לקטנה שלי מלאו זה מכבר 4.
היא קופצנית, חיונית ואוהבת בערך את כל הנסיכות שהומצאו ע"י דיסני והאחים גרים.
כשהיא לא מתחנחנת באמצעות עיניה התופסות כ 90% מפרצופה הקט, היא מלהגת על שמלות נוצצות, לקים צבעוניים וסט איפור של ברבי.
גם התוכן התרבותי עבור בנות גילה מותאם לסגנון חיים נוצץ וריקני: פיות ורודות עם כנפיים מוזהבות, סיפורי נסיכות ב 5 דקות (כי למי יש זמן יותר מזה להעשיר את עולם הטף?)
בכריכה קשיחה רצוי בצבעים זוהרים וקניתם אותה באופן טוטאלי.

ורק כדי לחזות בעיניה הכחולות המתיזות גיצים ירוקים כל אימת שהיא מתרגשת, אני נאנחת לעצמי ורוכשת לה עוד זבל בעטיפה נוצצת.
אך מששמעתי שהוציאו מהדורה חדשה לספרו של ביאליק: שירים ופזמונות לילדים לכבוד 75 שנה של קלאסיקה, מיהרתי להשיגו והחלטתי לנסות את ה(כמעט)בלתי אפשרי ולהקריא לה מידי ערב מהפנינים שהגה.
נסיונותי הראשונים נחלו כישלון מוחץ: קן לציפור ונדנדה בדקלום, לא עשו לה כלום.
קשה היה לי להבין, השפה לא קשה, החריזה מצויינת וכשאמי הקריאה אותם לי, הייתי מתמוגגת מהנאה. שמה את ראשי בחיקה ועוצמת עיניים.
אלו היו רגעי האושר שלי.

והפרינצ'יפסה שלי, נאדה. מעקמת את פניה ומבקשת משהו אחר.
מסרבת לוותר עברתי לשירים ארוכים יותר, בעלי תוכן יותר מסקרן: הנער ביער.
כאן השפה מורכבת ועשירה יותר אך באמצעות ציוריו המדהימים של גוטמן, הבעות פני הדרמטיות ושינויי האינטונציה בקולי (נאנחת האם, נוגה האב) פקחה השדונת עיניה לרווחה והחלה להתקיפני בים של שאלות, או-אז ידעתי שלכדתי את תשומת ליבה.
עניתי לה בסבלנות על הקושיות: "מה זה סהר? ותירא זה אומר שיש לו רובה?" ממשיכה בעלילה ועוצרת (אמנם כל חצי שניה) לביאורים ומילים נרדפות הכל על מנת שתבין אותי.
שעת הקריאה של שמונה התארכה לתשע וחצי ובסוף הסיפור המחורז המשתרע על 11 עמודים הרגשתי שאני הלכתי לאיבוד ביער ותקפוני שבעים זאבים.

יצאתי לסלון מותשת ואישי מביט בי בחצי לגלוג: "ביאליק, פחחחחח, אני מתפלא שלא קראת לה פרקים נבחרים "מעמוד האש".
הבטתי בו בחיוך. אני את שלי עשיתי.
יום למחרת ביקשה הקטנה את "ביאליק'ס" התחלתי בסיפור מליל אמש וקינחתי "באלף בית". הפעם זה נמשך שעתיים אך לא היה אכפת לי.
I kid you not, הילדה היתה מרותקת כליל.

אז כן, כל שעת קריאה נמשכה שעתים ומחיצה שבסופן הייתי במצב קטטוני מתקדם ובמקום לצפות בדקסטר הייתי עפה ישר למיטה אך לאחר שבועיים ימים בקיאותה היתה מאלפת ממש:
היא דפדפה בעצמה, בחרה שירים ואף ציירה אותם בגרסא לא פחות חיננית מנחום גוטמן.

לא אכתוב כאן: אימהות, אל תתיאשנה - יש תקווה. לי זה היה חשוב שתכיר את ביאליק, חשוב מאוד אפילו.
אני שמחה שהצלחתי לנטוע בה סקרנות אם לא בכח לפחות במוח.
אני חושבת שזה יועיל לה.
זה בהחלט הועיל לי. החזיר אותי שנים אחורה, הזכיר לי כמה אני אוהבת את אמי וכמה טוב שיש למי להעביר את הדברים הטובים שעומדים להעלם ככה לאט לאט, מבלי שנרגיש...

שירים קסומים לילדים, שלפי ההקדמה בספר נקבצו לספר זה מכתבי עיתים לילדים, ממחברות מיוחדות,באיוריו המיוחדים של הצייר נחום גוטמן. שירים שכתב המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק,ולו עצמו לא היו ילדים,אך ניכרת בם האהבה וההבנה שרכש לטף,שירים כמו: ""נדנדה", "יוסי בכינור","קן לציפור", "מעבר לים","רוץ בן סוסי",ועוד ועוד,שלא נס ליחם בכל תקופה, ומושרים כמעט בכל מסגרת חינוכית.
בחלק השני יש גם סיפורים ומחזות בחרוזים כמו: "קטינא כל בו","התועה","התרנגולים והשועל"ועוד...
יש לציין כי חלקם הגדול של השירים נכתב לפי ההברה האשכנזית, בהדגשת המילעיל -כלומר תחילתה של המילה, וכן השפה הספרותית קצת שונה מהלשון המדוברת של ימינו,ואולי יש צורך "לתרגם" מילים מסויימות בעזרת המילון, כמו: "שה בן כשב"(שה בן כבש),"כרכרי"(סביבוני)ועוד...,וחלק מהשירים משקפים את הווי החיים של הילדים באותה תקופה שנכתבו, אך כדאי לראות זאת כאתגר ללמוד ולהעשיר את שפת הילדים ואת הבנתם,כי הקליטה והחיבור בשירים היא קלה יותר ומהנה. מומלץ במיוחד.

מצער לומר אבל השפה התיישנה והילדים לא מבקשים שתשוב ותקרא סיפורים מהספר. מצבם של השירים טוב יותר.