סיפור בגוף ראשון על הקונפליקט של גיבורת הספר - לירז, על עולמה הפנימי והצצה לעולמם של אחיה ובעלה, בעבר חברי נפש וכיום לאחר מריבה גדולה מנותקים נפשית ומרוחקים פיזית זה מזה. הסיפור חוזר וממשיל את מאורעות 3 הנפשות הפועלות עם סיפורם של רבי יוחנן, אחותו וריש לקיש. העלילה מעניינת ומאירת עיניים עד שלב מסויים... בו הסיפור ממצה את עצמו הרבה לפני סיום קריאת 267 העמודים על פניהם הוא נפרש. יש חזרות רבות הן בזמן והן על התוכן המסופר. מאה עמודים פחות היו עושים לו רק טוב. לסיכום, חביב אך מייגע.

וואו... קמתי ב- 7:00 למרות שלא צריך וסיימתי את 200 העמודים האחרונים של ה-750 בנשימה עצורה ועדיין אני עם הפה פתוח והלסת שמוטה... הראש שלי מסוחרר.

אין צורך שאחזור על הסיפור, למרות שמיסטרי הוא אמן הסיפור. אתה בולע את הסיפור בשקיקה. בתחילה קראתי רק בשעות היום ובמנות קצובות כי היה קשה לי, בהמשך כל כך נקשרתי לדמויות ובמיוחד לחייטים שממש רציתי לחבק. לפני 4 חודשים חזרתי מטיול בהודו. לזה באמת אין מילים... אבל חוויית דלהי שהיכתה בי 4 ימים לפני סוף המסע השאירה הדהוד של תחושת כיאוס ואימה נוראה.

ההבנה שלכל אחד יש סיפור ורמת הנוראות הוא מה שנגזר משמיים.. הרבה תובנות רצות לי בראש אחרי הפצצה הסיפרותית הזו. פשוט אמשיך לחשוב לי כאן ללא מילים.

צריך קרביים חזקות ובכל זאת, לכל מי שאוהב סיפורים, לכל מי שהודו בליבו, לכל מי שכאב אנושי יכול להתחבר לכאבו הוא - מוזמן לקחת פסק זמן ולגמוע את המסה הזו.

מזמן זה לא קרה לי... להתמוסס לתוך ספר, לא להיות מסוגלת לעשות דבר מלבד להתמסר לקריאה בו.
עם קריאת העמוד הראשון לא הבנתי איך אצליח לצלוח אותו, אך הלא יאומן קרה: נתפסתי וחזק.
העברית מיושנת, המשפטים לא תמיד מתחברים, לעיתים שגיאות כתיב (!), אבל - יש פה משהו כל כך קסום.
העברית של פוגל היא מעין שפת סתרים שפועלת על כל החושים בלי שאתה מבין איך ולמה. לכאורה כתיבה מיושנת, הרבה חפירות נפש, הרבה טיולים מפה לשם ומשם לפה.... וכל כך הרבה עומק ריגשי ויכולת מופלאה לתאר מחשבות, הוויות נפש...
למרות העברית ה"ישנה" (והטובה!), למרות שהסיפור עצמו לא קל, התנהלותו אינה קלה - הספר סחף אותי בלי יכולת להניחו מהידיים. הספר מרתק, הלכי הנפש מרתקים ומפעימים. מזמן לא נפלה לידי כזו פנינה ספרותית.
צריך לחיות במצב של גורדוויל המסכן כדי להיות מסוגל לתאר כך את הלכי הנפש שלו. מפעים איך שפוגל מתאר בלשון כה מדוייקת הלכי רוח ומחשבות פנימיות. ואין לי היכולת להסביר איך הוא עושה זאת - אמן אמיתי.
ספר חובה לכל מי שמסוגל ורוצה להתעמק ריגשית ולהחשף נדהם לכישרון זה.

ספר מופת... מרגש כמה שהוא מצמרר.. מצמרר כמה שהוא מרגש... תודה, ג'ון

ספר מהנה במיוחד! לכאורה קרקס של דמויות מצחיקות, סרקסטיות שנמצאות על הקצה... ככל שמתקדמים בסיפור הדמויות לובשות עומק והספר מעורר הרבה עצב וחמלה. בין לבין מתוודעים לאווירה של היישוב היהודי בוורשה, לאלו שהצליחו לברוח לאמריקה, ועל החוויה האמיתית של להיות זר בכרך הגדול. קיילה היא דמות בלתי נשכחת, ההתנודדות שלה בין פריצות לטוהר, ובונם מאהבה הצעיר, שמנסה ליצוק לחייו משמעות אך רוצה למות... נוגע ללב ומרגש!!

אכזבה גדולה.. וסליחה לכל המכורים. באמצע הספר חשבתי לעצמי שבאמת נחמד, ומזכיר כל מיני נשכחות אבל.. מה עוד? התלבטתי קשות אם להמשיך לקרוא, אבל פחדתי שמא אפסיד איזה שהוא דבר עמוק שאחרים ראו וצריך רק קצת סבלנות.. אז המשכתי וכלום לא קרה. הרגשתי שאני קוראת רומן לבני הנעורים, נחמד, משעשע ותו לא. לא חשתי כל הזדהות עם הדמויות לא שמחה לא עצב לא איזו פיסת השראה.. כלום. הסוף היה מופרך לגמרי, סצינה מחסמבה.. ואפילו פחות כי הסיום היה טיפשי, לא אמין והזוי.

בספריה שלי מונחים אחר כבוד כל ספרי הילדים שכתב מאיר שלו... כשילדי היו קטנים והייתי קוראת להם סיפור לפני השינה תמיד העדיפו לבחור את אחד מספריו.. הספרים היו כה שגורים בפי עד שאת רובם כבר ידעו הם ואני בעל פה. ידעתי ששלו כתב גם ספרים למבוגרים אך משום מה אף פעם לא ניסיתי להתקרב אליהם. לא הבנתי איך סופר כה מוכשר לילדים יכול לכתוב גם ספרים למבוגרים עם אותיות קטנטנות כאלה שמפחידות אותי תמיד. בסוף נשברתי.. זהו הספר הראשון של שלו שאני קוראת למבוגרים. היכולת שלו לתאר את הדמויות פלאית. התוצאה מכמירת לב.. מרגשת.. יש כמה דמויות ובמיוחד זו של יעקב שאני חייבת להפסיק לפעמים לקרוא בסיפור ולחשוב איך אני נותנת לו חיבוק חם וחזק. אין ספק מאיר שלו הוא רב רבדים ועומק. נהנית מכל עמוד!!

ספר פיוטי ומרגש...