שוב הלכתי לספריה להביא ספרים ובשבילי ושוב התעצלתי לחפש ספר מתח טוב בשביל אח שלי והלכתי על בטוח. כלומר ניסיתי, התוצאה לפניכם.

"פרנויה" מספר על בחור צעיר, אמריקאי די כושל בכל הנוגע לקריירה או שאיפות, שאיכשהו הופך להיות מרגל תעשייתי בחברת טכנולוגיה, נסחט ע"י מעסיקיו הקודמים בחברת הטכנולוגיה המתחרה. הבחור שלנו, אדם שמו, תודרך היטב לגבי מה להגיד ואיך להתנהג, אבל בכל זאת מרגיש די בצדק שהוא נמצא בסיכון. איך אומר הפתגם? "זה שאתה פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריך". וזה שאני חושדת בהמלצות של הרלן קובן על העטיפה לא אומר שאני טועה.
רוב הספר עסוק בתיאור מפורט ומשמים למדי של בגדים, תסרוקות, עיצוב משרדי וטכנולוגיות סלולריות שעבר זמנן שעטופות בכל קלישאות ההייטק האפשריות, תרגום כושל ובעיקר חוסר רלוונטיות מוחלט. מה לעשות, הספר יצא ב-2004. האייפון, לדעתי, עוד לא הומצא.
וזה בדיוק העניין: פיינדר לא היה יכול כנראה להשתמש בשמות אמיתיים לגיבורים שלו ולפיתוחים שלהם, או שלא היה מסוגל לעשות את זה, ולכן הספר עמוס בשמות פיקטיביים ובתיאורים שהקורא אמור כנראה לנסות להסיק לאיזה פיתוח מפורסם הם מתייחסים. כל עוד דובר על המנהל בחולצת החצי-גולף השחורה זה היה קל אפילו לי, אבל פרטי פרטים של פרויקטים סלולריים מהפכניים כביכול הם לא רק מעיקים אלא בעיקר מגוחכים, בקצב ההתקדמות של השוק הזה היום. יכול להיות שכשהספר יצא אנשים עוד חיפשו את הגביע הקדוש של התחום, אבל כיום זה הרי רק מאבק על זכויות יוצרים על זוטות עיצוביות. הדבר הזה הופך את הספר, לא לגמרי באשמתו, לדינוזאור בתחום. בלשים שחופרים בארכיונים כדי לגלות פושע זה לא נורא, אבל 400 עמוד בלי אף מילה על טאץ'-סקרין זה די מצחיק.
אם הספר היה כתוב לעניין זה היה יכול לחפות על זה איכשהו, אבל כשכל דמות נגזרה ממדריך הסטריאוטיפים למנכ"ל/ברמן/אבא גוסס והכל מתוח באופן חסר פרופורציה אין שום סיבה להתרפק עליו בנוסטלגיה.

-נשלח מהאייפון שלי (אבל לא באמת)-

מתח בינוני שפה זולה ורחובית ולא ספרותית

כמו להרבה ספרי מתח, הדבר הכי טוב שיש לספר הזה להציע זו עלילה, העלילה שמצד אחד היא מעניינת, ומצד שני מותחת,ובעבור אדם משועמם שלמשל נוסע באוטובוס בדרכו לעבודה, אני הייתי ממליץ לקרוא את הספר הזה, שכן בעצם קריאת העלילה המותחת הוא יוכל להעביר את זמן הנסיעה היטב.
מה גם שהספר ארוך מאוד, כמעט 500 עמודים, אבל אני חייב לציין שהספר אינו מושלם, וכמו לכל ספר אחר, גם לפרנויה יש את החסרונות שלו, ואני מניתי שלושה:

1) דמויות חלולות-הדמויות בפרנויה מאוד חלולות,תחילה באדם הפרוטגוניסט והמספר של הסיפור, אשר מעיק מאוד בתלונותיו הרבות על יחסיו הרעועים עם אביו הרגזן(יחסים רעים של הגיבור עם הוריו זו קלשיאה שחוזרת על עצמה ביותר מדי ספרים), ועל אודות מצבו הפיננסי "העגום",(באמת שקשה לי להבין איך משכורת של 60,000 דולר יכולה לגרום לבעליה לחיות בעוני הקשה שאדם מפרט שהוא גר בו)וכלה בנוח מורדן, אשר מופיע לרגע אחד, ונעלם במשנהו, וגרם לי לחשוב למה הוא בכלל מופיע לאורך הספר?, ובמה הוא תורם להתפתחות העלילה? מלבד להוות את התגלמותו הסטריאוטיפית והקלאסית של המהנדס החנוני הגאון והמוזר. הטובים מוצגים כמושלמים וחסרי פגם, בעוד הרעים כמנוולים חסרי תקנה.

2) התקדמות העלילה, העלילה מתקדמת לאט מאוד, ורצופה סתירות ששוב לא מוסיפות להתקדמותה של העלילה, כמו למשל ביקורו של סת חברו של אדם בדירתו החדשה והנוצצת.

3) אורכו של הספר:
כמו שציינתי מקודם, אורכו של הספר כמעט 500 עמודים,זה הרבה מאוד, ואפילו ותקרא 100 עמודים ביום, עדיין ייקח 5 ימים לסיימו, אם הסבלנות לא תתפקע עד אז, והקורא פשוט יידלג לסוף, ואסטה לה ויסטה. ספר בינוני מאוד, ובתור קורא נלהב של ספריו של ג'וזף פיינדר, ב"פרנויה" הוא איכזב אותי מאוד.

בדרך כלל אני לא קורא ספרי מתח.
אם מה שיש לספר להציע זה עלילה, מותחת ככל שתהיה, אני כבר מעדיף לראות סרט או סדרה טובה בטלוויזיה.
על פרנויה המליצו לי, והאמת... לא התאכזבתי.
מעבר לעלילה (הטובה והמעניינת), הספר כתוב היטב, הוא זורם, מצחיק לפרקים וכיפי לקריאה. בנוסף הוא עוסק בתחום הקרוב לליבי – כלוב הזהב של עולם ההייטק.
הסלידה מעולם ההייטק וההישגיות מועברת בצורה טובה, כך גם הקונפליקט בין השעבוד לבין השכר המנופח, האופציות, המכונית ומה לא...

קצת על העלילה:
אדם הוא עובד הייטק ממורמר, שמקפיד לעשות את המינימום הנדרש כדי להמשיך ולצוף בחברה שבה הוא עובד.
לאחר שהוא נתפס במעילה, לא נותרת לו ברירה אלא להסכים לרגל בחברה המתחרה, טריון סיסטמס.
עם המלצות פיקטיביות הוא מתקבל לתפקיד בכיר בטריון וממשיך להתקדם במעלה הארגון. מכאן העלילה מסתבכת...

שני חסרונות:
הדמויות מאוד שטוחות. הטובים טובים, הרעים רעים, והמושלמים מושלמים.
תיאור מעיק של המראה החיצוני והלבוש של הדמויות (כמעט של כולן בלי שזה תורם דבר לעלילה). משהו בסגנון: לישיבה הצטרף קמילטי. בחור שחום עם שיער מאפיר, לסת רחבה, לבוש בחולצת חצי גולף שחורה... וזה עוד יכול להמשיך. כאילו, את מי זה מעניין?

פרנויה הוא סיפור נעים וקל לקריאה , על מאבק עסקי תחרותי בין שני תאגידי ענק בתחום ההי-טק, ההופך למאבק חסר פשרות. אותו מאבק גורם לאנשים טובים ומוכשרים, להפוך את עורם.
המרדף אחר כסף וכבוד, הופך לשדה קרב של ריגול תעשייתי, תככים ומזימות, וסיומו המפתיע של הסיפור הוא גם שיאו.
לחובבי המתח, אשר קצה נפשם בשליטתו של "העולם הדיגיטלי" התחרותי, הספר פרנויה מומלץ במיוחד...

לכל מי שאוהב ספרי מתח , גוזף פיינדר אחד הסופרים הטובים לדעתי בספרי מתח . הייתה לי תקופה שקראתי ספרי מתח וקראתי את הספרים שלו . וייש לציין שנהניתי מהסגנון של הספרים שלו . פרנויה זה ספר טוב , מהדף הראשון אתה נמשך לספר , אני זוכרת שכל רגע פנוי שלי הייתי לוקחת את הספר וקוראת .וכשסיימתי רצתי לחנות לקחת עוד ספרים של גוזף פיינדר.

ספר קליל, לא היתי קוראת לזה מתח, אולי בשליש האחרון של הספר יש קצת מתח..
הספר עוסק בריגול תעשייתי בהייטק. הרגיש לי לא אמין במיוחד, הכל זורם מדי, קל מדי..
הסוף היה הפתיע אותי, אך מאכזב בו זמנית.

פרנויה הוא הספר הראשון של פיינדר שקראתי. יש כאלה שיתארו את פיינדר כיורש של ג'ון גרישם ...אך חרף הדמיון ..הרגשתי שההשואה מחטיאה את מטרתה. ספר מתח שבמרכזו איש מחשבים צעיר בחברת מחשבים שמנוצל על ידי הבוס שלו על מנת להתחזות לעובד של אימפריית מחשבים מתחרה, לטפס בצמרת הארגון ולחשוף את מוצר הדגל הבא של המתחרים ולגנוב אותו...אך ממש שניה לפני השגת המטרה הסיפור מקבל תפנית מלודרמטית ובלתי צפויה. ספר מתח מדרגה ראשונה, השוזר את דרכי הריגול התעשייתי בעידן מערכות המידע והמחשב. אודה שבמהלך הקריאה היה קשה לשמוט את הספר מהיד. לא מדובר בספר מרגש והשראתי אלא בספר מתח מדרגה ראשונה.אחד מספרי המתח הטובים שקראתי ....

בת דודה שלי המליצה לי על הספר הזה ואני חייבת להגיד שזה ספר מצוין .
הספר מעניין , שנון וקליל . לא יכלתי לעזוב אותו לרגע.
אני מציעה לכלום לקרוא אותו.