כנראה שיהודה אטלס התפכח מהלך הרוח התמים משהו של "הילד הזה הוא אני". בספר הזה הוא מביא עולם יותר מציאותי של ילד שאבא מכה אותו לפעמים ואמא שלא קשובה אליו כמו שצריך. ספר שמביא לא רק פחדים אלא גם כאב. בד"כ ברמיזות, כפי שהדברים עוברים במחשבתו של ילד שלא מבין מה עובר עליו, ורק יודע שהוא רוצה לצעוק באמצע הלילה. כאחד שמטפל בילדים במצבי חירום, הספר מאוד נגע לליבי.












