את הספר סיימתי בשלושה ימים בסגר, עם 3 בנות בבית כשאחת מהן תינוקת.
כל כך נשאבתי אל תוך הספר שלא הנחתי אותו מידיי עד סיום קריאתו.
אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה של הסופרת, את הדמויות המורכבות ואת השתלשלות העלילה.
פחות אהבתי את הסיום הלא ראוי למתח המתמשך כל הספר.

ניכר על הסופר שזהו ספרו הראשון.
הייתי מגדירה את הספר קליל עד קליל מדי וחסר עומק, שזה טוב בתור ספר להעביר את הזמן באוטובוס/רכבת/טיסה ולעלעל בו רק כשיש זמן, אך למי שמחפש ספר להתמכר אליו זהו אינו הספר לטעמי.
העלילה מספרת על יעל וייס שמגיעה מהפרברים לעיר הגדולה ת"א, ואם תשאלו אותי אז לחלק היותר פלצני והמתלהב של ת"א שכנראה הסופר מזוהה איתו.
לא יודעת אם זה בגלל שהסופר (שהוא גם שחקן טלויזיה בסדרות תל אביביות מתלהבות) הוא גבר שמנסה לתאר נקודת מבט של אישה- מה שהפך את הדמות ללא אמינה מבחינתי. לא חושבת שיש נשים כאלו עם מחשבות כאלו ובדימיוני לא הצלחתי לדמיין את יעל וייס אלא את הסופר כותב עליה וחבל.
דבר נוסף בהקשר זה, הסופר לא נותן מספיק דימויים כך שאי אפשר לתאר בכלל את הדמויות ואת המקומות המתוארים בספר.
כל הדמויות בספר הן דמויות "שטוחות"- כלומר, לא מתפתחות לשום מקום וסתם מושכות את הספר לכיוונים שונים ולא רלוונטים.
לקראת הסוף (!!!) כשחשבתי שיתחיל להיות מעניין, הבנתי שהסופר חיפש סוף כדי לסיים את הספר ולא כדי לקשור את כל הקצוות הרופפים יחד, מה שלא קרה.
ובכל זאת מילה טובה- היו קטעים מצחיקים שסיפקו אתנחתא קומית מהספר הלא מובן הזה.

קראתי בפחות משבוע והפנמתי כל עמוד ועמוד עד לרמה בה תיארתי את שרה אנג'ל יושבת וכותבת את הספר ומתמודדת עם דילמות מוסריות שקשה למוח האנושי להתמודד איתם.
יחד עם זאת, עלו בפני הדמויות והסיטואציות ואפילו נכנסו לעולם החלומות שלי.

חבל ששרה "הידרדרה" והחלה לכתוב ספרים שטותיים במקום ספרים מעולים וסוחפים כדוגמת "נקמה" ו"שנת החתול".

את הסופר אשר קרביץ פגשתי בשבוע הספר האחרון.
ביקשתי ממנו לספר לי על ספריו ולהמליץ לי על אחד אהוב במיוחד.
הוא כמובן, כמו אם לילדיה, לא יכל לבחור אחד אבל הסביר לי על תוכנו של כל ספר. לפי תכניהם של ספריו, שאלתי אותו אם היה דתי בעבר ונענתי בחיוב.
עקב היותי חובבת ספרי מתח ובילוש, קלמן קימרלינג נשמע לי כחביב ביותר.
אשר כתב לי הקדשה על הספר וכך הפך אותו לבעל ערך מוסף עבורי...
קראתי את הספר בשקיקה רבה והאהבתי בשפה העשירה ובסודות מן העולם החרדי, עם זאת הפריעו לי הביטויים הרבים ביידיש שהיו קצת מיותרים.
עוד אהבתי את הדרך שבה קלמן "עוקץ" את מחבר הספר בסוף (בלי ספוילרים).
אני כבר רצה לחפש ספר נוסף של קרביץ.

ספר לילדות מתבגרות.
קראתי אותו בתקופת ההתבגרות והתאהבתי...

ספר טוב להפעיל איתו את המוח ולתכנן את ההצעד הבא של הגיבור ולא רק לקרוא.

לא התחברתי לסרט כמו לספר

גרישם יודע להיכנס לנקודות רגישות בחברה האמריקאית ולהקצין אותם, כך גם בנוגע לתעשיית הטבק וחבר המושבעים הנתון לשיכנוע.

הספר מתאר איך אפשר ביתר דיוק להכריע בכל משפט אזרחי רק באמצעות המושבעים.

לא אהבתי את העיבוד לסרט המבוסס על הספר, שם בכלל מדובר על תעשיית הנשק והרבה מהפרטים החיוניים בספר נעלמו.

ספר הרפתקאות סוחף ומרתק.
ממש חוויתי עם גיבור הספר את ההרפתקאות שיצא אליהם ואף דימיינתי במוחי את המקומות המדוברים בספר, רק לפי תיאוריו של גרישם הגדול.

ספר מומלץ בחום, אני כבר קראתי אותו אין ספור פעמים ובכל פעם נהנתי מחדש...

מצמרר...למרות שקראתי ואהבתי לא אקרא אותו שוב בגלל הטראומה