הרעיון והעלילה מחזיקים לאורך הספר היטב ויש ציפיה גדולה לטוויסטים אך הם אינם מגיעים ולכן הספר מותיר הרגשת אכזבה ...

לא יודע מה קדם למה - משחקי הרעב, המסור או האח הגדול...
גם לא יודע למה הסופר החליט לקשור את העלילה לדמויות מספרו הקודם....

אבל, הספר מצוין!
נקרא בשקיקה, אקשן רצוף מהתחלה ועד הסוף עם מעט מאוד בלבולי שכל (ויש...)

תמיד אהבתי לקרוא את ספרי המתח/פעולה של דיוויד מורל.
סגנון הכתיבה של מורל השתנה החל משנת 2000, אולי בגלל שבנו נפטר או מסיבות אחרות...
הספר הזה מביא את מורל לכתוב בצורה קולחת ויצירת מתח נבנה בצורה תלולה.
נראה כי הספר היה יכול בשקט להתפרש על גבי 500 עמודים ועם המון פוטנציאל שכן העלילה היא במלון עתיק הצורר המון מאפינים מסתוריים.

הכוון שאליו מורל לקח את העלילה הפתיע אותי שכן חשבתי על כוונים אחרים לגמרי ואמנע מלפרט כדי לא לקלקל...

עם זאת, בסצינות האקשן, בין אם באשמת המתרגם או הסופר קשה מאוד לעקוב מי נמצא איפה ומה עושה.

אהבתי וממליץ מאוד...

ספר בינוני. העלילה נמתחת על פני 300+ עמודים. מסופר אודות הגיבור ספק לא גיבור וחייו. המתח הנוצר אינו מגיע לשיא כמו שצריך להיות.
גון גרישם צריך להישאר בתחום עורכי דין ולא לחזור לתחום המתח והריגול.

ספר טוב!
זמן רב לא קראתי מספרי גרישם - בחרתי להמנע מלהכנס לעולמות עורכי הדין ולמרות זאת לקחתי את הספר מן הספריה עם ציפיות נמוכות.
מאוד נהניתי מהעלילה - קולחת, מותחת, מה עוד שחזרתי ממס' ימים במנהטן כך שראיתי בעיני רוחי את אותן המראות שקייל חווה.
לספר יש סוף, אולי לא הקלאסי או ההוליוודי אבל הוא בהחלט מסתיים עם אמירות והחלטות.
אגב... מסקרן האם בעיני החוק הפרשה כן נחשבת כאונס או לא...

אהבתי!!
הספר קצת מתפזר באמצע, אך ברובו יוצר מתח, עלילה ודמיון מבורך. וכן גרם לי לחשוב מה לכשאגיע לגיל 75...

אני אהיה כנה - ספר טוב אבל בעייתי.
אני אוהב לנתח את העלילה, אוירה והסיפור ממספר היבטים:
ממבט של אדם מתבגר אשר נאמן לחוק - בהחלט הייתי רוצה חיי נצח גם במחיר של לא להביא ילדים. אם גוזלים ממני משאבים, כלומר יש הרוצים חיי נצח ולהביא ילדים - אז כן על העבריינים להענש. כאן הבעיה בסיפור, מנסים להצדיק את העבריינים ואלו שלוקחים את החוק לידיים ולעודד מרד.

ממבט של ילד נטל - כל רצוני הוא לשרוד, וכאן הסיפור מסופר היטב. אין הרבה הגיון, שכן במקום שהתפסנים יתפסו את הילד, הגיוני שיתפסו את ההורים - יגדירו אותם כנטל, ימנעו מהם תרופת אריכות ימים ויתנו לילדים לחיות ולבחור את עתידם.

הכתיבה פשוטה, סוחפת אך עם זאת לא מרגשת. הסוף אכן מפתיע אך גם כן לא הגיוני שכן מה שנעשה בסוף (בלי להרוס) יכל להעשות הרבה קודם - אבל אז לא היה סיפור....

כמו רבים אחרים גם אני מצאתי את הספר כאחד שקשה להניחו בצד. העלילה קולחת, המתח נארג והסוף אינו טריוויאלי.
אבל - יש לי מס' בעיות עם העלילה:
ישנן התפתחויות עם פוקוס גדול עליהן שבסוף הספר לא נפתרות והסיבה להמצאותן בספר הינו יצירת מתח רגעי בלבד. לדוגמא: הכובע, הטלפון, המייל, וכו'...

הלך הרוח של הדמויות לא מתאים בהכרח לסיטואציות בהן נמצאות. לדוגמא: גרייס הבת של סינתיה מבינה את הפרטים אך לא עושה מאמץ לעזור בפתרון ומוצגת כאחת שכל מה שמעניין אותה שסטרואידים לא יפגעו בכדור הארץ.

נהניתי מן העוגה למרות שחסרה בה פיסה.

את הספר רכשתי עם ציפיות. מידע אודות פעולות המוסד יכול להוביל לחשיפה מסוכנת ומאידך לעורר גל אהדה והתפעלות מן המדינה בה אנו חיים והמציאות הדורשת פעולות ריגול ומנע של טרור ועוכרי ישראל.
לצערי הספר מציג את הארגון כעוד מוסד בירוקרטי, הפעולות קצרות, מרומזות, לא מבריקות, ויחד עם זאת הסופר נתפס בעיני כהוזה ופנטזיונר ולא יותר מזה.
האם להאמין לסיפורים בו?

יצאתי מאוכזב.