יד הכאוס – מחזור שער המוות 5 / מרגרט וויס וטרייסי היקמן
שנת הוצאה: 1993
מספר עמודים: 475
הוצאה לאור בארץ: אופוס
מהכריכה האחורית:
אדונו של האפלו הפיטרין הורה לו לחקור את ארבעת העולמות המורכבים מיסודות העולם הקדמון -אריאנוס, ממלכת האוויר, פריאן, ממלכת האש, אבאראך, ממלכת האבן, צילסטרה, ממלכת המים- ולזרוע בממלכות אלו כאוס.
במהלך מסעותיו, נתקל האפלו ביריבו הקדום, אלפרד הסארטן.
אך המאורעות מקרבים את שני האויבים והם נאלצים לבלות זמן רב זה במחיצת זה.
יחד, מגלים השניים מידע שנשכח מזה עידן ועידנים, העוזר להם להבין את הסיבות הקדומות לחלוקת העולם הקדמון.
האפלו עצמו והילד האנושי ביין נשלחים שוב לאריאנוס כדי להשלים את מלאכתו של אדון הנקסוס. הכאוס מתפשט בממלכה במהירות, והכל מוכן לבואו של אדון הנקסוס. אך האפלו אינו שליו. לא הכל מתנהל כשורה בלב המערבולת של אריאנוס.
ביין להוט מדי להוכיח את נאמנותו לאדון...
ואולי הוא עושה זאת על חשבונו של האפלו.
על האפלו להגיע עתה להחלטה גורלית: האם לציית לאדונו, האיש שהציל אותו מהמבוך, או שמא לבגוד בו...
ולנסות להציל את היקום.
(ערכתי קצת את התקציר כי יש שם כמה ספוילרים למי שלא קרא את הספרים הקודמים).
ומה אני חשבתי:
בעוד שאת קוסם הנחש הותרנו מאחור בתחושה מעט מנומנמת וקצרת רוח, את יד הכאוס אנו פותחים במשב רוח רענן של אקשן. הספר מתחיל בצ'לסטרה, עולם המים, היכן שהותרנו את האפלו, ממשיך אל הנקסוס, וחוזר חזרה אל אריאנוס, עולם האוויר.
בסקירה שלי על כנף הדרקון, שם הכרנו את עולם אריאנוס לראשונה, ציינתי כי לדעתי לא היה מספיק מהעולם בספר ההוא. הרגשתי שיש כל כך הרבה מידע, פרטים ועלילות משנה, מוסתרות מאחורי הקלעים של העלילה בכנף הדרקון, ומאד רציתי לדעת מה קורה עם כל חוטי העלילות שהוזכרו שם אך לא תוארו בספר. נדמה לי שהסופרים הרגישו אותו הדבר, כי ביד הכאוס, עם החזרה לעולם האוויר, מיד צוללים אל תוך אותם חוטי עלילה שהושארו תלויים באוויר. העולם הזה הוא כה עשיר, ומלא בדמויות נפלאות ומיוחדות, שהתפתחו עוד יותר ביד הכאוס.
אנחנו לומדים להכיר את האלפים, שקצת הוזנחו בכנף הדרקון, ואת האיים השונים הפזורים ברחבי העולם, ועוד הרבה דברים נהדרים במקביל לעלילה מאד קצבית ומותחת שמלווה אותנו כמעט לאורך כל הספר.
ועדיין, למרות שזהו לדעתי הספר הארוך ביותר בסדרה, והוא עוסק ברובו באריאנוס, הסופרים לא נגעו בכל הנקודות השונות שמופיעות שם, ובשני הספרים האחרונים אנחנו כנראה נלמד גם על אותן נקודות שהוחסרו.
אז מה אהבתי:
1) העולם – כמו שציינתי בפתיח, העולם של אריאנוס מאד הקסים אותי, לאו דווקא בגלל הדרך שבה הוא בנוי, אלא יותר בגלל ריבוי ומגוון הפרטים שיש בו, הדמויות הנהדרות, וחוטי העלילות שניתן לפתח כמעט בכל כיוון.
2) העלילה – בניגוד לכנף הדרקון, העלילה ביד הכאוס לא מתרכזת רק בנעשה באריאנוס, אלא גם בעולמות אחרים, ובעצם מתארת את התקדמות העניינים בעולם האוויר, במקביל לעלילה הראשית של כל הספרים, שכבר נגעה באריאנוס ובדמויות שבה. מתחילה תחושה של קרוסאובר גדול שעומד לקרות, והמתח בשיאו.
3) הדמויות – אני תמיד רושם את זה, כנראה, אבל עם כל ספר הדמויות ממשיכות להתפתח, גם כאלו שלא פגשו זמן מה, ועם כל שלב בהתפתחות העניינים מסתבכים יותר ויותר, והדמויות ניצבות בפני דילמות לא פשוטות. יש הרבה מאד קונפליקטים בספר, והדמויות צריכות להגיע להחלטות קשות.
ומה לא אהבתי:
1) אלפרד לא מוזכר בכלל בספר הזה, כלומר המתח שנותרנו עמו בסוף של קוסם הנחס, מלווה אותנו לכל אורך יד הכאוס, ועדיין אין לנו מושג מה קרה לסארטן המפוזר והחביב. זה היה מרגיז קצת, אבל מובן בצורה כלשהי.
2) לדעתי הספר היה ארוך מדי. בדרך כלל בספרי פנטסיה כמה שיותר עמודים זה יותר טוב, אבל לאורך הספר היו קטעים שלדעתי היה אפשר לקצץ בכיף או לקצר.
3) היו כמה נקודות הקשורות לקסם שהשאירו אותי לא מרוצה, מעין חורים קטנים בכל מערך הקסם של הסדרה הזו. למשל, מכל הספרים האחרים הבנתי שהקסם של האלפים הוא בעיקר מכני, ומיועד להפעיל כל מני מכשירים מכניים כמו ספינות אוויר או שעונים וכו'. בעוד בני האדם שולטים בקסם הרוחני והטבעי. אבל פתאום בספר הזה גם לאלפים יש קסם רוחני, ולא ממש הסבירו את הנקודה הזו.
לסיכום, אני הייתי מאד מרוצה מהספר, וחזרתי לשקוע בו למשך פרקי זמן ארוכים. הוא מאד מעניין, סוחף ומרתק, ומלמד הרבה על עולם האוויר של אריאנוס ועל התרבויות השונות שחיות בו.
ממליץ מאד על הספר, ובינינו, זה לא כאילו יש לכם ברירה, כי אם הגעתם עד ליד הכאוס, באמת לא תקראו אותו?
ויש גם כמה הפתעות וטוויסטים מעניינים לאורך הספר.
תהנו!
