. הבעיה שאותו עם פיות מחק את זיכרונו כחלק מהסכם שסוכם בספר הקודם. הפעם האויב היא הפיקסית הגאונה אופל קובי. אופל הערימה על שוביה והחליטה להפגיש בין העולמות, עולם הפיות ועולם אנשי הבוץ (אנחנו אם כבר שאלתם). מפגש זה הוא חששם הכבד ביותר של עם הפיות, ומאיים על עצם קיומם. בדרך אופל נוקמת בכול מי שהיה אחראי לסיכול מזימתה הקודמת (בספר השני בסדרה). וכשפיקסית גאונה ורשעית מחליטה לנקום, אתם לא רוצים להיות ברשימה השחורה שלה. היחיד שיכול לסכל את מזימתה של אופל הוא כאמור ארטמיס, אבל הוא כאמור בכלל לא זוכר שפגש פעם את עם הפיות...ושיש בכלל עם כזה.
שוב נפגוש את מאלץ' דיגמס הגמד המוכשר וגס ההליכות, פולי הקנטואר הטכנולוג המבריק, באטלר דאמובוי הנאמן, הולי שורט רוט טרבל ואחרים.
הספר מותח משעשע לעיתים מצחיק, קולח ומשובב. מזכיר איזה כיף היה להיות ילד
לאוהבי הז'אנר

אם יש משפט אחת חשוב שצריך ללמוד מהספר הזה, הוא כמובן "ילדים, לא קופצים מקומה שלישית עם מזרן ובאטלר! מצידי תקפצו מקומה רביעית עם מזרן ובלי באטלר, זה הרבה יותר בטיחותי."

וכמובן, איך מתרסקים מבניין עם ענק אסייאתי רצחני מצויד בנשק ובשרירים ענקיים - שלא היו מביישים מתאבק ברמה עולמית - ושורדים את זה? תשאלו את ארטמיס, הוא יענה לכם בכיף.
או יתעלף מהטראומה.

ספויילרים מפה והלאה, זה בלתי נמנע. אז אל תאשימו אותי.

הנה שוב אנחנו נתקעים בעלילה טיפוסית-מושלמת של קולפר הגאון.
בן אדם צריך להחזיר לעצמו את הזיכרון לאחר שפולי (ואני חוזרת ואומרת פולי) מחק לו אותה בצורה יסודית, הממסמר חקר אותו לעומק כדי להשמיד כל פיסה של דברים שהשאיר לעוררות הזיכרון שלו, בנוסף לזה הוא נמצא בסכנת חיים נוראה, קופץ מבניין כשמזרן ובאטלר הם הדברים היחידים שעוצרים אותו מהתרסקות וודאית, נרדף על ידי אופאל, הפיקסית המרשעת בעלת הבעיות הנפשיות, מוצא את עצמו עם פיה נטולת נשק וכוח קסם בתוך מבנה אטום לגמרי ומלא בגובלינים, אם אני לא טועה, ואז לקבל את הזכרונות שלך בחזרה ולהביס את קובויי בפעם השנייה.

הא, רואים כמה הפעילות הזאת מועילה לאיי קיו של ארטמיס?! הוא בטח הרבה יותר חכם ולא סובל מטראומה עכשיו!

בגלל הכתיבה המדהימה, ההומור השופע, העלילה המעולה, והדמויות הישנות שבאות שוב ומלהיבות את הקוראים, אי אפשר לא לאהוב את הספר, ובמיוחד שלא את ארטמיס.

אז לסיכום, ספר מדהים, כמו השאר, אין מה לפרט (:

~ספויילרים. ראו הוזהרתם.~

אין לי יותר מדי מה להגיד מעבר לעובדה שאהבתי את הספר הזה, אבל לספר כמו ארטמיס פאול בהחלט מגיעה עוד ביקורת חיובית.

אני שונאת לגמור ספרים מהר. אני לא יודעת עד כמה זה נכון, אבל תמיד הרגשתי שקל יותר להיסחף ולעכל את הספר אם לוקח יותר מיום וחצי לגמור אותו. אבל לא יכולתי להפסיק לקרוא- וזה כבר אומר משהו.

כמו תמיד, ההתחלה הייתה מעולה. אופאל משתחררת, רוט מת, הולי שבורה, וארטמיס פאול קופץ מהחלון וכמעט מת (איזה כיף ^^) כשהוא מגלה את הלפרקונים מחדש.
אחרי שהזיכרון של ארטמיס נמחק, הייתי מצפה שהוא יגיב בצורה קצת יותר נורמלית ואנושית לעובדה שמספרים לו שקיימים לפרקונים ופיות ואלפים. בכל זאת, זה כמו עולם חדש-ישן שמגיע בלי התראה מוקדמת. אבל כשארטמיס מקבל את זה כמעט מייד, זה נראה הגיוני. פשוט ככה. (על כך נאמר: אואן קולפר הוא גאון :P)
מה שכן הרגיש לי משונה בספר זה שלמרות שדמות אהובה מתה, הכל מרגיש כמו סיפור אגדה שבו כולם חיים באושר ועושר ושכולם שמחים ומרוצים, והתוכניות הגאוניות פשוט מגיעות משום מקום ומצילות את כולם.
כאן ירד הכוכב. עצוב :\

אם לסכם את מה שחשבתי על הספר:
ההתחלה מעולה, האמצע קצת צולע אבל הסוף בהחלט מכפר על כל דבר רע שהבחנתם בו.
אני כבר מחכה לקרוא את הספר הבא :)
מייטי♣

ספר טוב
הקסם חוזר לשבות אותי כדי שאקרא את הספר שוב ושוב.
ולדעתי, הרשע של אופאל נמרח, כמה אפשר להיות עם אותה רשעה?!
עד לספר הזה, היא מצוינת, אהבתי אותה
אבל מספיק, אם הוא ימשיך איתה, מוגזם לחלוטין
לסיכום
ספר נחמד ומומלץ בחום

אנשי עם הפיות מחקו את כל הידע על קיומם ממוחו של בן אנוש היחיד שמפחיד אותם: ארטמיס פאול ,הגאון הפלילי הצעיר. אבל כעת הם זקוקים לו -ומהר.
הפיקסית המרושעת אופאל קובוי מתכננת להרוס את העולם. כדי לעצור אותה יהיה צורך בטיהור שמה של סרן הולי שורט מאשמת רצח,לשחרר גמד מהכלא ולשכנע קנטאור חכם ביותר שהוא לא יודע הכל
לו רק ארטמיס היה יכול לזכור למה היצורים המוזרים האלה תלויים בו.....

דווקא אני הכי פחות אהבתי את הספר הזה מהספרים בסדרה. לדעתי מתחו אותו יותר מידי, במיוחד את רעיון השכחון של ארטמיס ואת ההצלה שלו...

זה הוא באמת הספר הכי טוב בסדרה. הפעם אואן קולפר ממש שיחק אותה- אין פרק בספר שלא צחקתי בקול רם עקב הציניות של הדמויות, וכמובן שהעלילה מצויינת!
ובכללי- ספר מאוד מאוד מומלץ, אחד הספרים האהובים עליי, לאו דווקא בתחום הפנטזיה (:

אחלה ספר - הספר הכי טוב בנתיים בסדרת ארטמיס פאול לדעתי, למרות שיש לו התחלה ממש עצובה (לא נהרוס למי שלא קרא עדיין...).

בואו נתחיל זה ספר טוב אני מת עלוו
מזכיר לי זמנים טובים יותר בחיים שלי