הספר כתוב מנקודת מבטה ילדה אשר רואה,חשה מה אמה עוברת בנשך נשואיה.
הסופרת כותבת בשפה יפה להפליא ומצליחה להעביר לנו את התקופה באיראן בזמנו של השאה לפני עליתם של המולות במדינה.
בהאר האמה סיפרה לילדתה את כל הקורות אותה
כי ידעה שחייהם שזורים ביחד לעד.

אנו פוגשים בספר קודם כל את יהדות איראן,את הבדלי המעמדות בניהם.אמידים ועניים.אבל
כולם חיים בשקט ללא הפרעה מצד השילטון.
האנידים כמובן מיסתובבים עם האליטה הגויית והיהודית ביחד.

בהאר שהיא ממשפחה ענייה ועם הרבה צרות וטרגדיות במישפחה נודרת נדר שהיא תיתחתן עם גבר אמיד ותיהיה סינדרלה כמושהיא רואה בסרטים האמריקאים.
יום אחד בדרך לבית הספר ,גבר מבוגר בהרבה
ממנה, עם מכונית שברולט שחורה וארוכה נדלק עליה.
מיד הגלגלים במוחו מיסתובבים שזאת הנערה שיתחתן איתה כי הוא יוכל ללוש אותה לפי מה שירצה ,והיא מצידה מרוב שתיהיה אסירת תודה
שלקח אותה לאשה,תיהיה שטיח לרגליו.
בהאר חשבה שכך היא תוכל לצאת מהעוני ולהישתלב בחברת בעלה אשר ישבו באולימפוס,וכמובן שלא קיבלו את העובדה שהיא כלתם.
הזוג כמובן לא מתאימים ואמיד ממרמר לה את החיים.משפיל אותה למרות שלוקח אותה לאירועים חברתיים כולם שם בזים לה.
אמיד מחזיק מאהבת וזה נודע לבהאר.
"נתתי לך את חיי ואתה שללת ממני את שלך"

לאחר כמה שנים יאס באה לעולם ,מראש עם ציפיות שהיא תחזק את הקשר בין בני הזוג ושהיא תמנע מאביה לעזוב את הבית לניאז המאהבת.יאס היא ילדה יוצאת דופן, ג'ינג'ית
עם נמשים.תלמידה מאוד חלשה לא מרוכזת בקיצור הביאה עימה צרות.
אמה תמיד אומרת לה שלהיולד בת זה אסון והבת האוייבת של האימה.
אמיד אוהב את יאס ויש גם תקופה מאוד קצרה שהם מתפקדים כמישפחה.יוצאים לנופש לחוף הים הכספי.בהאר מאוד אוהבת את צבע הגשם בים הכספי שהוא צהוב כספי.
לולא אביו של אמיד שלא מוכן ששם המשפחה יוכתם ע"י פילגש וגירושין שאמיד רוצה ,גם רגעי חסד לא היו.
אביו מיתנגד נחושות לגירושין ותובע מבנו לדאוג לאשתו ולבתו ושלא יסתובב בבומבי עם פילגשו.
אמיד לא עומד בזה,יאס מנסה להדביק את הקרעים ללא הצלחה.היא רואה בזה כישלון שלה
שלא עמדה בציפיות של אמה.

אמיד עוזב בכלל....למרות שיאס בתקווה שיחזור.
כל החיים היא מרגישה שאיננה חשובה לאף אדם.
קמה ועושה מעשה....האם זה עוזר,יעזור?.....

סיפור בעל עוצמה על קורות נערה/אישה יהודיה ומשפחתה באיראן של שלהי תקופת השה ועליית האייאטולות.
זהו סיפור פרטי על חברה שבה הקיטוב המעמדי בתוכה כמעט בלתי אפשרי, בלי אפשרות התקדמות ממעמד למעמד, עם קודים מוזרים של כבוד, מה מותר ומה אסור.
הסיפור הוא של בהאר בת למשפחה עניה אשר קורה לה סיפור סינדרלה ומתחתנת עם בן למשפחה אמידה. כאן ניגמר סיפור הסינדרלה ומתחיל תהליך המלחמה לקיום של זהותה, המיסגרת המשפחתית שמתפוררת ואסונות אמיתיים ומדומים ( כמו חרשות של בתה, שהחברה הפרסית מגדירה כחיסרון).
דווקא המוטיב שעל הכריכה האחורית של הספר נראה לי משני. התאהבות האב באישה יפה ועזיבת הבית.
הסיפור מובא בשני קולות עיקריים:
האם בהאר, והבת יאס. ברקע דמויות שמתוארות להפליא של דיירי הסימטא שהם נראים לעיתים כמחזקים את הכללים החברתיים וכאלו ששוברים אותם. איני בטוח מי מצליח יותר.
עיקרו של הסיפור הוא בניואנסים, יפה ומקסים.
הזדהיתי עם גיבורות הספר במצביהם הבלתי אפשריים.

טוב, יש לציין שהספר די מאכזב. כלומר עוד ספר על דיכוי נשים במזרח, מה זה משנה אם זה הודו, אפגניסטן, סין או איראן שנעשתה פופלרית פתאום.
מילא היתה איזו תחושת תקווה בסוף, אבל ככה?

זה ספר יפה כמה שקשה בלי אבא וככה הילדה נלחמת שיהיה לה אבא אבל לשווא.