אני אוהבת להתבונן בשיירות של נמלים. משהו בתזוזה המהירה שלהן ובהליכה בסך, לשני הכיוונים, מרגיע אותי. כאילו הן אומרות: מה שהיה הוא שיהיה ואף אחד לא ישנה את דרכינו כל עוד העולם קיים. "לך אל נמלה עצל..." מצווה כותב המשלים ב'משלי' "תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה..." יפה, ככה באמת צריך לחיות, עם תכנון וחשיבה מראש על הצפוי. רק מה? חבל שאף אחד לא סיפר לנמלה שיום אחד של גשם שוטף עלול להשמיד את כל מה שבנתה, וגם אם היא תספיק להימלט המזון שלה יעלם. ולא חייבים גשם לצורך השמדת קן הנמלים - מספיק לשפוך עליו מי שטיפה מתוך דלי, והנה שיטפון שמטביע עולם שלם.
ובני האדם? רבים השקיעו בעבודה קשה, גם כדי שיהיה להם כסף לעת זיקנה. והנה, קופת הפנסיה 'נעלמה' או שהבוס פשט את הרגל, ושוב כמעט ואין כלום כדי לחיות בכבוד ראוי.
פשיטת הרגל הזאת הייתה גם מנת חלקם של הקיבוצים. אנשים מבוגרים שכל ימי חייהם היו בטוחים שיוכלו לסיים את חייהם בנחת, בתוך אחווה של שיתוף, 'נזרקו' פתאום לעולם שהם לא ממש הבינו. לעולם שכל חייהם ניסו לברוח ממנו מתוך השקפה של שוויון בין בני האדם. היו ביניהם שאמרו שמעולם לא היה שוויון, כי תמיד היו החרוצים שעבדו ולצידם הטפילים, אבל כולם הסכימו על שהיתה תמיד ערבות הדדית ועזרה.
ועתה גם חנן, הצייר של הקיבוץ, צריך לעת זיקנתו להוכיח שציוריו יכולים לפרנס אותו, וזאת בשעה שאשתו שוכבת פצועה אחרי תאונה בבית ההחלמה של הקיבוץ, ומוחה המתעתע מעלה זכרונות מימים עברו. כי כמו אצל זקנים רבים הזכרון הקצר הוא שנפגם ומה שנשאר הוא הזכרון מהטווח הרחוק. וזכרונות אלה מחזירים גם את חנן הצייר לימים עברו, לימים בהם שירת את המדינה במלחמות ובעבודה קשה כשבקושי היו תנאים מינימלים למחייה, ולהבדיל, לימים בהם הציע לו מליונר יהודי לעזוב את הקיבוץ כדי שיוכל רק לצייר, ולחיות מן הציורים בכבוד, ואולי גם עם שם עולמי.
'לוח חלק' הוא ספר זכרונות על עולם שהיה ואיננו, אין בספר מתח או צפיה למשהו חדש ומעניין, ומכיוון שכך אומר שזה ספר שמתאים למבוגרים, למי שכבר למדו על בשרם את תהפוכות החיים, והם מכירים בכך ש"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" או במילים של סבתא שלי ע"ה 'הבן אדם מתכנן - ואלוהים צוחק'.

הקיבוץ היה אחד מן האקספרימנטים החברתיים המעניינים ביותר במאה העשרים. מבחינות רבות, היה כאן ניסיון ללכת כנגד הטבע האנושי. "כל אחד תורם לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו"? הרי ה"גן האנוכי" המושך בחוטי המריונטה האנושית מכתיב לרובנו התנהגות הפוכה של "חטוף ככל יכולתך, ושהפראיירים יתרמו". הקיבוץ הכפיף במידה רבה את רצונותיו ומשאביו של היחיד לאידיאולוגיה ולמטרות של הקולקטיב, עד כדי "קולקטיביזציה" של ילדי הקיבוץ וחינוכם. היה זה ניסיון הרואי ואוטופי שזכה להצלחה לא מבוטלת (אם גם במחיר אישי כבד) במהלך עשרות שנים, בהן היו חברי הקיבוצים חוד החנית של התנועה הציונית. אבל, בסופו של דבר, הטבע האנושי גבר על האידיאולוגיה והחל משנות השמונים של המאה הקודמת החל תהליך של הפרטת השירותים העיקריים שמספק הקיבוץ לחבריו ומעבר לשכר דיפרנציאלי.

'לוח חלק', ספרו המשובח של נתן שחם, עוסק בהוויה הקיבוצית בכלל ובמכאובי תהליך ההפרטה הקיבוצי בפרט. המשפט הבא מן הכריכה האחורית של הספר מיטיב לאפיין אותו: "יצירה שהיא תמונה מרהיבה ומכאיבה של שקיעה: שקיעתו של האדם השלובה בשקיעתה של החברה".

עלילת הרומן מתרחשת ברובה בקיבוץ הדמיוני 'גבעת אבירם'. כמו בספרים אחרים של שחם, הדמות הראשית היא דמותו של אמן. חנן הררי, חבר הקיבוץ, הוא צייר, איש מתון ונוח-לבריות אך עומד על עקרונותיו. חנן חי את הדילמה הבלתי-פתורה של אמן איש קיבוץ. הוא אינו יכול לוותר על האמנות שהיא נשמת אפו. אבל, מאחר ואמנות אינה עיסוק 'יצרני' (ועבודה יצרנית היא הרי ערך מקודש בקיבוץ), נותרים לו זמן ואנרגיה מועטים בלבד לעסוק בציור. הקיבוץ סולח לו על עיסוקו הלא-יצרני כל עוד הוא מצייר ציורים פיגורטיביים אבל ציורים אבסטרקטיים לא יסולחו...
עלילת הספר היא ריאליסטית, אפילו שגרתית - לא הייתם מתפלאים מאד לו הייתם פוגשים אנשים שזהו סיפור חייהם. דווקא משום כך ההישג של שחם גדול: תוך שימוש בעלילה אנושית 'בנאלית' הוא מצליח לברוא דמויות עגולות ועמוקות המעוררות בנו הזדהות, הערכה ועניין. ומתוך דמויות אלו – של חנן עצמו, אשתו בהירה, ודמויות רבות נוספות - הוא מפליא לתאר את המציאות הקיבוצית למן ההתחלה האידיאולוגית ועד להתנפצות הערכים על סלע המציאות.

נתן שחם הוא סופר מצוין, אחד הטובים שיש לנו. ובכל זאת הוא אינו נמנה עם החבורה המצומצמת של סופרים אשר כל ספר חדש שלהם היוצא לאור מלווה בפסטיבל תקשורתי ובתרועות חצוצרות. מהי הסיבה לכך? יתכן והציטוט הבא, המבטא את יחסו של חנן לאמנות, נותן הסבר חלקי: "בסטודיו שלו... היה חנן דרוך למאבק שבינו לבין החומר. הם לבדם, זה מול זה. וכל השאר טפל לעיקר. התקבלותו, הערך הכספי של יצירותיו, מעמדו בקהילת האמנים – אפשר שיש בהם חשיבות-מה, חשב, אבל התועלת שתצמח לו מן המאמץ לזכות בהם אינה שווה את הנזק שתגרום לו העדפת החומר על הרוח."

ספר יפה ועצוב מאד.

ואם בעצב עסקינן: דוד שחם, סופר ומתרגם, אחיו של נתן שחם, נפטר לפני כעשרה ימים. יהי זכרו ברוך.

פינת הציטוט
---------------

על העבודה בקיבוץ: "בכל מקום אחר מי שאינו הולך בטל הוא אדם עובד. בגבעת אבירם איש עבודה היה תואר כבוד. ומי שהעבודה גרמה לו סבל ממש היה איש עבודה למופת. הבא אחריו היה מי שעבד בפרך ואהב את מלאכתו. בסוף הרשימה עמדו מי שעשו את תחביבם למקצועם ונהנו מעבודתם."

על החיים: "החיים, כידוע, הם מירוץ המרתון היחיד שבו מי שמגיע אחרון לקו הגמר הוא המנצח."

על תנועת הנוער החלוצית: "תנועת הנוער החלוצית הייתה כור ההיתוך שבו הותכו ההורמונים, התשוקות, התאוות, השאיפות, החלומות, משוגות הנעורים ומבוכותיהם, מרדות שבטבע וסתם עודף מרץ, ונדרשו למלא תפקיד חיוני בשירות האומה ומעמד הפועלים."

על שאלות "אִילו": "על שאלות אִילו התשובה הנכונה היחידה היא אולי. השפה עצמה מעידה על זה. אותן אותיות, רק סדר שונה."

שוב ספר מצויין של נתן שחם.
שמעתי בהרצאתו בהשקת ספר כי הוא נוהג לכתוב שלושה ספרים במקביל. כאשר הוא מסיים ספר הוא שם אותו בצד ורק אחרי שנה הוא פונה לקרוא אותו שוב ומשפץ ומשפר ורק אחרי שנה נוספר הספר יוצא לאור.
הספר הזה עוסק בהרחבה בשינוי העובר על הקיבוץ בעידן ההפרטה של הקיבוצים. זה כמובן מביא לשינוי עצום בגישה של חברי הקיבוץ דור שני ושלישי לעומת דור המייסדים הרואים לנגד עיניהם את הזלזול בערכי היסוד שנקבעו על ידם בתנועה הקיבוצית.
הגיבור בספר זה הוא חנן שהוא צייר המתלבט בין צרכיו האמנותיים ובין צרכי הקיבוץ. תאור נוגע ללב של מאבק בין צרכי הנפש של האמן בדרכו האומנותית שאינה מובנת על ידי הכלל הקיבוצי = כולל אשתו.
כל זה מסופר בעדינות וברגישות במשולב לחיי האישות של חנן . נתן שחם בספר זה כאילו יות משוחרר ופחות צנוע בתאורי חיי האהבה ובמין של גיבוריו.
מןמלץ בחום.

מתוך הבלוג של פרופ' עמיה ליליך, באתר "פסיכולוגיה עברית":
................
"השלישי בין ספרי, זה של נתן שחם, היה הקרוב לי ביותר. הוא אכן נכתב על ידי אדם בא בימים, אך שותף לי בהרבה רבדים של תרבותנו, ויכולתי להבין את דבריו עד תומם. נושאו של הרומן כפול: מותה המתקרב של אשת המספר, בהירה, אחרי שנפגעה בתאונת דרכים וסבלה במשך חודשים ארוכים מפגיעה מוחית מתעתעת מחד גיסא, ומותו של הקיבוץ השיתופי העובר תהליכי "שינוי" או הפרטה, מאידך גיסא. המספר הוא צייר קשיש חבר קיבוץ, הנדרש בפעם הראשונה בחייו במישרין להרוויח את לחמו על ידי מכירת עבודותיו. בלחץ הצעירים, מתקדמת ההפרטה בצעדי ענק בישוב בו הוא חי, וידיו קצרו מלעצור את התהליך האומלל בעיניו, תהליך ששם לאל את כל הערכים בהם האמין ולאורם חי....."

לקריאת חוות הדעת היכנסו:
http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=178

קריאה מהנה!

ספר מהנה מומלץ לאוהבי אומנות
הציור המודרני מול חיי הקיבוץ וחיי האנושות
השוני והדמיון בין האומנות לחיים האמיתיים
כיצד הציור המודרני כמו מדע הפיסיקה משפיע על חיי התרבות
והחיים החברתיים או להפיך
ספר מענין כתוב בחן ואפילו מצחיק מאוד נהנתי לקרוא אותו

טחינה של דברים מוכרים

נתן שחם הוא סופר טוב, לא מתחכם ומביא דברים במהותם.
בלי סימבוליקה ותסביכים מיותרים.

הבעיה היא הנושא.
הקיבוץ ,החיים בו, אידיאולוגיה עיוורת, יחסים בין אנשים ולבסוף ההפרטה.
כל זה נדוש ומוכר לעייפה.
כתיבה כמו של שחם, בתקופה זו לדור ההפרטה של הקיבוץ, אינה תורמת הרבה.
לדעתי, בעוד דור יקבל הספר משמעות אחרת ויהווה תיעוד אמיתי ולא מצועצע.

סיפור פשוט, דמויות מורכבות, שפה יפה, משהו לא קולח בקריאה. לכן הדרוג ממוצע.