אוקיי זה היה ספר... אממ, מיוחד.
הוא לא היה רע, אבל הרבה פעמים עצרתי וכיווצתי גבות והייתי מאוד מבולבלת לגבי מה שאני קוראת.
עכשיו ממה שזה נראה באופן מאוד כללי, זה ספר שמספר על מתבגר ש... עובר את מסע הבגרות שלו, אני מניחה?
הוא לומד על העיניין שמערכות יחסים זה לא משהו מושלם, ושזה משהו שאין לו שליטה עליו.
עכשיו... מה שאני ראיתי בספר הזה, זה ילד עם הפרעה נפשית כל שהיא, יש לי חשד לפסיכופתיה, שמרגיש עליונות על פניי כל הסובבים שלו, ואף פעם לא מצליח להביע איזה שהוא רגש לסביבה שלו ומנסה לנצל את הרגשות שלהם, ועושה דברים די... מוזרים, שגרמו לי לקצת אי נוחות כשאני ניגשת לספר הזה כספר נוער, ולא משהו אחר.
זה מתחיל בזה שהוא מספר על כך שיש לו שכן שהמכונית שלו מאוד עדינה ונדלקת אזעקה מכל תנופה, לכן כמה פעמים בלילה יש אזעקה שמעירה את אוליבר.
הוא החליט לנקום בבעל המכונית בכך שהוא הקיא בכוח על המכונית שלו, ולאחר מכן זה נשטף בגשם.
כמה זמן אחרי זה, אוליבר קובע תור אצל פזיותרפיסט כדי להראות להורים שלו שהוא מבוגר אחראי, ומגלה שזה השכן שלו, ואז אומר לו את מה שהוא עשה, בפרטי פרטים, והשכן/ פיזיותרפיסט פשוט זורם איתו ומנסה להתעלם מכל העיניין הזה.
או שכשהוא היה בנופש עם המשפחה שלו והוא טייל ומצא ביצה טובענית, הוא פשוט נכנס לתוכה, וברגע שהיה חצי גוף בפנים הוא התחיל לקרוא לאביו, בטענה ש'הוא אבא שלי, הוא אוהב אותי, הוא לא שולט בזה', ולא ממש מביע פאניקה כל שהיא לכך שהוא עלול לטבוע ולהפגע, ופשוט טוען שבגלל שאבא שלו אוהב אותו הוא יודע שהוא יציל אותו אז הכל סבב.
אז זו נגיד דוגמא ראשונית, ומאוד עדינה לעומת מה שהולך בספר הזה.
והילד בן 15-16 בערך, אבל יש לו התנהגות של ילד שלא ממש מבין מה קורה סביבו, והוא אף פעם לא מבין שלמעשים שלו יש השלכות, כי באיזה שהוא מצב, פשוט לא היו השלכות שהשפיעו עליו.
אבל למרות התכנים המאוד מוזרים, שאין לי הרבה חשק לפרט, כי היו הרבה, הכתיבה כן זרמה?
היא לא הייתה וואו, אבל זה כן זרם לי ויכולתי לקרוא את הספר אחרי מחסום קריאה, וגם בגלל הדברים המוזרים שהיו, זה דירבן אותי להמשיך לקרוא כדי לגלות לאן זה יכול להדרדר.
והסוף... לא יודעת, לא אהבתי, הוא לא הרגיש לי טוב במיוחד, לא הרגשתי שאוליבר למד משהו, הוא רק הרגיש מה זה להיות זרוק בידי חברה שלו, מישהי שהוא אולי חיבב, אז הוא נהיה פחות אטום ריגשית, טיפונת, אבל מעבר לזה לא היה שינוי.
פשוט נחשפתי לפרק מהחיים המוזרים של הילד הזה וסיימתי.
אגיד דוגרי, לא הבנתי את הפואנטה של הספר, לא נלמד לקח או התבצע שינוי, אבל הוא היה בסדר והיה לי קל יחסית לקרוא אותו.
