מאוד התרשמתי ואהבתי את הספר של אלזה מורנטה "אלה תולדות". התכוונתי לקרוא את ספרה "האי של ארתורו" אולם לא מצאתיו על המדף בספריה על כן קראתי כעת ספר זה "ארצ'לי."

ניכרת בספר גדולתה של הסופרת, ספר שאינו נופל מפסגתו הספרותית של "אלה תולדות". קריאת הספר רק מחזקת את דרוגה (אצלי) כסופרת הבכירה ביותר שקראתי. אודה לכם על שמות נוספים של סופרות בינלאומיות קאנוניות (לדעתכם) כגון: מרגרט אטווד, טוני מוריסון ואליס מונרו.

הספר הינו על דמות גברית המספר על ילדותו ועל אימו, ארצ'לי, לרב המספר הינו דמות הילד עצמו ללא פרספקטיבה של זכרונות אדם בוגר אלא סיפור מנקודת מבט ורגשותיו של ילד בגיל עשר ופחות.
מופלא בעייני הדרך שבה הסופרת נכנסת לדמות הזכרית של אדם בוגר וילד.

אייני יכול לסיים ללא ציטוט מהספר של תובנה כלשהי אשר ״תפסה אותי״. הכבוד הוא לי לצטט סופרת זאת:
"אבל בילדות, כל התנסות, שחורה ככל שתהיה, מאפשרת לך להאמין שהיא חולפת. ושום ילדות לא היתה מאמינה להורוסקופ שיאמר לה: גורלך המתמיד והסופי יהיה לחיות ללא אהבה.
האם אין האהבה גורם טבעי של המהות החיה? האם אינה ניתנת בחינם? מחולקת בכל מקום ונחוצה? האם אין היא מובטחת, יחד עם המוות, לכל בעלי-החיים בלידתם, כולל המכוערים?"

זהו סיפורו של מנואלה, גבר בן 43 שנוסע ממילנו, איטליה ל"אל אלמנדריאל", כפר אנדלוסי זעיר, שהוא כפר הולדתה של אימו.
ההווה של הספר נמשך כיומיים. באותם יומיים מעלה מנואלה בזכרונו תמונות מחיי משפחתו ובעיקר זכרונות מימי ילדותו. הוא למעשה בא חשבון עם אימו, ארצ'לי, שנטשה אותו בהיותו צעיר ביותר. הוא לא עושה לאימו שום הנחות ויורה חיצים של ביקורת נוקבת וקשה כלפיה. אך ביקורתי ככל שיהיה הוא אוהב אותה עד כדי טירוף, ולמעשה הוא משלה את עצמו שחזרה לאחור במרחב היא גם חזרה לאחור בזמן אל חיקה של אימו ארצ'לי, אל אותה החמימות והאהבה שכל כך חסרים לו.
הספר עוסק בכל הדמויות שהשפיעו על המספר וכן על סוד אפל שמוביל את הקורא לאורך כל הסיפור.

זהו ספר קשה לקריאה! ואני מודה כי היה לי קשה מאוד לקרוא בו. רציתי להניחו לנפשו מספר פעמים. השפה מליצית ופיוטית יותר מדי לטעמי. אולי זה נובע מהעובדה כי זהו ספרה האחרון של אלזה מורנטה הנהדרת, ספר פרידה.
אבל הפיצוי לא מאחר לבוא בסיומו המפעים של הספר, וניתן לומר כי אין תוכו כסיומו.
התלבטתי גם בדרוג הספר, כי מצד אחד יש בו קטעים מדהימים ביופיים ומצד שני יש קטעים מעיקים ממש. בעיקר כל הקטע של ההתפלספות הפסיכולוגית שבו.
זהו ספר מעט מדכא ולכן אני ממליצה עליו בעיקר לאוהבי פסיכולוגיה וחשבונות נפש.

אלזה מורנטה היקרה, כמה נורא שהלכת מאיתנו ולא תוכלי לכתוב עוד ספרים מופלאים.
נקרע לי הלב מארצ'לי כל- כך יפה וכל כך עצוב.

ארצ'לי הוא ספרה הרביעי המלא של מורנטה לאחר אלה תולדות המונומנטלי. לאחר סיום קריאתו נתגנב אל לבי צער על כי אין עוד ספר של מורנטה שלא קראתי ולכן נבצרת ממני קריאה חכמה, מרגשת, מיוחדת במינה.

הספר שלפנינו עוסק במנואלה המבוגר והילד המחפש אהבה. אהבת אם בפרט ואהבה בכלל. מאהבת האם שהיתה לו הוא נותר אמביוולנטי.

ארצ'לי היא ממוצא ספרדי והאב, אוג'ניו, בן למשפחה מיוחסת איטלקית, פוגש אותה באנדלוסיה שבספרד ובטרם נישואים נולד מנואלה. לאחר הנישואים ישבה ארצ'לי ישיבת קבע באיטליה וחיה חיים נוחים עם בנה מנואלה. אהבה גדולה היתה בין האם לבן, אהבה שנקטעה בצורה מכוערת והשפיעה על מהלך חייו של מנואלה הילד. מנואלה גדל בעוני, נטול אהבה ונטול משפחה. יום אחד הוא אורז תיק ויוצא למסע בן מספר ימים לספרד והוא בן 43. במסע זה הוא מתכוון לפגוש מישהו ממשפחתה של ארצ'לי באנדלוסיה וכשהוא מגיע לכפר הולדתה ברור לו שאיש אינו מחכה לו ושהוא לא יפגוש אדם כלשהו בעל ערך לזכרונותיו.

עד למחצית הספר וכמיטב המסורת של מורנטה, התאורים ארכניים, מפורטים, לעיתים יתר על המידה, אבל הכתיבה לא חסרה לרגע את הכישרון הגדול של מורנטה, את יכולת התאור שלה, את החמלה האנושית, את אהבת האדם. המחצית הראשונה היא בעיקר תאור הנסיעה אל אנדלוסיה של מנואלה בן ה-43. מאמצע הספר אנו קוראים על מנואלה הילד ועל הקשר ההדוק עם אמו. בכל חלקי הספר ברור שזה לא ספר לכל אחד ורק מי שצלח ואהב את אלה תולדות וקרא גם את כזב וכישוף וגם את האי של ארתורו, יראה חובה לעצמו לקרוא גם את ארצ'לי.

מי שצלח את הרבע הראשון של הספר והגיע לאנקדוטה הקטנה המתארת את שהייתו של מנואלה בפנימיה, בעמודים 92-99, יזכה לקרוא את אחד התאורים המרגשים בספרות בכלל והמרגשים אצל מורנטה בפרט. 8 עמודים אלה הם שיר הלל לאהבה, לא דווקא אהבה בין אם לבנה או בין גבר לאישה. צריך לקרוא כדי להאמין שקיים תאור שכזה, יופי שכזה, נשגבות שכזו. לאחר שמונה עמודים אלה עוצרים ונושמים עמוק ומכירים בעובדה, ולא בפעם הראשונה, שמורנטה מופתית היא בכל נימי נפשה.

המלצה חמה לכל קורא באשר הוא והמלצת חובה לחובבי מורנטה גם כשברור שזה לא הטוב ב(ארבעת) ספריה.

עוד ספר מעולה של אלזה מורנטה, הסופרת השלישית הכי אהובה עליי בכל הזמנים (אחרי אתי הילסום וטוני מוריסון, כמובן). מומלץ מאוד! ספר נהדר!

ספר ענק!!!!!!!!
אין מה להגיד שהוא דורש קריאה מעמיקה והרבה מחשבה מצד הקורא. התיאורים של מורנטה, כמו תמיד, שלמים ועמוקים. מעוררים הזדהות. ספר על אהבה בין גבר לאישה ובין ילד להוריו. במיוחד לכל ההורים בינינו, אי אפשר שלא להזדהות. בתור מישהי שבאה מתחום הרפואה (אחות)יכולתי להבין מה עובר על האישה הזו ואני לא אגלה את הסוף של הספר. לכו ותיקראו!! שווה כל רגע.

מצוין, לא קל לחצות אותו אבל בדיעבד שווה את המאמץ. סופרת גדולה!!!

ספר מעולה והסופרת יותר אני אוהבת את אלזה מורנטה מכל מצב

מעייף וארוך...
לא הצלחתי לסיים...
נשברתי....