דיוויד באלדאצ'י מנסה להיות לי צ'יילד... ספר לא רע אבל ג'ק ריצ'ר יש רק אחד :)
שימו לב לדמיון: ג'ון פולר (במקור ג'ק ריצ'ר) שוטר צבאי לשעבר, מגיע לעיירה נידחת, נתקל בכמה בריונים מקומיים ומשכיב אותם בשתי מכות לפני שהם זזים, פותח בחקירה עם השוטרת המקומית תוך כדי מלחמה בעשיר המקומי ובכל מיני שכירי חרב שנשלחו להפריע לו. רק היה חסר את מברשת השיניים המתקפלת והנחת החולצה ל"גיהוץ" מתחת למזרון כדי להשלים את הדמיון לריצ'ר. שורה תחתונה: ספר נחמד אבל לצערו של פולר כנראה לא היה לו סיכוי אם היה נפגש עם ריצ'ר האמיתי.

כמו לקרוא גירסא חדשה לסרט אני והחבר'ה. נחמד ומהנה.

לדעתי ספר מעולה.
במעט מאד ספרים שקראתי יש רעיון מעולה (קריאת מחשבות) שמגובה בהתפתחת עלילתית שממשיכה להפתיע ויכולת כתיבה ותיאור כ"כ עשירים. "עולם הסוף" של אופיר טושה גפלה הוא עוד ספר כזה אבל אני לא מכיר עוד הרבה ספרים שכאלה (בטח לא בעברית). הספר ממש מרתק בהתפתחות העלילתית שלו ותיאורי התחושות שבו ממש מדהימים. למשל: "התת מודע האנושי זורק מלמטה גושי אבן ענקיים, היישר לחלונם של הלא מודעים לקיומו. כשידו חלושה, יגיעו רק חלקיקי חול ספורים לחלון ויזעזעו את זגוגית המודע. כשהתת- מודע קצת יותר אלים ושרירי, ועוצמת הזריקה שלו חזקה, האבנים הללו, שהן למעשה מאגרי המידע שהמודע לא סובל, עשויות לנפץ את הזגוגית בחלון שלהם. ומזכוכית שבורה נחתכים, ומאבן בראש לא קמים. ככה אנשים נכנסים לדיכאון. התנפצות האבן בחלונם מספרת להם דברים שהם לא רוצים או לא מסוגלים נפשית לדעת".
בקיצור כדאי לקרוא, רק קחו בחשבון שזה ספר מאד אינטנסיבי. לא הצלחתי לקרוא יותר מכמה עשרות עמודים בכל יום בגלל הקצב של תיאור המחשבות ותתי המחשבות וכו' (במיוחד כששני קוראי המחשבות נמצאים זה מול זו אז זה ממש סחרחורת).

ג'פרי ארצ'ר הוא אמן מספרי הסיפורים. המציאות עולה על כל דמיון(סיפור אמיתי על היריבות בין רוברט מקסוול ורופרט מרדוק), אבל הגדולה של ארצ'ר היא היכולת שלו לספר את הסיפור בצורה מרתקת לכל אורך הספר.
מעניין מאד.

מעניין. הספר הראשון של הסופר "ממבט ראשון" יותר מעניין אבל גם זה לא רע

הספר כאילו מחולק לשני חלקים שונים לגמרי.
החלק הראשון, ההיסטורי, מרתק.
החלק השני 2001-2006 פשוט מתיש ומשעמם.
כל אירוע מתועד שם וכן השיחות של שרון לאחר האירועים עם מנהיגי העולם שחוזרות על עצמן שוב ושוב.
אמנם מעניין לקרוא את מה שעובר על ראש הממשלה אבל בצורה שגלעד שרון מתאר זה פשוט מתיש וקשה מאד לסיים לקרוא.

מלבד זאת הספר כל כך חד צדדי ומגמתי כאילו שאריק שרון (כמעט) תמיד עשה את הדבר הנכון וקשה לקבל את הדברים כלשונם. יצאתי עם המון הערכה לאריק שמוצג כדמות כמעט אגדתית אבל עם צורך לבדוק מול עדויות נוספות אם הכל כפי שמתואר ע"י הבן גלעד.

עם כל זאת התפעלתי מהפעילות האינסופית והיכולות של שרון וכנראה גם הפן האישי שקשה למצוא אצל מנהיגים היום. העובדה שרבים מחבריו מלווים אותו בהערצה כ"כ הרבה שנים אומרת המון. שורה תחתונה: כדאי לקרוא את החלק הראשון ואח"כ לבדוק עוד עדויות של אנשים אחרים כדי לקבל פרספקטיבה.

וואו - איזה ספר מתח מעולה.
הספרים הראשונים בסדרת ג'ק ריצ'ר יותר טובים מהאחרונים. זה השלישי וסיימתי את הספר ביומיים.
אמנם קצת מופרך (שרירי חזה עוצרים כדור אקדח?) אבל לא משנה, האיש פשוט יודע לכתוב ספר מתח.
יותר טוב מסרט וטלוויזיה. מומלץ!

הסיפור הזה אמיתי?!
בהתחלה פיספסתי שזה סיפור אמיתי וקראתי סתם כסיפור. הסיפור וצורת הכתיבה עצמה נראו לי קצת שטוחים כאילו הכל מוצלח וכל קושי נפתר במהירות. בהמשך הבנתי שזה סיפור אמיתי ובתור שכזה זה סיפור לא יאומן! ומעורר השראה. זה לא נתפס איך התייחסות לכל מצב בחיים תלויה בגישה שלנו. עיוור שעושה סקי ב100 קמ"ש (דוגמא אחת מרבות) ומתמודד עם דילמות מאד מורכבות באופטימיות אינסופית ומצליח למרות הקשיים. בקיצור כדאי מאד לקרוא ולהזכר מדי פעם שזה סיפור אמיתי!!

אחד הספרים הטובים שקראתי השנה.
השילוב של ההיסטוריה הפרטית, היהודית והישראלית הוא מרתק בעיני. יש הרבה מה ללמוד מהילד המפונק ששרד ועלה ב-10 אצבעותיו עד למעמד עיתונאי ושר בישראל. הסיפורים שלו על המלחמה הם ממש תזכורת לסיבה לציונות, מאיפה באנו ולאן הגענו במדינה שלנו. סיפורים שלא יאומנו דווקא על הדברים הקטנים והמזל בזמן המלחמה המטורפת הזו - כמו הדוור שמחלק מכתבים לבניין 5 בו גר טומי ומול בניינים 3 ו-7 פשוט מוציא ו... מחזיר את המכתבים לתיק כי לילה לפני הם הושמדו.
הצורה בה יאיר לפיד מצליח לספר את סיפורו של אביו בקולו של האב היא ממש מעוררת קנאה ומראה על אהבה רבה במשפחה. חוץ מזה שאני מאד אוהב את סגנון הכתיבה של יאיר לפיד שלא משאיר עמוד אחד שאינו מעניין. שורה תחתונה? גמרתי את הספר בלילה אחד ומאד נהנתי. מומלץ!