הספר הוא אסופה של עדויות אישיות, של מספר גדול ועשיר של עולות ועולים, מהמסע שלהם מאתיופיה לישראל. חלקן קצרצרות וחלקן ארוכות יותר. רובן כתובות בשפה פשוטה, שאכן מאפיינת עדות מקורית ואישית.
מדובר במסמך מעורר תדהמה, מרגש עד דמעות, מצמרר, מופלא. ולא בשל כתיבה מופתית או לשון מיומנת, אלא בזכות הסיפורים שלא יאמנו של בני העדה האתיופית. הספר אורג, עדות אחר עדות, תמונה מופלאה וחשובה ביותר ומתאר פרק חשוב בהיסטוריה של העם היהודי.

אולי אנשי פילוסופיה רציניים יוכלו להפיק משהו מהספר הזה.
אני, לצערי, אינני מחובבות הפילוסופיה, ובעיקר לא הפוסט-מודרנית. נאלצתי לקרוא פרקים מהספר הזה במסגרת עבודה לקורס באוניברסיטה. צר לי להגיד, אבל זה אחד מהחיבורים הכי פחות מובנים שקראתי מימי. משפטים שלמים ופסקאות רבות שלא מצטרפות לכדי שום מסר בעל משמעות.
ממליצה מאוד לא לרכוש את הספר הזה לפני שדפדפתם בו והצלחתם לחבר כמה משפטים לכדי תוכן בעל משמעות בראש שלכם.

זה הספר האהוב עלי.
כתוב כסיפור ילדים (ולכן מומלץ במיוחד לאוהבי הז׳אנר) אבל נושא מסר חשוב דווקא למבוגרים.
הספר עוסק בזמן, בקרייריזם, בתרבות הצריכה, בהקשבה ובדברים החשובים באמת שעלולים להעלם מחיינו. אנחנו נקראים לבדוק את הקצב של חיינו וללמוד להקשיב.
לא מתאים לציניקנים ומתאים במיוחד לאמיצים ולבעלי חלומות לחיים.