הספר הזה הוא מאותם ספרים שהייתי ממליץ לחבריי הטובים לקרוא. קשה להגיד על ספר כזה שהוא "מרתק" או "מעולה". אבל הוא בהחלט ספר טוב.
אני מניח שלרוב הישראלים הוא יהיה כמו חיטוט בפצע שמסרב להגליד - כואב אבל אי אפשר להפסיק.
זהו ספר ישראלי מאד, גם אם משפחתך לא נפגעה בשואה והוריך אינם חלק מהשרידים שהגיעו משם. זק מציירת מציאות ישראלית שמורכבת מסיפורים קטנים ואמיתיים מאד, אבל בעיקר - אלו הסיפורים של השכנים שלנו, המכרים, הקרובים והחברים.
ולמרות שהמרכז הוא השואה - המציאות היא ישראלית.
ספר מעורר מחשבה ואולי גם געגועים לישראל שהייתה פה פעם ואיננה עוד... מי יודע?

סיימתי את הספר עוד שלשום ועדיין לא יכולתי לכתוב ביקורת.
הספר לטעמי מעולה, אין לי מילה אחרת לתאר אותו.
הספר מספר מנקודת מבטה של של ורה הילדה מגיל 4 בערך ועד גדילתה לגיל 14 בערך. ורה היא ילידה להורים יוצאי שואה שבעצם אצלם זהו פרק ב'.
ורה ילדה רגילה שחיה באחת משכונות תל-אביב ועוברים אח"כ לשכונת עולים שההורים מצליחים לשלם משכנתא. ורה ילדה מעט שובבה כבערב מספרים לה סיפור לפני השינה על אחותה הגדולה איך שרדה את המחנות (לאגר). ההורים הם סרבים ומדברים סרבית בבית ומלמד אותה גם גרמנית. מצפים ממנה גם שתתנהג לפי תרבות מזרח אירופה עם הגינונים כאשר כשהיא נערה כולם הולכים לתנועה והכי "אין" ללכת עם חאקי.
מבינים את בעיות הילדות שלה, ואיך היא מתמודדת עם אמא שלצערה יש לה עבר מהלאגר, בעלת לחץ דם גבוה שכל דבר מעלה אותו.
אני לא סיפרתי מהעלילה כלום בכוונה עמ"נ שהקוראים יהנו ממנו. אז לסופו אני מאוד ממליצה על הספר. מירה

ורה נולדה בת זקונים לנצולי שואה.
כשורה הייתה מבקשת סיפור לפני השינה אימא הייתה
מספרת לה איך אחותה שרדה את השואה,וכמובן שורה
הייתה ישנה וחולמת חלומות אימה.
ספר שמשכיף את חייהם של ילדי ניצולי השואה,
ואיך וכמה שהם סבלו ואומללו ע"י הוריהם,ומבלי
שהוריהם ירגישו באומללות של ילדיהם.
כאבתי את כאבם של שני הצדדים.

הספר "מסעותי עם ורה" מאפשר לקורא לחוות את
סיפור השואה מזווית קצת שונה ואחרת.

הדמות המרכזית בספר היא בת זקונים לזוג הורים
יהודים אשר עלה לארץ לאחר שששרדו את מלחמת העולם
השנייה. בספר שזורים שני סיפורים, סיפור של אמא
ואחותה הגדולה במחנה אושוויץ
וסיפורה של ילדה הגדלה בארץ ישראל אשר נולדה
לאחר המלחמה למשפחה של ניצולי שואה.

בסה"כ ספר טוב, נותן קצת חומר למחשבה וזווית חדשה.

ספר נוסף שבזמן קריאתו הרגשתי בבית. בבית אמא ואבא בחו"ל ובארץ.
משפחה סלובקית, שדוברת גם הונגרית, עלתה לארץ לאחר השואה עם ילדה, אניקו, שהאם הצליחה להציל מהכאוס,ועם בעל שני שהוא לא האב של אניקו.

בארץ נולדה ורה, שהיא חצי אחותה של אניקו,והפרשי הגילאים גדולים ביניהן.

ורה גדלה באוירה שמוזכרות בה שתי תקופות לחילופין."שם" {השואה} וכעת ההווה.

סיפור השואה מועבר לורה על ידי אניקו ולאחר מכן על ידי אמה בצורת סיפורים לפני השינה.

ורה מקבלת את הרושם שהוטל על כתפיה משא כבד, כיוון שהיא חיה וחייבת להמשיך את השושלת.

ישנו קטע בספר שנחרט בזיכרוני:
מוצרים גרמניים מתחילים להגיע ארצה והתושבים
רצים לרכוש אותם.אבא של ורה אומר שזה מובן, כיוון שהמוצרים שלהם איכותיים,מדוייקים ומושלמים.
האמא עונה:"הם פרפקציוניסטים. עושים עבודה יסודית עד הסוף.מוח אנושי לא יכול לתפוס אפילו קצה קצהו של מה שהם עשו שם".

הספר הוא אוטוביוגרפיה של הסופרת.

הספר קריא מאוד, אך גם מאכזב. אין בו שום רצף, אלא אוסף של זיכרונות מעורבבים. הספר מסופר מנקודת המבט והחשיבה של ילדה קטנה, ויש תחושה שאכן ילדה קטנה כתבה אותו. ציפיתי להרבה יותר הנאה ממנו.

ספר טוב, ישראל בשנים שלאחר השואה, דור ראשון מתערבב בדור שני של השואה, בארץ החדשה, בתקופת הצנע.
קל לאהוב ולהזדהות עם הגיבורה המקסימה ולמצוא בה את הילדה שהייתי.
ממליצה בהחלט.

מעולה.
עוד פרק נוסף "מהחיים הקודמים" בספר התנך המתחדש.

- לקראת הסוף פחות אהבתי (מדי פ.)