בעוד שפתינו מיללו תפילה להשבתו בחיים של סג"מ הדר גולדין שנפל בשבי, צמררו אותי דבריו של האב על כך שאחיו התאום של הדר, "יודע שאחיו בחיים". הקשר הפלאי הזה בין תאומים הוא ללא ספק אחד מהדברים החידתיים ביותר בעולם, ורובנו שאינם תאומים כנראה לעולם לא נבין עד כמה עמוק הקשר בין שניים שנוצרו, נולדו וחיו יחדיו כל חייהם.
ובמקריות מעניינת, דווקא כעת אני קורא את "החצי האפל" של סטיבן קינג, שכולו על טהרת התאומים והקשר המיסתורי שביניהם. והוא עושה זאת במלאכת מחשבת כאילו הוא עצמו גדל כתאום, ואולי זה גם נכון: בל נשכח שכמה ספרים טובים של קינג נכתבו על ידי כפילו הבדוי ריצ'רד באקמן, וזה זה הרעיון שעליו בעצם מבוסס הספר: קשר בין תאומים אינו רק בין תאומים מרחם, אלא גם בין "תאומים של מוח", כלומר - בין שתי ישויות שעלולות להיווצר במוח האדם כאשר הוא מתחיל לדבר בשתי קולות. תקראו לזה פיצול אישיות, סכיזופרניה, או תופעה חדשה לגמרי שרק לקינג פתרוניםב אשר לטבעה, אבל זה בערך מה שקורה בספר הזה. וזה מה שעושה אותו למפחיד כל כך, עד שהייתי אומר שהוא מדגדג יפה למדי את "בית-כברות לחיות שעשועים" ברמת הביזאריות הסיוטית שלו (דרך אגב, נתתי לאמא שלי - אישה עדינה בדרך כלל - לקרוא את "בית-כברות", כי עניין אותי לדעת איך היא תגיב לספר המפחיד ביותר של קינג, שכן מאז שנולדתי היא אמרה שאינה מסוגלת לקרוא ספרי אימה. לא הייתי אומר שהפנים שלה הלבינו, אבל היא בהחלט נראיתה מזועזעת. פחדתי שעוד שנייה היא תטיח את הספר בפנים שלי).
אז מי שמחפש את קינג על טהרת האימה הפסיכולוגית, כזה שיורד לקרביים ושופך לתוכן קוביות קרח, זה עוד אחד מהספרים העונים להגדרה.
אה, ועוד משהו: כמו הספרים "שק של עצמות", ו"מיזרי", גם הספר הזה מלא בעצות ותובנות על הכתיבה, לאלו מאיתנו שרוצים ללמוד מהגדולים באמת. והנה לקט של כל העצות וכו' הנ"ל: http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=312579

מיזרי היה הספר הראשון שקראתי של סטיבן קינג. מאז, כולם היו צל חיוור בהשוואה לאחות הרחמניה ורדופת השדים, שהצליחה לגלם קייטי בייטס בצורה כל כך קולעת (וגם קיבלה על כך אוסקר). באחת הביקורת האחרונות שכתבתי סיפרתי על הבולמוס הבלתי נשלט שלי לקרוא ספרים רבים ככל האפשר, אחרי החשיפה הראשונה לסופר שבאמת... שבה אותי. סיפרתי על ארי דה לוקה, פול אוסטר וגם על מאיר שליו. במקרה של ספרות מהז'אנר "הסטיבן קינגי" ההתמכרות החלה (עדיין לא נסתיימה) עם מיזרי.
הבעיה שאמנם הכתיבה היא בהחלט אותה הכתיבה, אך "הפתרונות" והכלים שבה הוא משתמש בכדי לקדם את העלילה שואבים רבות מעולם הנסתר ובמקרים מסויימים ממיתולגיות שמתפתחות למפלצות . שיטות אלה נתפסות בעיני כמשהו פחות מוצלח, שלא לומר משהו זול.
להעמיד עלילה בעלת זכות קיום בעולם המציאות כמו אחות מטורפת ששובה פציאנט ומתעללת בו כאקט של אהבה, מסירות ותלותיות היא בהחלט אקט נתפס ומציאותי. אמנם על גבול הדמיוני אך בהחלט נתפס בעולמנו בו שומעים אחת לחודש על מפלצות בשר ודם ברחבי העולם.
שימוש בשדים הלובשים עור וגידים (החצי האפל, הקמע, העמדה, דספריישן-עיר ושמה יאוש ) פשוט... זול יותר בעיני.
אל תבינו לא נכון- הכתיבה בהחלט מעניינת ובהחלט יש מתח באוויר, אבל כשנגמר הספר.. אז נגמר הספר.
לא אצרף ציטוט הפעם, מאחר ולא יכולתי לעמוד בפרץ "ולצטט" ביקורות קודמות שלי.

הספר הראשון של סטיבן קינג שיצא לי לקרוא.
זה הוא אחד הספרים הכי מדהימים שקראתי. העלילה מרתקת, הדמויות נהדרות ומתוחכמות, בקיצור קשה להניח אותו בצד

קראתי...מאכזב ביותר. למרות ששאר ספריו ברמה יותר גבוה

החצי הראשון אפל,והחצי השני...