קרקס בא לעיר.
על הליצנים ואנשי הפלצות, על הלהטוטנים והרקדניות, נמרים, אריות וגם פילים.
דבר כ"כ מרגש וצבעוני, נוהרים אחריו ילדים, נשים ואף מבוגרים.
יצא לי לקרוא על תרבות קרקסי הרכבות בארצות הברית, על השמחה שהם הביאו לעיירות הקטנות ולערים הגדולות, על המייצגים המדהימים שהוצגו שם ועל חיות אקזוטיות המשעשעות את הקהל הרחב.
בתקופה שכזו מה יעשה אדם שאיבד הכל, שאין לו לאן ללכת ועם מי לצעוד?- מסתבר שהפתרון הוא להצטרף לקרקס.
ספר מוצלח השוזר בתוכו תקופה מעורפלת, עלילה מעניינת, וגם כמה חיות.
באופו מפתיע הספר העציב אותי, בעיקר בתחילתו, ימיו של אותו קשיש בבית אבות, שנע בתוך עצמו בין צלילות לטירוף, כשמציאות ועבר מתערבבים להם יחד, וחוסר אונים, הוא יכל להיות עובד בקרקס עם חיים מעניינים מאין כמותם, והרפתקאות רבות, וגם הוא מחויב לפגוש באותה קשישה נרגנת, זקנה שמה.
חשוב לי לציין שאני לגמרי לא בעד כל אותם בתי קרקסאות, שהיו ידועות ביחסם המשפילים הן לבני אדם והן לבעלי חיים, לכל בעל חיים יש זכות בסיסית לגדול בסביבתו הטבעית, ולא לשעשע אותנו מבעד לסורגי ברזל, כמו-כן הניצול המזוויע של בעלי המומים באותה תקופה והפיכתם לתצוגה מופגנת מעוררת בי חלחלה עמוקה.
יש משהו שובה לב בקרקס, אך אין דבר שובה לב בבעלי חיים ובני אדם אשר כלואים ומנוצלים.
יש בספר הנ"ל את כל המרכיבים שבגינם הוא הפך לרב מכר עולמי.
קראתי אותו בשקיקה, ספר מקסים, המחדד את טבעם של יצורים חיים, כמה רגישות, אהבה ואמת יש בעיניהם של בעלי החיים, וכמה לעיתים בני האדם הם הטורפים האמיתיים.
