• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
להרוג את רומל

להרוג את רומל

מאת סטיבן פרספילד

הביקורת של שרושקה

תמונה של שרושקה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
להרוג את רומל

להרוג את רומל

מאת סטיבן פרספילד

הביקורת של שרושקה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של שרושקה
הוצאה לאור:אריה ניר
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
אלדד ידידיה
לפני 11 שנים

“סטיבן פרספילד – אומן פעולה צבאית זו אולי הכותרת המתאימה ביותר לתאר את כתיבתו העניינית, הדלה לכאו”

12/15
ביקורות על להרוג את רומל
הבאה
מבחן אמת
לפני 16 שנים

“אומץ ויושר מכהים את חוד הקונפליקט בין אוייבים, מאפשרים לגשר על תהומות של שנאה.זהו סיפור על מלחמת גוג”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

ראשית כל אומר כי באופן כללי אני שונאת ספרי צבא הכוללים בתוכם אלפי מספרים ומונחים לא מוכרים שמתישים אותך והורסים את קצב העלילה ומוציאים את החשק להפוך עוד דף ולהמשיך לקרוא.
אולם בניגוד לכל ספרי הצבא המשמימים-וסליחה לכל אלה שהמדף שלהם גדוש בהם,הספר "להרוג את רומל" בולט בכתיבתו הקולחת ובכישרונו הרב של המחבר,הספר מרתק והעלילה זורמת בצורה יוצאת דופן,בנוסף שוטח המחבר עבודת מחקר נפלאה שבתוכה הוא טווה את העלילה שכתב,כל הפרטים בספר נכונים ומהימנים,מלבד הסיירת שבה נמצא גיבור הסיפור.
מומלץ בחום גם לאלה שלא אוהבים ספרים מסוג זה,שווה קריאה!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Sinbad the Sailor
Sinbad the Sailor
1קורא|0%נשים

על המבקרת

תמונה של שרושקה

שרושקה

ותיקה
חברה מזה 15 שנים
57 ביקורות•2 נבחרות•204 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של שרושקה
שרושקה
ותיקה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות57
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה204
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)13ספרות מתורגמת11מדע בדיוני ופנטזיה9

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של שרושקה

הווספרים באים

הווספרים באים

ריק ריירדן

היינו בטוחים שנגמר, אז לא.
שום דבר לא נגמר ואולי רק התחיל,העלילה ממשיכה פה ובגדול. אילולא היה מדובר בספר הנוכחי הייתי בטוחה כי מדובר באיזה ניסיון נואש חסר טעם להרוויח עוד כסף/ פרסום מסדרה מצליחה שמיצתה את עצמה.
אז לא רק שלא התעצבנתי על מחדליו של הסופר הקריאה הייתה פשוט תענוג!! פשוט נהדר למצוא ספר שבאמת ובתמים מהווה המשך ראוי לסדרה המצוינת אליה הוא שייך, יותר משהוא מהווה המשך ראוי כפרט הוא גם מהווה דוגמה נפלאה ככלל, בספר הקודם עליו כתבתי ביקורת "פריחתה של רוז" הראיתי כיצד המשך לסדרה יכול להרוס את המוניטין של הסדרה כולה, כאן הדוגמה היא כיצד מהמשך לסדרה המוניטין רק הולך ומתפתח- ובצדק!
מומלץ הרבה יותר מבחום (ובמזג אוויר כזה אז בכלל(; ).
תיהנו(:

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שרושקה
פריחתה של רוז

פריחתה של רוז

אשכר ארבליך-בריפמן

ניתן לחלק את קהל הסופרים ל3 סוגים:
1. אלה שכתבו ספר מוצלח והמשיכו לכתוב ולא ירדו מרמת הכתיבה שלהם.
2. אלה שכתבו ספר אחד מוצלח ולאחר מכן הפסיקו להוציא ספרים לאור, סופרים כאלה משאירים רושם מוצלח מאוד בנוסף לטעם של עוד שלא יסופק לעולם..
3. אלה שהוציאו ספר אחד מוצלח ובניסיונות כושלים לשחזר את ההצלחה הם מוציאים עוד כמויות של ספרים.
את הסוג השלישי ניתן לחלק לשניים- הנואשים והאמיצים:
**הנואשים- הצלחה לא משוחזרת וכמות הספרים הלא מוצלחים צווחת קריאה נואשת ליחס, ומוחה בצורה די קטלנית כל רושם טוב מהקוראים
**האמיצים- מנסים אבל מבינים את רוח הדברים, ויודעים להפסיק כשהם מבינים שרק חוט דק מפריד בינם לבין הנואשים..

אחסוך לכם את המאמץ להבין לאיזו קטגוריה לשייך את הספר "פריחתה של רוז" מרוח הדברים שיכתבו עוד מעט-למרבה הצער הספר הנוכחי נמצא בקטגוריה השלישית מסוג הנואשים.

לקחתי את הספר בזכרי לסופרת חסד נעורים- וכשאני אומרת חסד נעורים זה דו צדדי לגמרי, גם מאחר ואת הספרים הראשנים שלה מסדרת "ווינטר בלו" קראתי בהיותי ילדה קטנה (טוב- אז אולי לא לגמרי נעורים..)וגם בגלל הסיבה הפשוטה שרק הספרים הראשונים היו טובים, מהספר השני/שלישי זה רק הלך והידרדר.

אז כן, שוב נקלעתי לאותו מקום אומלל שהרבה קוראים מגיעים אליו- הייתי מוכרחה לקרוא ספר בגלל שמו של הסופר המתנוסס עליו כשאני יודעת שאם אני אקרא אותו אני אמחה כל רושם טוב שנוצר על הסופר.
כאן אני לגמרי מטילה את האשמה על הסופרת, פשוט כואב לי עליה, אחרי הכל מוניטין זה דבר שקשה לבנות אבל פשוט מאוד להרוס ברגע, לכן כל בר דעת יבצע בקפידה את צעדיו, ואם הוא לא..

אז מה לא היה בסדר- חוסר התאמה זה כל הסיפור.
השפה לא מתאימה לעלילה, נוצר רושם מתאמץ מידי של הסופרת.
יש חוסר אחידות בשפת הכתיבה- לעתים היא כתובה ברמה גבוהה מאוד, ורגע אחרי מופיעה ככתיבה המאפיינת ספרי פעוטות.
העלילה דווקא מתוקה מאוד..

יכול להיות שזה הגיל ולא התרגיל.
גדלתי,הסדרה מופנת לקהל צעיר יותר, לא לבחורות מגודלות כמוני,אבל בכל זאת איזושהי אכזבה חמצמצה נשארה בחלל הפה ובטח לא טעם של עוד..

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שרושקה
שקופה

שקופה

נאוה מקמל-עתיר

אנחנו רגילים לראות את נאווה מקמל עתיר בתור ההיסטוריונית שפורשת לפנינו עלילה מרתקת המבוססת על עובדות מוצקות בספרים נהדרים,אז אין זה פלא שהופתעתי לראות את ספר הנוער ״מבחן קבלה״ יושב על מדף הספרים כששמה מתנוסס בחלקו העליון.
נטלתי אותו והתחלתי לקרוא וכשסיימתי משהו לא כל כל נוח זע לי בבטן,החריגה הזו מהז׳אנר הקבוע שאותו היא כותבת טיפה הפריעה לי,כאילו התזוזה הזו מהמקום הנוח והרגיל שלה לא הרגיש כל כך טוב גם לה וזהו דבר שחדר מעבר למסך הקריאה אל הקורא,אבל נראה שזוהי הייתה רק טבילת אש עם זעזוע קטן שהייתה דרושה כדי שנאווה תוכל להתייצב על הקרקע החדשה כי בספרה החדש העלילה הנערית היתה כל כך טובה שזו תאווה לעיניים וללב.

אנחנו רגילים כל כך לראות ספרי נוער זולים יוצאים לאחרונה בהמוניהם והכתיבה הזולה סוחפת את הנוער בהמוניו,מה הפלא שכשאומרים לנו את המילים ״ספר״,״נוער״,״בעיות חברתיות״,״תיכון״ ו״אהבה״ באותו משפט עולה באפינו ריח סרוח במקצת.ובצדק.

אז הנה לכם ספר שידיח מעט את הסטיגמה על ספרים מעין אלו,נאווה מוכיחה שבשביל ספר נוער תיכונסטי לא חייבים להשתמש באוצר מילים זול ובשפה דלה,ההפך הוא הנכון,אפשר להשתמש בשפה עשירה,קולחת ונכונה ועדיין הספר יספק את אותה רמה של הנאה המושגת בקריאה ללא מאמץ של הספרות הזולה.

אז מה הקסים אותי כל כך הספר הזה? כבר בעשרים העמודים הראשונים ידעתי,הכתיבה המדויקת הדמויות עם אישיות כל כך מדויקת,מינון מדוייק,אז כן הבנתם,דיוק דיוק ושוב דיוק.

יש בספר דמויות כפופות,כאלה שלא מתנצלות,חצופות,מקסימות,זדוניות,אבל כולן ללא יוצא מן הכלל נותנות את ההרגשה שהסופרת התכוונה להעביר וכולן משרתות אותה ואת הקוראים נאמנה,ונותנות הרגשה שלא מדובר רק ברדיד זול של עלילה שמכסה בסופו של דבר על כלום.

אז כן happy end  יש לנו וגם בעיות שכולנו ראינו במאות סרטים הוליוודים,וכולנו יודעים את הסוף כבר מההתחלה אבל זה לא מפריע ליהנות מכל שניה של קריאה.

משהו נוסף שרציתי להגיד הוא על הקריצה החביבה שנאווה הישנה והמוכרת שולחת לנו בספר,בעלילת הנעורים משולב גם פאן היסטורי חביב שמוסיף רובד נוסף לעלילה ולוחש לנו לא לשכוח מי זאת נאווה מקמל עתיר.

קריאה נעימה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שרושקה
אחרייך

אחרייך

ג'ולי בקסבאום

כיף כיף כיף!
עלילה זורמת וכתיבה שמשום מה לא הפסיקו להזכיר לי את ג׳ודי פיקו (ומי שמכיר אותי יודע שזו מחמאה גדולה(-; ).

מסתבר שלא צריך מתח,כשפים ופילוסופיה כדי ליצור ספר טוב שהקורא אותו זוכה ליהנות,מספיקה ההצצה החטופה לחייהם של דמויות נוגעות ללב שסיפורן ערוך ומוגש בטוב טעם בכתיבה מענגת.
תיהנו!(-:

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שרושקה
סאפיק

סאפיק

קתרין פישר

אההה...קתרין פישר המדהימה,זהו עונג וזכות לעולם לקרוא את ספריה.

לאחר ביקורת נלהבת במיוחד (ובצדק!) על הספר הקודם בסדרה "אינקרסרון" ניגשתי מלאת התלהבות ועם הרבה חשש לספר השני,לא פשוט לגשת לקרוא ספר שקודמו משובח כל כך,ישנה את התשוקה לקרוא עוד מכתיבתה של הסופרת אבל איתה פחד גדול להרוס את הרושם העצום שנשאר עליך בפעם הראשונה.
הרעיון הנהדר והכתיבה הגאונית לא השאירה עוד הרבה מקום להתעלות,במידה מסויימת רציתי שקתרין לא תכתוב המשך לספר הראשון,אבל כשזו כתבה הייתי מכורחה לגשת ולקרוא.

אז ככה,לאחר קריאה רצופה מסתכם יחסי אל הספר בצורה פושרת,הכתיבה נשארה נהדרת כשהייתה,המינון מדוייק והקצב אחיד ומהיר ומותיר את הקורא חסר נשימה,אבל מה? הרעיון נשאר כשהיה,נכון שפה ושם היו טוויסטים מן הרעיון המקורי,אבל בסך הכל לא הרגשתי איזשהי התרוממות רוח יוצאת דופן מן הקריאה,או איזה רעיון גדול חדש שמותיר אותי מהורהרת גם לאחר הקריאה.

ובכל זאת לאחר סיום הספר התגנב אל שפתי חיוך קטן ומלא הערכה לסופרת,לא פשוט לקחת יצירה נהדרת ולהמשיך לעבוד עליה,ישנם שיגידו שהספר השני הוא החלק הקל כי הבסיס כבר קיים,אבל צריך להבין שצריך הרבה אומץ ואמביציה ולגעת במשהו כל כך יפה ולהמשיך אותו,נכון שהיה מקום לא לגעת אבל בכל זאת,יש מקום להערכה.
ובנוסף הכתיבה נהדרת ומפתיעה,ובהחלט שווה קריאה,והיה לי העונג לקרוא את "סאפיק",עונג שבהחלט הייתי רוצה לחלוק גם איתכם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שרושקה
חוקי הבית

חוקי הבית

ג'ודי פיקו

כתיבתה של ג'ודי טובה כתמיד אם כי הרגשתי כי בספר הנוכחי היא מעט דהתה,אינני יודעת אם הדבר נכון או שאולי ההשתפשפות הרבה שלי בספריה גרמה להתרגשות שלי מכתיבתה להתחספס מעט.

תהיתי מה רצונה של המחברת להעביר בספר,אולי שהקורא יגיע להבנה על מצבה של משפחה המטופלת בחולה אוטיזם,אולי להאיר על מצבו של חולה האספרגר,ואלי בכלל להסביר שאין להתייחס בצורה מזלזלת אל הנכים.

בכל משך הספר הרגשתי ברצונה של הסופרת לגרום אמפתיה לחולה האספרגר-ג'ייקוב,בעוד הוא איננו מסוגל לחוש ולגלות אותה כלפי אחרים,חולה האספרגר איננו מסוגל להבין את המניעים הרגשיים של האנשים בעולם,הוא חי בעולם מילולי להפליא שצבוע בשחור לבן ותו לא,הוא חי על פי חוקים אבל לא על פי קודים מוסריים,יש בו רצון להתחבר לעולם סביבו אבל הוא איננו מסוגל,אפילו המילה אהבה מתפרשת אצלו כרצף של מעשים.

בצורה שהפתיעה אף אותי,במקום להבין אותו ולחוש אמפתיה כלפי ג'ייקוב,תחושת התיעוב שלי כלפיו הלכה וגדלה,לא ממנו נרתעתי ונפחדתי,אלא על מה שהוא מייצג מבחינתי-ג'ייקוב הוא תמצית הפחדים שלי מהעולם הזה,הוא הפחד הנורא שלי שיום אחד נהיה כולנו חולי אספרגר,חיים בעולם חכם עם קודים וחוקים שהמוסר איננו נוטל בהם חלק,עולם שהאינטלגנציה השכלית קיימת בצורה יוצאת דופן אבל החלק הרגשי והמוסרי שלו כלפי אחרים איננו.
עולם שאהבה תהיה הגדרה למעשים ולא לרגש,עולם שבו גם אם נרצה לא נוכל להבין את האחר,נחוש את כאבנו שלנו בלבד ומסך הריחוק של אדם מחברו לא יתמוסס לעולם
עולם שבו כולנו רובוטים משוכללים-עם עצבים,מסוגלים לחוש כאב פיזי ונפשי אבל רק את כאבנו שלנו,והעולם סביב הוא רצף של שגרה שאם היא מופרת הבלבול הוא נורא-כי התיכנות המקורי,התוכנית שבנינו לעצמנו או שבנו לנו בהתחלה לא מתאימה למצב הקיים.

ןיש לי כאב גדול מהידיעה שלעולם ג'ייקוב לא יעריך ויאהב באמת את אחיו ואימו שמקריבים למענו כל כך הרבה,שהוא לעולם לא יחוש את הניצוץ של הכרת הטוב והאהבה ששוטפת אותך כשאתה מבין שעשו בשבילך משהו רק כי אתה אתה.
והכאב על תקוותה הנכזבת של האימא שרק מקווה שיום אחד הוא יתן לה חיבוק אמיתי,מהלב-מאהבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שרושקה
אינקרסרון

אינקרסרון

קתרין פישר

ספרות מזוקקת-אין מילה אחרת.
אני יכולה להגיד בלב שלם כי ספר שכזה עוד לא קראתי,ספר שנגע בכל נים מנימי נפשי בצורה חזקה כזו.
חיפשתי כל כך הרבה אחרי ספר שיגע בי בצורה משמעותית,וכבר קראתי ספרים כאילו או אחרים,ישנם כאלה שנגעו בי חזק יותר וכאלה שפחות,לרוב הכתיבה השוטפת והשפה היא שחיברה אותי לספר,כי מעטים הספרים שתוכנם ומשמעותם הם שנגעו בי באמת.

כל כך הרבה פעמים יוצא מפינו המשפט "אילו הייתי יכול..." או "לו רק היה אחרת.." או "הלוואי והיה כך וכך.."
וכשספר מצליח בצורה כל כך נהדרת להשים את המציאות במקום אחר,או להפעיל את החיים כאילו הם קורים בעוד מאות שנים ולהראות לנו מציאות שהייתה אמורה להיות מושלמת אבל היא איננה כזו גם כשהאדם מתאמץ בכל כוחו לשנות ולשפר אותה.
אנחנו לומדים לאהוב את חיינו ולהיזהר ממשאלות,כי לפעמים החיים המושלמים נמצאים ממש פה ליד.

קתרין הצליחה לתאר את נפש האדם בצורה מהממת כשהיא מתוארת לא אחרת מאשר-בכלא.
הספר נע בין תשוקה לתקווה,המאמץ לשינוי והדחיפה הבלתי פוסקת לממש את הבלתי אפשרי.

בספר מתואר אדם בשם פין שלכאורה נולד בתוך כלא,הכלא קיים כבר מאות שנים הוא יצור בעל תבונה והוא נוצר בשביל להכניס את כל אנשים פנימה וליצור עולם מושלם בתוכו-גן עדן,רק אדם אחד הצליח לצאת ממנו-והוא הפך לאגדה,כך שאפילו הצלחה זו הינה בגדר מעשיה.
כל האנשים בכלא נולדו שם,מבחינתם אין עולם חיצוני-זהו עולמם וחייהם הם לא מכירים משהו אחר והם לא חושבים שיש בכלל משהו אחר,רק גיבורינו,פין,חושב שהוא נולד מחוץ לכלא,יש לו הבזקי זכרונות מחייו בחוץ והם שדוחפים אותו למסע החוצה-כשלמעשה אין אף אדם שהיה בחוץ ולא ברור כלל שיש משהו כזה.
כל המסע הזה הוא לא רק מסעו של פין-הוא מסע של כל אדם ואדם בעולם הזה-הוא שלי וגם שלך,הוא עוטף את חיינו כשאנחנו מנסים לפרוץ הלאה ולחיות,להאמין לטוב יותר,להדוף את היאוש ולהמשיך הלאה.

אני מנסה לתאר פה עד כמה הספר מושלם-ואני לא מצליחה-אין מילים לתאר את החוויה שהספר הזה מעניק,עד כמה הוא ממלא את הנפש-קראתי הרבה ספרים,ומעולם לא נתקלתי בספר כזה.
אני מתחננת לכל אחד שקורא את הביקורת הזאת שינסה להשיג את הספר בכל מחיר-כי ספר כזה שמדבר אליך ככה-הוא לא סתם עוד ספר.
חבל שישנם רק חמישה כוכבים,במחשבה שניה,גם מיליון לא היו מספיקים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שרושקה
חוות הקסמים [מרגנית]

חוות הקסמים [מרגנית]

אלוין ברוקס וייט

תחילה נראה היה כי מדובר בספר ילדים תמים לחלוטין,מתוק עם הרפתקאות קטנות שנתפסות כאפופות מסתורין עבור ילדים קטנים,אבל ככל שהתקדמתי בקריאת הספר נטיתי יותר ויותר לחשוב כי יש עוד משהו מאחורי הכתיבה התמימה הזו.
ככל שהעלילה מתקדמת התחושה הזאת כי הסופר מנסה להעביר מסר נוסף מתחזקת,ואכן לבסוף מצאתי אותה.
במשך הסיפור מוצבת הילדה הקטנה פרן כאחת שמסוגלת לראות מבעד למה שהמבוגרים רואים,היא מסוגלת לשמוע את החיות מדברות ומצליחה להבין את שורש התנהגותן,היא מבינה מה עומד מאחורי מעשיהם משום ששפתם מובנת לה,ואילו המבוגרים מוצבים כאנשים חסומים בעלי עולם מצומצם שנותנים פרשנות שגויה לכל מה שהחיות עושות,ועדיין הם יוצאים מנקודת הנחה כי הם חכמים בהרבה מפרן,אחרי הכל הם גדולים יותר,ובעלי ניסיון רב יותר,אבל כאן בדיוק הם טועים,
פרן חכמה יותר,הראיה שלה נכונה יותר יש לה כלים רבים יותר משלהם להבין את העולם כסדרו.

ככל שהספר מתקדם נתפסים המבוגרים יותר ויותר כמצומצמים וחסרי מעוף,הם נוהגים כאדם שתוקע את ראשו בקיר,כל הנחת היסוד שלהם שגויה ואי לכך גם כל הפרשנות שלהם,כשפרן מנסה להסביר להם מה קורה באמת הם מהנהנים בחוסר אמון ומאשרים את דבריה בלי טיפת תשומת לב לתהיה האם היא דוברת אמת.
בהמשך הספר מחליטה שרלוטה העכבישה שכדי להציל את וילבור החזיר היא תיטווה קורים שעליהם מילות שבח על ווילבור,ואכן כך היא עושה:

"שם,במרכז הרשת,רקומה באותיות דפוס,היתה הכתובת ובה נאמר-חזיר ראוי לשמו,...
"חזיר ראוי לשמו" לחש מר צוקרמן.."אתה לא חושב שהעכביש.." החל מר צוקרמן לומר,אבל הוא הניד את ראשו ולא סיים את המשפט.במקום זאת צעד לביתו בפנים חמורות פנה לאשתו..."אני חושב שעלי לומר לך שיש לנו חזיר בלתי רגיל"....
"ובכן"אמרה גברת צוקרמן"נראה שאולי אתה קצת טועה.נראה לי שיש לנו עכבישה יוצאת דופן"
"אה,לא"אמר צוקרמן "החזרזיר הוא יוצא דופן.כך כתוב בדיוק באמצע הרשת"
"יכול להיות..ובכל זאת אני מתכוונת להעיף מבט בעכבישה הזאת"
"זאת סתם עכבישה אפורה"

לבסוף גברת צוקרמן משתכנעת בכך שאכן העכבישה היא סתם אחת,ואילו החזיר הוא יוצא הדופן.
היש התנהגות מטופשת מזו?הרי ברור מאליו שהעכבישה היא המיוחדת ולא החזיר,זה מה שהשכל הישר אומר,אבל לכו תסבירו את זה עכשיו לזוג צוקרמן,הם נשבו כבר,נשאבו לתוך ההסבר של עצמם,היה להם קל בהרבה להאמין בנס ולא להאמין כי העכבישה המצויה ופשוטת המראה הזאת,היא האחראית האמיתית להכל.

וזו בדיוק הנקודה שאני חושבת שהסופר ניסה להעביר,למרות שכרגע,כשאנו מסתכלים על ההתנהגות הזאת היא נראית לנו מטופשת ולא מובנת,אבל אם ננסה להכניס אותה כעת לתבניות מוכרת בחיינו,תבנית שבה קיימת עיתונות טלוויזיה,אינטרנט או בקיצור תקשורת, או לתבנית של נהירה של הכלל אחרי דבר מסויים שגוררת אחריה עוד ועוד-תופעת העדר,או לתבנית הכי פשוטה והיא תבנית חיינו.

כל כך הרבה פעמים אנו הולכים ללא מחשבה אחרי מה שאומרים לנו,כתוב לנו במפורש שאנחנו צריכים מכונית כזו וכזו,או לבושם הזה והזה,ואנו פשוט מוכרחים לשדרג את המכשירים שבידינו,ואנחנו באמת מרגישים שאנחנו חייבים לעשות את זה,הרי כתוב שמפורש.
אופנות בכל סוגיהם שגוררות אותנו להתאים עצמינו אליהן.
וגם החסימה הזו,חוסר היכולת שלנו לעיתים כל כך קרובות לראות מבעד למה שהמציאות שסובבת אותנו אומרת לנו,כל כך הרבה פעמים יש לנו קול בודד של היגיון בתוך כל הבלגאן הזה של החיים ואנו פשוט מסרבים להאמין לו,הוא נראה לנו פשוט מידי,מצוי מידי,קטן מידי מכדי שנקשיב לו,אנחנו לא מסוגלים לראות מהיכן באמת מגיעה הישועה,אנחנו בונים ציפיות מהיכן היא תבוא וכשהיא באה מכיוונים לא צפויים אנחנו פשוט מסרבים להאמין לה.
אנחנו שמים עצמינו במקום כל כך גבוה,ואומרים לעצמינו כי האינטלגנציה שלנו לא יכולה לשטות בנו,אנו כל כך בוטחים בה שלעיתים כשהיא משטה בנו אנחנו מאמינים לה.

התהיה היחידה שלי מהספר היא האם את כל המסר הזה אומר הסופר ברחמים או בבוז,אני מקווה שהדברים נאמרים בראשון אבל נוטה להאמין שבשני.
אבל בוא ניתן לעצמינו טיפת סנגוריה-אנחנו אנושיים וטעויות קורות,אבל בכל זאת,בוא ננסה לקחת מסר יפה מספר ילדים נחמד,וננסה לראות יותר ממה שבדרך כלל,ננסה לפרוץ את גבולות ההיגיון וניתן קצת יותר קרדיט גם לאנשים שנראים לנו כלא ראויים לו,לפעמים נוכל לשמוע את הדברים הכי יפים מהמקומות הכי לא צפויים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שרושקה
ראי נוע

ראי נוע

טרי פראצ'ט

""אתה יודע מה הצרה הכי גדולה בעולם הזה?" אמרה ג'ינג'ר מבלי לשים לב אליו כלל,"אלו כל האנשים האלה שאף פעם לא מגלים מה הם רוצים לעשות באמת או מה הם יודעים לעשות הכי טוב.אלה כל הבנים שנעשים נפחים כי אבותיהם היו נפחים.כל האנשים שיכלו להיות נגני חליל נפלאים אבל הם מזדקנים ומתים מבלי שראו כלי נגינה מימיהם,ומבלים את חייהם מאחורי המחרשה,כאיכרים גרועים.כל האנשים שלא יגלו זאת.שאולי אפילו אינם נולדים בתקופה שבה יוכלו לגלות את כישוריהם"..."אלו כל האנשים שלא יגלו אף פעם מה הם נועדו להיות באמת.כל ההזדמנויות המבוזבזות..."
מבעד לציניות וכתיבתו המצחיקה עד דמעות מסתתרת ביקורת נוקבת שאותה משלח פראצ'ט כלפי החברה,על ההכתבה וההליכה העיוורת של כולם אחרי הכלל והמאמץ להיות אחד אחר כשאינך כזה,הדורסנות של אחד כדי לקדם עצמו על אחרים,ועל העדפת האחד בגלל מראהו על פני המכוער,על פיספוס אנשים מבריקים תוך התמקדות באדם שולי. טרי לוקח דמות ונותן לה איפיונים כאלה שלכאורה נראים מצחיקים אבל ככל שאתה ממשיך בקריאה לא נותר לך אלא לבכות,ישנם את שני הטרולים הנאהבים רובי ודטריטוס אשר שם מנסה רובי להצמד לחוקי החברה האנושית של בני האדם מבלי אפילו לדעת למה,היא דורשת בתוקף מדטריטוס לחזר אחריה בדרכים האנושיות למרות שאלה כלל לא מוצאות חן בעיניו או בעיניה,היא מנסה להתייפות כמו שהחברה האנושית מכתיבה מבלי שניסיונות אלה מוצאים חן בעיני המין שלה.
ישנם את גספוד ולאדי הכלבים,גספוד הכלב הקטן החום והמכוער שהפך להיות בעל יכולת דיבור ושכל מבריק אפילו יותר מלרוב בני האדם ולאדי הכלב היפה והנוצץ בעל מוח קטן וצייתן שזוכה לכל התהילה כשזו מיועדת דווקא לגספוד בצדק,על הכאב וחוסר ההבנה של גספוד כיצד לאדי משיג את כל מה שהוא עמל עליו בכזו קלות,גספוד מנסה לשמור על כבודו הכלבי בעוד לאדי משטח עצמו לפני בני האדם ללא בושה,מאחורי כל מעשה של גספוד ישנה מחשבה שקולה ואילו מאחורי מעשיו של לאדי ישנו מוח חלול וריק מתוכן ולמרות זאת הוא מועדף על פני גספוד,שני טיפוסים אלה מביאים אותך להירהורים על מה עדיף וכיצד לפעול,כי כולנו אחרי הכל מנסים להיות נאהבים ומוערצים ולחוש באהבה של סביבתינו כלפינו,אז איך זה שכל כך השרבה פעמים ישנו אדם שאתם יודעים בבירור שהוא הרבה פחות טוב מכם אבל בכל זאת הוא משיג אותכם וזוכה להערכה כולה,אנשים ריקים מתוכן שמתקבלים יפה יותר מכם,מי לא חווה פעם כאב כזה?התחושה הזו שמפספסים אותכם ולא יגלו זאת לעולם.
וישנו את הטיפוס הערמומי דיבלר,מוכר נקניקיות בעל מוח עסקי מבריק שמשתלט בערומומיות על תעשיית הסרטים וזורק את קודמו בתפקיד מחוץ לעסק.
איכשהו דווקא הדמויות הראשיות פחות מענינות,דווקא דמויות המשנה הן אלה שעושות את הספר כולו,הדמויות הקטנות הללו שכל כך כל כך נוגעות ללב,על התובנות שהן מביאות איתן,והתחושות שהן מעוררות,תחושת הפיספוס שנתפסת בך ומשאירה יחד עם כאב טעם של עוד.
מומלץ בחום רב!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שרושקה

ביקורות נוספות על "להרוג את רומל"

להרוג את רומל

להרוג את רומל

סטיבן פרספילד

הספר המצויין הזה מספר על יחידת לוחמה מיוחדת הנקראת "קבוצת המדבר ארוכת טווח" אשר הוקמה לצורך פעילות חבלה וריגול בשטח האויב בזמן מלחמת העולם השניה.
הסופר סטיבן פרספילד הוא הסטוריון במקצוע ובתור אחד שכזה "חוטא" לעיתים קרובות בתיאורים מדוייקים מדי של ציוד צבאי או סוגי הנשק והתחבורה שהיו לרשותם של החיילים, למשל כשתיאר איזה ציוד העמיסו החיילים על משאית טרם יציאה למבצע נדמה שלא שכח לציין אפילו בורג אחד.
ומצד שני באופן מפתיע ביותר הוא הצליח לתאר בצורה יוצאת מן הכלל תיאורים של קרבות ומערבים של קבוצת המדבר ארוכת הטווח. לא פעם טפסתי את עצמי עוצרת את נשמתי עד שלא מסתיים תיאור של מערכה מסויימת.
כשתיאר חום מדברי היו לי חם וכשתיאר את הלילה המדברי הרגשתי צמרמורת בעור.
לסיום אגיד שזהו ספר שאפשר גם ללמוד וגם להנות ממנו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•בוקי
להרוג את רומל

להרוג את רומל

סטיבן פרספילד

שמו של הספר מעורר בתחילה ספק: רומן או היסטוריה? התשובה היא שמדובר בארועים שקרו באמת, אבל הסופר לוקח אותם ויוצר ספר מרתק. זהו סיפורם של אנשי "קבוצת המדבר ארוכת הטווח" - מין יחידת סיור מדברית שפעלה בצוותים קטנים בעורף הצבא הגרמני. המשימה הספציפית שבה מדובר: הניסיון לשנות את גורל המערכה במדבר המערבי ע"י פגיעה אישית במצביא האגדי של הצבא הגרמני שפעל שם - ארווין רומל.

הספר מרתק בגלל יכולת הסיפור המעולה של סטיבן פרספילד, אבל גם בגלל שכל מי שחווה מצבי מלחמה יזהה מיד שמדובר בסיפורים אמינים, מוחשיים, מעוררי דמיון והזדהות. בזכות התיאורים המוחשיים, הקורא מרגיש שהוא שותף להרפתקאות של אותה יחידה ציורית של הצבא הבריטי - קבוצת המדבר ארוכת הטווח. הסיפור אינו שייך לעולם המושגים הישראלי: מדובר במרחבי מדבר אדירים, ביחידות סיור שקיבלו עצמאות שאינה קיימת בצה"ל, ובכל זאת אפשר למצוא דמיון ברוח היחידה ובטיפוסים שבה. זהו סיפור צבעוני, שיקסום במיוחד למי שחיי יחידת סיור מושכים אותו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•דורון נחמני
להרוג את רומל

להרוג את רומל

סטיבן פרספילד

איזה ספר, וואו. ממש נכנסתי לתוך הסיפור ההירואי, המופלא ומחמם הלב.
אין לי כח להיכנס לפרטים, את זה תעשו לבד אם תקדישו זמן מועט בקריאת הספר, כי הוא זורם ומותח. אבל בגדול, זהו סיפור על האנושיות במצב מלחמה.
אני לא אוהב אלימות ומלחמות הם הדבר הכי מפחיד ומטומטם שיש עבורי, אבל זה מדהים אותי איך חיילים חווים את עצמם ואיזה גדולים מהחיים הם החיים בצל המלחמה.
אני שמח על ההזדמנות להיכנס לתוך מלחמה ולצאת ממנה בשלום כאילו הייתי שם ממש. פחדתי איתם, הרגשתי אותם בכל רגע. הסופר הזה הוא גאון בשילוב פרטי פרטים של מסעות מלחמה עם פשיטות ואפילו תמימות של החיילים בזמן אמת.
אז, אם אתם חובבי אדם וחובבי אתגר זה הספר בשבילכם. תהנו...

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אילסוס
להרוג את רומל

להרוג את רומל

סטיבן פרספילד

ספר חשוב ומעורר מחשבה על המלחמה באשר היא. הספר נכתב מתוך יומנו של קצין זוטר ביחידת עילית בריטית שתפקידה היה לסייר ולהביא מודיעין מעבר לקווי האויב, ובין השאר גם לנסות לחסל את מי שהיה גדול המצביאים הגרמנים במלחמת העולם השנייה - ארווין רומל. בעיניי, לא תיאורי הקרבות וסיפורי הגבורה הם עיקרו של הספר אלא דווקא גילויי האנושיות כלפי חיילי האויב. בראייה חדה ומפוכחת מוביל פרספילד להבנה שגם אם מטרתו העליונה של כל לוחם היא לנצח את האויב ולהכריע את המערכה לטובת עמו ובני בריתו, אחרי הכל גם בצד השני יש בני אדם - שנשלחו להרוג רק כדי לשרוד, לנצח רק כדי להגיע חיים ליום המחר. בספר מתואר מעמד אחד מעורר השראה במיוחד שיש בו להעיד שגם במעמקיה האפלים ביותר של המלחמה יש תקווה לאנושיות, לחמלה ולאחווה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•יוסי
להרוג את רומל

להרוג את רומל

סטיבן פרספילד

סיפורינו מתרחש על רקע תחילת קרבות אל עלמיין. "קורפוס אפריקה" בראשית הפילדמרשל ארויין רומל נימצאים בדרכם לקראת הנחתת המכה הסופית לארמיה השמינית המורכבת מחיילי האימפירה הבריטית, בראשות פילדמארשל ברנד מונטגומרי.

גיבורינו בסיפור הוא צ'אפמן,ריצ'מונד לורנס המכונה "צ'אפ". צ'אפ הינו סטודנט אנגלי בן 22 שהיתגייס כמו יתר בני גילו והיה לקצין שיריון. במהלך תחילת שירותו במדבר צ'אפ מגיש בקשה להתקבל ל"קבוצת המדבר ארוכות הטווח" שהינה למעשה יחידה קומנדו הפועלת מאחורי קווי האויב. לאחר נסיגת הכוחות הבריטים לאל עלמיין צ'אפ מקבל את הקריאה לה הוא חיכה. הוא מקבל סיפוח למשימה מיוחדת שמקבלת יחידה זו.

צ'אפ מגיע ליחידה שבנויה על בסיס של לוחמים עשויים ללא חת מרחבי האימפריה הבריטית. היחידה כבר פועלת שנתיים במדבר וצ'אפ סופח למשימה מיוחדת. משימתם הפעם היא כשמו של הספר והיא לחדור מעבר לקוי האויב ולהרוג את האיש ששולט עד אז בקרבות המדבר ביד רמה, רומל. פילדמארשל רומל המכונה "שועל המדבר" רכש לעצמו מעד מיתי הן בקרב חייליו והן בקרב חיילי האויב. האיש שתמיד נימצא בחזית הקרבות הינו מפקד מזן שונה וגיבור מלחמה דגול שזוכה למחמאות אפילו מצ'רצ'יל עצמו.

הסיפור נותן לנו הצצה מקרוב ללחימה במדבר האינסופי של צפון אפריקה ולמבצעים של "יחידות המדבר ארוכות הטווח". במהלך תקופת שירותו צ'אפ נאלץ להתמודד עם אבידות של חבריו בקרב ,סבל פיזי קשה וגם דילמה פסיכולוגית לגבי הרג חיילי האויב.

פרספילד מציג בפנינו את המסעות והקרבות בצורה "עניינית" ולמרות זאת סוחפת. מאוד קשה לתאר קרבות מרובי משתתפים אבל כאן אנו זוכים לתיאור מרשים שגורם לך לא להניח את הספר לרגע. לכל מי שיש חיבה לספרי מלחמה ללא ספק יהנה מהספר מאוד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•aceventura
להרוג את רומל

להרוג את רומל

סטיבן פרספילד

ספר טוב, ואהבתי אותו מאוד, ולא רק בגלל שזהו סיפור מעיין רומן מלחמתי, שזהו ז׳ אנר אהוב עלי במיוחד, אלא גם בגלל המקוריות בבו, והבסיס האמיתי שעליו מבוסס הסיפור.
כמו כן הספר הזה מלא תובנות ובהמון הקשרים , ואמנה אחדים מהם:
א) תובנות מתחום טוהר הנשק, וחוקי המלחמה: סיפור, חיסול האיטלקים ממארב, האפשרות ללכת לשבי כאשר לא בטוח , שהאויב ישמור על אמנת ג׳נבה, סיפור הבאת הפצועים הגרמנים לבית חולים שדה גרמני, כשלא בטוח שהם לא ילקחו בשבי...ועוד.
ב)חשיבות התרומה של יחידות מסוג זה הפועלות בעורף האוייב, ושוב מתעוררות שאלות שהן גם אתיות וגם טקטיות, המבררות את השפעתן של יחידות קומנדו שפועלות מאחורי קווי האוייב
ג) הפקת לקחים לגבי מורכבות המשימה : הכוחות המשתתפים, הרכבם, ציודם, דרך פעולתם
ערכם כיחידות שוברות שיוויון! ( נקודה בעלת חשיבות עצומה כאשר יש קושי באיתור מטרות אסטרטגיות של האויב)
ד) המשוואה הידועה : איכות הכוח הלוחם = איכות המטרות, על שאלה כזאת מבצעים עולים או נופלים.
ועתה לתובנות הישראליות:
צהל ניסה להרים יחידה כזאת בדיוק ,היתה זאת ה -101 בהנהגת שרון.
מטרות היחידה היו שאפתניות אף יותר משל זאת הבריטית, כי היא היתה אמורה להיות בסיס
למהפכה צה״לית כוללת לחיל הרגלים, ולשם כך אוחדה ה-101 עם הצנחנים לאחר 4 חודשים של
פעולה. המיזוג הצליח מעל ומעבר והצנחנים הפכו להיות כוח צה״לית איכותי.
התובנה השניה שהביא סיפור היחידות האלה , שהוא הביא בעקיפין להקמת סיירת מטכ״ל
שלנו. שבחינת רמה וכושר סיור ולחימה, אין ליחידה הזאת, כל סיבה להשפיל עיניים,
הצרות מגיעות כשפורצת מלחמה ואז היחידה הזאת נשמרת ״בצמר גפן״ כי חבל לבזבז משאבים חשובים ונדירים על מטרות שחשיבותן שנויות במחלוקת.
וכך היחידנ סבלה מאבטלה סמויה בכל המלחמות הגדולות החל מששת הימים ועד לבנון השניה
כולל עופרת יצוקה. וזה חבל!
ספר חובה לאנשים חושבים!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•tuvia
להרוג את רומל

להרוג את רומל

סטיבן פרספילד

רומל "שועל המדבר" אחד הגנרלים הבכירים והמוערכים ביותר בוורמאכט, צבאה של גרמניה הנאצית.שפיקד על הכוחות האיטלקים והגרמנים קורפוס אפריקה היה היעד חיסול של יחדית העלית הבריטית קבוצת המדבר ארוכת הטווח אשר צאפ הדמות הדומיננתי בסיפור מתאר את מסעותהם של היחידה תוך הקשיים שעברו בדרך וכושר ההישרדות שלו ושל חייליו והרצון לחיות. הסופר סטיבן פרספילד כותב בצורה מאוד מרשימה שגורם לקורא להרגיש חלק מאותם דמויות ומתאר את הנופים המדבריים בצורה יוצאת מהכלל לא חייב להיות להיות לוחם חיר בשביל להבין את המהלכים שמתוארים בסיפור.כמו כן הוא לא מתעלם מקונפליקט שנוצר ללוחם בזמן אמת ורגשות אשר חבויים בכל אדם בעולם אשר יוצאות החוצה דווקא בזמנים הקשים וברגעי האמת שבו צריך האדם לחשוב מהר ולתת את המענה. ספר מעולה כתוב בצורה מדהימה שבסוף הקריאה הספר ישאר במוחו של הקורא תקופה מכובדת.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מנואל
להרוג את רומל

להרוג את רומל

סטיבן פרספילד

הספר הזה הוא הפתעת השנה מבחינתי : כמה כבר אתה יכול לצפות מספר שמוצג בפינה אפילה של סניף "צומת" המקומי, היכן שמונחים בד"כ הספרים הנתונים במבצע תמידי, בלי קשר לטירוף הקבוע של סוף השנה הגריגוריאנית ?!

אלא מה ? פשוט נהניתי ! כיף של ספר ! פרספילד הזה -לא הכרתי אותו קודם- שיכתב את יומניו של סגן צ'אפמן, האדם שגידל אותו כאב לאחר שנתייתם מהוריו (גם צ'אפמן נתייתם בגיל צעיר), בהם הוא מספר באריכות על חייו בכלל ועל תקופת שירותו במדבר הצפון-אפריקאי בפרט, זירת ההתגוששות המרכזית במלחמת העולם השנייה, בין צבאו רב-התהילה של פילדמרשל רומל ובין יחידות השדה המעט נעבכיות של הצבא הבריטי (מחוזק בכמה צרפתים...). רק שהתוצאה אינה בשום אופן ספר הסטורי עמוס פרטים טריוויאליים ומשעמם וגם לא "דיווח מסופר בסגנון פרוזאי" המאפיין את ספריו של סטיבן אמברוז למשל (גם אותו אני מאוד אוהב); לא ולא ! זהו ספר מרתק, משעשע, מלא חן וקסם והסגנון המיוחד שבו נכתב משליך אותך בעל-כורחך למחוזות מוריקים בצפון אנגליה מחד ולדיונות מדבר אינסופיות מאידך...

ממליץ בחום !

לפני 16 שנים•
★★★★★
•הלל הזקן
להרוג את רומל

להרוג את רומל

סטיבן פרספילד

ספר מצויין.
סיפור המבוסס על עלילותיה האמיתיות של קבוצת המדבר ארוכת הטווח, יחידת עילית בריטית שפעלה נגד קורפוס אפריקה הגרמני-איטלקי ומפקדו "שועל המדבר" ארווין רומל. כשגורל המלחמה על כף המאזניים הוגים הבריטים תכנית נועזת, להפעיל כוחות קטנים, פטרולים חמושים היטב, מאחורי קווי האויב במטרה לנסות לצוד ולחסל את רומל - הגנרל הגרמני הקטלני וכך לשבור את שרשת הצלחותיו באפריקה. יחידה חשאית, קטלנית כמו העקרב, סמל היחידה, הפועלת בתחבולות, אוספת מודיעין, פושטת על שיירות אספקה ועמדות אוייב.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אבי