לא מזמן נכחתי בהרצאה של ד"ר מריוס כהן מאוניברסיטת בן-גוריון בדבר פילוסופיית הזמן – האם באמת ניתן לתמרן את הזמן? ובכן, נכון להיום ידועות שלוש דרכים בהן ניתן לנוע בזמן. אחת מהן תהרוג את החפץ במסע בזמן (חור שחור), השניה (חור-תולעת) כ"כ לא סבירה, שגם אם אכן קיימת היא, החור יהיה כ"כ זעיר ואפילו אלקטרון לא יוכל לעבור בעדו. אך זו האחרונה, הנגזרת מן תורת היחסות המיוחדת של אחד בשם איינשטיין, מראה כי אכן, מבחינה פיזיקלית, ניתן לתמרן את הזמן. זוהי נוסחה פשוטה, המתארת מצב של "התרחבות זמן" (time dilation) בו המציאות הזמנית נבחנת לפי קיום על כדה"א, וקיום על חללית שנעה במהירות המהווה 99% ממהירות האור – למעוניינים: 1,068,210,000 קמ"ש.

לנו, כיהודים, מיתוס הנוסע בזמן מוכר עוד מן הסיפור על חוני המעגל, בתלמוד. המיתוס הופיע בסיפרות העולמית עוד לפני "מכונת הזמן" של ה.ג'. וולס, ואף בטרם "מזמור לחג-המולד" של דיקנס. אבל, מנקודת מבט אישית (כמובן), מעולם לא התקיים סיפור הנוגע במיתוס באופן כה שלם, לוגי ונכון- כמו "קץ-כלזמן" של פרופ' אייזק אסימוב.

מד"ב נחשב כז'אנר נחות, אל מול ז'אנרים ריאליסטיים, היסטוריים ורומנטיים. מדוע, אם כן? הגעתי למסקנה הברורה: התודעה האנושית מאפשרת דימיון פרוזאי עד לגבול האפשרי בהחלט. גישת האנושות למיתוס הזמן מאופיינת באדישות ובציניות. זאת וולס תולה בכיוון התודעה של המין האנושי – לינארי, מצד אחד לאחר. אדם יבין התרחשויות אם יתרחשו בסדר כרונולוגי מסודר מבראשית ועד תום. מכאן עולה, אם כך, שהאנושות מוגבלת מדי בתודעתה בכדי להחשיב את הז'אנר כשווה לאלו הגדולים, אלא שבהתסכל על מהות הסיפרות וחשיבותה לאנושות, אפשר להבין שדווקא ז'אנר המד"ב הוא עליון. תסכימו איתי, צריך הרבה אומץ כדי להגיד לעולם מה יקרה ומה יהיה, ומיידית, להעמיד את היצירה שלך במבחן הזמן.

עם זאת, מה שפרופ' אסימוב עשה כאן, הוא לתת לז'אנר תוקף. מן הסתם, לא אעז לספר את סוף העלילה, ורק אוכל להמשיך ולהלל את שאסימוב בנה כנותן תוקף ללא תקף, כ"מעגל אליפסות" שכזה – וכל זאת, באופן כל כך אלגנטי ומסוגנן, תוך התייחסות ישירה לדחפיה וכוונותיה של האנושות. מעולם לא קראתי סגירת מעגל כל כך אדירה בכל כך מעט דפים כתובים, וזאת יוכל להעיד הוא שקרא את הספר ורק הוא. לאלו שאינם מורגלים בקריאת מד"ב, "קץ-כלזמן" עלול להיראות בתחילה כלא קריא. סמכו עליי, כבר בתחילת הפרק השני הערפל יתפזר ולא תוכלו להניח את הספר מידיכם.

היום, עולם הבידור רווי במד"ב, אפילו יותר מבעבר. סדרות טלוויזיה כמו "דוקטור הו", "גולשים בזמן" ו"מסע בין כוכבים" זוכות למעמד אלמותי ולרייטינג מטורף, כל אחת בשעתה שלה. האנושות היום מוכנה יותר מבזמנו של אסימוב למד"ב. אפילו המדע הפופולרי זוכה לתנופה רחבה בעולם, אלא שהוא מקבל ביטוי דרך עטם של הרבה שרלטניים שמטרתם היא אחת, והיא לא ה"בשורה", כמו שהתכוונו סופרי המד"ב הקלאסיים.

לסיכום, מד"ב הוא לכולם. כל מה שצריך הוא ראש פתוח ונכונות להבין. ספר זה יוכל להוות פתיח מצויין לכניסה לז'אנר, ובסיס מצויין לרה-הערכה של הז'אנר בעיני המפקפקים למיניהם. ליבכם לעובדה שלא סיפרתי ולו במעט על העלילה וגיבורי העלילה. זה לא תפקידי, ובטח לא תפקידה של הכריכה האחורית, אל תתאמצו. היום קיים תרגום חדש ליצירה בשם "סוף הנצח" וממה שראיתי – חבל על הזמן, במובן המילולי. העברית כאן נהדרת, ומשחקי הלשון מועברים באופן נכון לקורא. רק אל תשכחו להרהר בסוף.

אורון.

לו היתה קיימת האפשרות לנוע בזמן, אחד הדברים שהייתי עושה, זה לוקחת את 'קץ כלזמן' מכניסה אותו ל"קומקום" ומשגרת אותו "רַדְזְמָנָה" לעצמי, לסוף שנות ה-80 כדי שאזכה לקרוא בו לפני שאני רואה את הסרטים "בחזרה לעתיד" ו"12 הקופים" ואת סדרות הטלוויזיה "מנהרת הזמן" ו"זינוק לאתמול" ועוד אלף אחרות ששכחתי. כדי לחוות אותו בפעם הראשונה, כפי שהוא צריך להיות: חדשני, מקורי ומפתיע.

ועדיין, הספר מחזיק מעמד. יש קסם בראשוניות. במקוריות. בידיעה שקוראים את ראשיתם של הדברים. למרות שרעיון הנסיעה בזמן טופל כבר באינספור יצירות, העובדה שהספר הספציפי הזה נכתב ב-1955 (תורגם לעברית ב-1979) מוסיפה לו בעיני ערך רב. הוא היה שם קודם!

למרבה הבושה, למרות שאני דווקא די חובבת ספרי מדע בדיוני, זו פעם ראשונה שאני קוראת ספר של אסימוב. והמסקנה המיידית שלי שהאיש ז"ל היה מבריק. הספר שלו הוא באמת מלאכת מחשבת של בניית סיפור סגור ומהוקצע עם תובנות מרתקות ורעיונות מעולים.

למרות שהפרק הראשון קצת מבהיל עם כל המושגים שהוא ממטיר עליך, אני חושבת שהספר מתאים גם למי שאינו חובב מושבע של מדע בדיוני: לא מופרע מדי, זורם, מותח, חכם ויש בו אפילו אהבה.

יחד עם זאת, שלא יהיו אי-הבנות, אני לא חושבת שהספר מושלם. קלאסיקה או לא, בכל זאת יש לי קצת תלונות. קודם כל, הדמות הראשית של הטכנאי הארלאן מעצבנת. יש בו משהו ילדותי ומריר וקשה לחבב אותו או להזדהות איתו. חוץ מזה, קשה לבקר עלילה מבלי לקלקל למי שלא קרא, אז אני מתמצתת בכמה מלים את מה שהיה תמוה בעיני, בתקווה שמי שקרא יבין, ולכל השאר זה לא יפריע:
1. העולם של אסימוב נורא מסודר וסטרילי ונחלק לשלושה: אנשים רגילים שחיים את חייהם כמונו, ללא תנועה בזמן. ה'זמנניים' שיוצאים החוצה מזמנם לתקופה מסוימת ואחר כך חוזרים, וה'אלמותיים' שמנהלים את העסק ולעולם לא חוזרים לזמנם המקורי. ואני שואלת, מנקודת המבט של האנשים הרגילים, איך זה יתכן? אם הם מודעים לאפשרות לנסוע בזמן, למה הם מוותרים עליה? ואם הם לא מודעים, אז איך זה נשמר בסוד כאשר יש מי שיוצא מהזמן וחוזר אליו?
2. הסלידה ממקצוע ה"טכנאי" שמתבטאת בהתרחקות חברתית שמזכירה גזענות, סותרת את המוסכמה חברתית שהספר מציג כגורפת: שפעילות ה"כלזמן" הינה חיובית ולטובת האנושות. בהשוואה לעולמנו אנו, זה כאילו היינו נגעלים מקצבים ומתרחקים מהם בגלל שהם שוחטים בעלי חיים למאכל, אבל בינתיים עומדים בתור לקנות 2 קילו חזה עוף... זה משונה.

ואחרי שאמרתי כל זאת, אני עדיין ממליצה בחום. הרי זה היופי בספרי מדע-בדיוני. שהם מעוררים שאלות וקושיות. הספר הוא מסע מרתק בדמיון של מישהו שיש לו דמיון עשיר, עמוק ומפותל, וזה כיף גדול. כדאי לקרוא.

מזל טוב, נבחרתם להיות נוסעים בזמן. הנכם נבחרי סגולה ומעתה תקראו "אלמותיים".
אתם תילקחו מהמאה המקורית שלכם ("זמנבית") אל אקדמיה במאה אחרת ותעברו סך הכל ארבעה שלבים עד תום הכשרתכם – זמנן, צוער, משקיף ומומחה (הדרגה הרמה ביותר של האלמותי).

תפקידי המומחים מתחלקים למספר תחומים (בסולם חשיבות עולה) – אחזקה, טכנאות, סוציולוגיה, התווית-חיים ומחשבנות. כל אלה, אמורים לשמש את ה"כלזמן" – ארגון שנמצא מחוץ לגבולות הזמן ומטרתו לשפר את האושר האנושי על-ידי בחינת ההיסטוריה, ניתוחה וביצוע שינויי מציאות (למשל, מניעת מלחמה עולמית על-ידי נקר בגלגל של אדם מסוים). "כלזמן" חולש על כל המאות, החל מהמאה ה-27 (בו נוצר) ועד המאה בה כדור הארץ חדל מלהתקיים (לא כולל מספר מאות המכונות "המאות הנסתרות").
בכל אחת מן המאות אחראי הארגון על בטחון האנושות, וצמצום סבלה ככל האפשר. בתוך כך הוא גונז יצירות והמצאות שעלולות להוביל לחורבן האדם (בין היתר, המצאת אנרגית האטום).
כמו כן, הארגון אחראי על המסחר בין המאות השונות (כל אחת מספקת מה שחסר לשנייה). בכך, שומר הוא על חלוקת משאבים הוגנת ויעילה.

המסע בזמן מתרחש בתוך קומקום ענק. כן, כן, מתקן מודרני מורכב דמוי קומקום שמאפשר מסע בזמן – קדימה ("עלזמנה"), אחורה ("רדזמנה") ואל תוך הזמן עצמו.

הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אנדרו הארלאן, אלמותי רגיל לכאורה, אך למעשה אדם שעתיד להכריע את גורל האנושות. העלילה טומנת בחובה מספר רב של תפניות משובחות, הרבה יותר מהמצופה מיצירה בת מאתיים עמודים.

ניסיתי לצפות את העלילה ולמצוא בה פגמים, אולם התקשיתי (אסימוב עשה עבודה טובה).
למשל, הייתי מצפה כי שינוי מציאות אחד (נגיד במאה ה-30) יגרום לכך שאלמותיים רבים לא ייוולדו במאות שלאחר מכן. אבל אסימוב פתר את הבעיה על-ידי כך שהוציא את הארגון "כלזמן" מחוץ לגבולות הזמן (כלומר מחוץ להשפעת השינויים), ועל-ידי מתן מחולל-שדה שמגן משינויים על האלמותיים שנמצאים בתוך הזמן עצמו.
אסימוב פעל בחכמה כשהגדיר כי אין באפשרות האלמותיים לחזור אל ראשית הזמנים (אין מספיק אנרגיה, בנוסף לאפשרות לחולל נזק בלתי הפיך), ובכך מנע מעצמו התחכמויות מתבקשות.

האנרגיה המסופקת למסע בזמן היא האנרגיה המנוצלת מקריסת השמש בעתיד הרחוק. כיום אנו יודעים שהשמש שלנו אינה צפויה לעבור סופרנובה (בניגוד לדעה הרווחת בזמנו של אסימוב), ולכן זהו ה"פגם" היחיד בעלילה. עם זאת, אין בו כדי להוריד מהרעיון היצירתי להפליא.

לוקח קצת זמן להתרגל לשפת הדיבור של הסיפור, אך לאחר מספר עמודים הספר זורם בצורה יוצאת מן הכלל.

מעניין שעל אף שהאלמותיים נולדו מיליוני שנה אל תוך העתיד, הם עדין מגדירים את המאות כ"לפני ואחרי הספירה" (כחלק מהעידן הפרימיטיבי, אודותיו אינם יודעים רבות). סביר, כי אסימוב עשה זאת על מנת שלא לבלבל יתר על המידה את קוראיו.
האלמותיים כלל אינם מודעים למהות "הספירה". הדת אינה מתקיימת בעולמם, הישות הקרובה ביותר אליה היא הזמן (לפחות באופן מילולי).

האלמותיים חיים אם כן ביקום של ארבעה ממדים, כאשר הממד הרביעי הוא הזמן. הם נעים מעלה ומטה לאורך הקומקום כמו שאנו נעים ברכבות פרבריות. כשהם קובעים להיפגש במאה מסוימת, מבחינתם מדובר במקום, לא פחות מאשר זמן.

תגובתו המתונה של טוויסל אינה עולה בקנה אחד עם פעולתו האנוכית להחריד של הארלאן. יש בה כדי לפגוע מעט באמינות הסיפור (אם כי בחלק קטן ושולי ממנו).

האנשים הפשוטים (שאינם אלמותיים), חיים ומתים בזמן שנולדו. עם זאת, הם מודעים לקיומו של ה"כלזמן". לפיכך, הייתי מצפה שיוטחו האשמות של שחיתות ושימוש עצמי אינטרסנטי כלפי הארגון, ותנועות מרי בהתאם (אולי אפילו בשת"פ בין-זמני), אולם הדבר לא מתממש. ניתן להסביר זאת אולי על-ידי כך שחייהם טובים בכדי לעורר חשדות, אולם לדידי, לא ניתן להסיר את הספקנות מטיב האדם.

האנשים הפשוטים הם דמות משנית, כמעט לא קיימת בסיפור. האלמותיים אחראים למעשה על חייהם ועל עצם קיומם. בשינויי המציאות, הם מטלטלים אותם כרהיטים הנה והנה, עד השגת הנוחות המרבית.

"כלזמן" שמים דגש על חלוקת העושר (קרי האושר לדידם) בחברות השונות ובין המאות השונות. מסקרן האם זוהי גם השקפת עולמו של המחבר.
אסימוב מגלה ערכים ליברליים פמיניסטיים ביצירה זו – טוען שהיעדר נשים אלמותיות הינו מאחר ששליפתן מהזמן מעוותת משמעותית את המציאות (כלומר, ערכן גדול משל גברים).
כמו כן, מקדים את זמנו בהתייחסותו למיניות האישה וחירותה, באמצעות דמותה של נויס.

הדמות הראשית בסיפור אינה מעוררת חיבה רבה, אולם בזכותה אנו זוכים לעקוב אחר היצירה הנפלאה.

גם ייצור טכנולוגיה גרעינית (על פני המצאת "כלזמן"), וייסוד קיסרות אנושית גלקטית, יכולים להביא לחורבן האנושות. אולי מאחר שהדעה הרווחת היא שדווקא מלחמה גרעינית תוביל למפלתנו, רוצה בעצם אסימוב להגיד שאין באפשרותנו למנוע אותה.

הספר הצליח לדחוס עלילה מורכבת ומרתקת במספר מצומצם יחסית של דפים. בקלות ניתן היה להרחיבו לכדי סדרה.

קיוויתי שסצנת הסיום תשאיר אותנו עם סוף פתוח - כשהארלאן עדין עם ידו על ההדק, רגע לפני שהחליט אם להאמין או לא לאהובתו – כלומר להכריע את גורל האנושות.

ספר מד"ב משובח,
מומלץ.

איזה.ספר.מדהים.

אייזיק הוא בהחלט סופר יוצא דופן, והספר הזה הוא ללא ספק יצירת מופת בתחום המדע הבדיוני.

אני מוכרח לומר שלאורך 100 העמודים הראשונים לא מצאתי דבר מושך בספר, אך לאחר קריאת בינג' של שאר הספר, אני מבין את ערכו האמיתי.
מאה העמודים האחרונים הללו גדושי רגשות, ומלאים בטוויסטים, שהייתי מרותק לספר לאורך שעות ארוכות.

הספר הזה נהדר, ואני בהחלט מצפה שהבאים שאקרא מהסופר הזה יהיו טובים כמוהו.

קלאסיקת מד"ב משנות ה-50 החלוציות.

אסימוב, מאבות הז'אנר, מדגים איך כותבים פנטסיה מעניינת ועל זמנית.

כדרכו הוא לא מזניח את הסיפור והעלילה חשובה לא פחות מההתפתחויות הטכנולוגיות.

כרגיל, עם אסימוב קשה לפספס.

הספר הראשון של אסימוב שקראתי, שגרם לי כל כך להתחבר אל הסופר זה.

תמציתי, סוחף ולא משעמם לרגע. אסימוב תמיד שם דגש על הקונפליקט האנושי, ושוזר את האלמנטים המדעיים בסיפור בצורה מושלמת.

תמיד תהיה לי פינה חמימה בלב לספר הזה. ממליץ בחום.