לאמא שלי יש משפט שהולך בערך כך: אם את אוכלת תמיד סטייקים ובמקרה אין לך יום אחד כסף לזה, תסתפקי בפלאפל.
ובמילים אחרות, אם את רגילה לטוב ביותר, תלמדי להסתפק לפעמים בפחות – כי לא תמיד הטוב ביותר יהיה זמין.

וזה מה שקרה לי בחג הזה. שממה ספרותית אמיתית.
אחרי תקופה ארוכה של ספרים מעולים באמת, וממש אחרי קריאת "גאווה ודעה קדומה" שכבש בקלות מקום גדול בליבי – הנפילה מטה היתה כואבת הרבה יותר.

בכיתה ה' היה לנו שיעור הבעה בכתב. היינו מקבלים כותרת מסעירה כגון: "תינוק חדש במשפחה" ומתבקשים לכתוב עליו סיפור / חיבור באורך דף פוליו אחד.
אתם יודעים מה מאפיין כתיבה של ילדים בגילאים האלה? כתיבה מסוגננת, מעושה, מלאה מילים יפות שלא תמיד קשורות לעניין.
זה מה שהרגשתי לאורך כל הספר הזה. הרגשתי כאילו אורנה החביבה היא בת שתיים עשרה, שקיבלה רעיון טוב מאיזשהו מקור עלום, וישבה לכתוב אותו במו ידיה השמאליות.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אולי אני קשוחה מידי, כי הדבר הראשון שאני מחפשת בספר הוא שיהיה כתוב היטב. לא אכפת לי אם יהיה מסופר בו במשך מאות עמודים על חרישת שדות בכפר נידח באנגליה במאה השש עשרה, כל עוד הוא כתוב היטב. ובספר הזה הכתיבה בינונית ומטה, וזה מאד מוריד מערכו.
יהיו שיגידו שהספר הזה לא מיועד לגילי, אז הביקורת לא הוגנת. אבל תמיד אומרים שהמדד לספר נוער טוב באמת הוא שגם מבוגרים יותר יכולים ליהנות ממנו.

הרעיון אכן טוב, אין מה לומר. כחובבת תנ"ך גדולה נהניתי מאד מהתקופה בה מתרחש הסיפור ושמחתי לגלות פרטים שלא היו ידועים לי. איך אומר לורן בינה? "הדרך לזיכרון עוברת בסיפורים."
אז מהבחינה הזאת היה לי כיף.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

מה עוד?
דמויות.
לא אהבתי. אחינועם חמודה. בחורה עצמאית, אמיצה, מופרעת במידה מסוימת – שלש תכונות שאני מעריכה, ובכל אופן לא התחברתי אליה. לא יודעת אפילו להגדיר למה.
כל שאר הדמויות בסדר כזה. משעממות למדיי. לא מצאתי לי אף אחד מעניינת באמת, צבעונית באמת, אחת שחיכיתי שתיכנס לסצנות. למען האמת, דיי חיכיתי לרגע שהכריכה האחורית תתקרב אליי.

גם סדר בעלילה היה חסר לי. בנקודה מסוימת בסיפור הייתי בטוחה שחלפו חודש חודשיים, ופתאום כתוב "עברו ארבע שנים מאז." – הלו? איך זה קרה?
אהבתי מאד את העימותים האמוניים בין הפלגים השונים בעם. מעניין לגלות עד כמה הדברים אז והיום דומים ולא משתנים, למרות מרחק השנים הגדול.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


אני תמיד פוחדת לכתוב ביקורת על סופרים ישראליים, שמא הם ישוטטו כאן באתר ויקראו ויעלבו עד עמקי נשמתם. לכן קצת קשה לי עם הביקורת הזאת. אבל מרוב עצבים שהבאתי כזה ספר מהספרייה בלי שאדע עד כמה הוא לא מוצלח, ועוד בשבוע קריטי של חג שהספרייה סגורה ואי אפשר לרדת רגע להחליף – הרגשתי שמחובתי האזרחית להודיע לאנשים מעל גיל 14 שלא ישאילו אותו. או שישאילו, ומקסימום יקראו הגדה של פסח או משהו.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אחד המדדים שלי לספר טוב הוא כמה עמודים זוכים לקבל קיפול קטן בצד שמאל למטה. זאת הדרך שלי לסמן קטע ששווה קריאה מעמיקה נוספת, או משפט שאעתיק לעצמי לפני שאחזיר את הספר לספריה. בספר הזה כל העמודים נותרו חלקים.

איזה יופי של ספר!
מדויק היסטורית, קליל וזורם. הכתיבה מעניינת והדמות הראשית אחינועם פשוט מרגשת, גבר או לא גבר זה תפס אותי בלב.
אבל אז הגיע החלק השני, כמעט מתתי מהאכזבה. הדמות אליה נקשרים הקוראים פשוט נעלמת ומופיעה בצורה שולית אם בכלל. ספר שמדבר על תקופות בעבר חייב שיהיה לו דמות שהקוראים יתחברו אליה כדי לגשר על פער הזמנים ושינוי המושגים. מהרקולס העשוי ללא חת דרך דארטניין הפזיז משלושת המוסקטרים וכלה באלנקם בעל הנקודת מבט האישית והמרגשת. הקשר לקורא הוא מה שהופך ספר להצלחה.
החלק השני הופך לכללי מנתק את הקורא מהפן האישי אליו התחבר והופ לסקירה היסטורית קלילה. מעניין יותר משיעור בבית ספר, ללא ספק. אבל אכזבה לא פחות.
וככה מספר חמישה כוכבים הגענו לספר ממוצא של 3 כוכבים.

חבל, חבל, חבל.

חובבת סיפורי תנ"ך. מאוד נהניתי מהכתיבה והסיפור עצמו.
הספר מתאר את חיי היהודים בתקופת שיבת ציון ובית שני. סיפור תנכ"י והיסטורי.
אחינועם מתגוררת בבבל עם אביה ואימה החורגת. בגיל צעיר מחליטה לעלות לארץ ישראל
אחינועם משכנעת את סבה ידידיה, ויחד הם מחליטים לעלות לארץ אבותיה. אחרי מסע ארוך ומפרך, הם מגיעים לארץ ומתיישבים בבית סבה עוד מימי ילדותו.
יאיר נער תמים העוזר לאביו בנגריה מגיע לביתם, ומגיש עזרה לאחינועם וידידיה. היחסים ביניהם מתהדקים, וידידיה מלמד את יאיר קרוא וכתוב ותורה.
לפני מותו של הסב הוא מצווה על יאיר לשאת את אחינועם לאישה ולדאוג לכל צורכיה. לאחר מותו נישאים יאיר ואחינועם. עם חלוף השבים היא יולדת שני בנים.
לאחר מאורעות ופורענויות קשים אחינועם מוצאת את מיכל הקטנה שהוריה נהרגו ומאמצת אותה כבת.
ספר טוב, ממליצה בחום

אוקי , אזהרה! אולי יהיו ספוילרים קחו בחשבון .
האמת , לא ציפתי לקרוא את הספר הזה הגעתי אליו לגמרי במקרה , כשהפקנו הצגת סיום בבי"ס על סמך ספר זה. קשה לתת דירוג לספר זה . אבל ,אפשר להגיד שהספר היה יפה ונחמד.
אבל ויש אבל !!, הספר היה קצת קיטשי ולא ממוקד זאת אומרת ,היו פרטים שלדעתי
היו ממש שוליים ומיותרים ולא רק שהיו מיותרים , אף הפריעו לעקוב אחרי מהלכי הספר לדוגמה : חתונות מיותרות מהמשפחה של מתניה שאולי כוונת הספר להוסיף לעלילה אבל לדעתי רק גרעה .
חוץ מזה , הספר בהתחלה היה לא צפוי שמתניה חזר בתשובה ואילו יצהר שכל כך הטיף לו לחזרה בתשובה התחתן עם גויה אבל מהר החזרתיות של החזרה בשאלה - תשובה - שאלה - תשובה היתה מאד קיטשית ודי מטומטם.
בקיצור , בספר יש הרבה ניגודים בין צפוי - ללא צפוי , למענין- ללא מעניין וכו'.
תקראו , אבל לא לרוץ לספריה מתי שהוא , רק תכינו את עצמכם שאולי לא תשרדו את הספר .

*ספויילר גדול מאוד*

אוקיי, אני הולכת לדפוק לכם ביקורת... זה משהו שכתבתי לעיתון :)

נקודה חשובה- התקציר שלמטה משקר. יאיר- לפחות בהתחלה- הוא לא אהובה של אחינועם. אבל אח"כ כן ^^

"סיפורה של אחינועם מתרחש בתקופת שיבת ציון. אחינועם היא נערה שהתייתמה מאמה בגיל מוקדם,
וכל חלומה הוא לשוב לארץ אבותיה, משם סבה הוגלה כשנחרב בית המקדש הראשון. חייה בבבל נטולים כל שמחה,
עד שבסופו של דבר אחינועם מצליחה לשכנע את אביה והיא עולה לארץ עם סבה הקשיש. הם מתיישבים בבית ילדותו של סבה,
והוא מוצא אב ובן יהודים -נגרים במקצועם- שעוזרים להם בתחזוק וביום יום. נפשו של הסב נקשרת בנפשו של הבן, יאיר, והוא מלמד
אותו קרוא וכתוב ותורה. לאחר זמן מה, סבה של אחינועם נפטר, ומכיוון שאחינועם מסרבת להינשא או לעבור לגור בביתו של יאיר, אביה מגיע לירושלים כשבכוונתו לקחתה חזרה לבבל. לאחר שנסיון זה לא צולח, הוא מנסה להשיאה לאדם עשיר, מהמכובדים שבירושלים. אחינועם אינה מתרשמת מהנער, שכל כולו ריקנות ופאר, ומסרבת להינשא לו. כשהיא מתוודעת שאביה ישיא אותו לה בכל מקרה, היא אומרת שהיא מאורסת ליאיר, ונישאת לו בלית ברירה. חייה של אחינועם בירושלים קשים, אך בינתיים למדה לאהוב את יאיר ולראות את פניו האמיתיות, והיא יולדת לו בחייה שני בנים, נוסף לבת יתומה שמצאה בפרעות. אחינועם היא מרפאת, מוסרת את עצמה למען הכלל ולא חושבת על טובתה האישית. היא לוחמת כל חייה ורק כשכבר הזדקנה היא לומדת להרפות." -הדס מאיר, 2015

כיף שיש סופרת שמחייה את תקופת התנ''ך. פשוט כיף! ספר חביב שמתפרש על פני כמה דורות. הדמויות חוזרות על עצמן ברוב הספרים של הסופרת. בסך הכל, חביב.

ספר מהמם!! עם כתיבה קולחת ומעניינת, אירועים היסטורים שנשזרים בלי בעיה בסיפורים אישיים, פרי דמיונה של הכותבת.
מומלץ מאוד, בעיקר לאלה שמתעניינים באירועים שקרו בארץ ישראל הישנה :)

ממש לא התלהבתי מהספר, הוא חולף מהר מידי, הספר כול הוא יותר מ20 שנה.
בדרך כלל אני אוהבת ספרים שמדברים על אץ ישראל של פעם אבל הספר הזה הצליח לשעמם אותי בצורה לא נורמלית. הוא לא זורם ולא סוחף, דיי צפוי ולא מרתק את הקורא.
ספר אמור לסחוף אותך לתוכו, והספר הזה לא עשה את זה.
לדמויות יש פוטנציאל אבל הכל תלוי בכתיבה.. בקיצור.. לא ממליצה במיוחד.

בס"ד
ספר מדהים!!!
הכתיבה מעולה, אם כי לאנשים שאוהבים ספרים קלילים אולי קצת יציק שהספר רשום בצורה 'ישנה'.
הדמויות מתוארות טוב. התיאורים מלאים קסם וצבע.
הספר מתאר את חייהם של היהודים בתקופות שללא ספק רחוקות מאיתנו, אך אם זאת ניתן להבחין בדמיון הרב שבין תקופת 'שיבת ציון' של בית שני לתקופת 'שיבת ציון' של ימינו.
הספר מדבר על גבורה נשית ויהודית ולנו ללא ספק יש המון מה ללמוד ממנו.
הדבר שהפריע לי בעלילה היה שיש המון דמויות בספר, ואם לא קוראים אותו בנחת, קצת קשה לעקוב.
מומלץ בחום.