אחרי ספרים רבים שגיליתי בזכות סימניה, אני שמח לגלות לסימניה ספר בעצמי, כיוון שנכתבו עד כה על הספר הנפלא הזה ביקורות ספורות בלבד.

אני מאוד אוהב את החורף, ובימים כל כך לוהטים ולחים אני נזכר בחורף בגעגועים עזים. מה לא הייתי נותן אפילו רק בשביל איזה קילוח דק של גשם או משב רוח קריר ומרענן... הספר הזה משך את תשומת לבי בגלל השם החורפי והמקסים שלו ובשל העטיפה היפהפייה והמושלגת.

מה אהבתי בספר?
• יש בו המון אנושיות וטוב לב והוא מכיל דמויות שהן אנשים טובים שעוזרים לזולת, ומה שהכי חשוב זה שהאנושיות הזו מתוארת בצורה אותנטית, אמינה ולא קיטשית. נתקלתי כבר בהמון ספרים שבגב שלהם היה כתוב שהספר "מרגש, אנושי ומכמיר לב", אבל בפועל הניסיונות של הסופרים להביע את האנושיות הזו היו מאוד מאולצים וסכריניים. כאן זה אמיתי. ממש.
• כל פרק מובא מנקודת מבט של דמות אחרת. הספר מביא את סיפורם של כמה וכמה אנשים, גם בני משפחה וגם זרים גמורים, ואהבתי מאוד את הזויות השונות שמובעות בכל פרק ופרק.
• אהבתי מאוד את הוראס, הכלב האהוב של אלפרידה. איזה כלב מקסים, וגם יפיוף אמיתי: "היה לו הרבה שיער רך, אוזניים שיכלו להזדקף ולהישמט וזנב שהתנפנף בגאון. פרוותו הייתה זרועה כתמים חומים ולבנים, וצבעם של החומים היה בדיוק כצבעו של קקאו בחלב." ובכלל, האהבה לבעלי חיים בולטת בספר ומוסיפה גוון נוסף לאנושיות של הדמויות.

מה לא אהבתי בספר?
• ארוך מדי. 502 עמודים בגופן קטן וצפוף. יותר מדי תיאורי נוף של קריגן וקורידייל שבסקוטלד. עמודים שלמים בנוסח: "באמצע החורף היה המקום אדמת נכר חד גונית תחת שמיים שהלבינה הרוח. הגבעות היורדות אל החוף כבר כוסו שלג, השלג התמזג עם העננים, וראשי הגבעות נעלמו מן העין, אפופים בעננים ומטושטשים כאילו כבר נטמעו בשמיים העגומים."

בשורה התחתונה: מחכה לינואר בקוצר רוח.

ספר מקסים.
אלפרידה פיפס עוזבת את לונדון ועוברת לגור בכפר קטן ביחד עם הוראס כלבה האהוב,
השכנים נחמדים ומסייעים בהתאקלמותה.
אוסקר, אחד השכנים חווה טרגדיה נוראה ואלפרידה נרתמת לעזרתו ומוצאת את עצמה מתגוררת בבית ישן בסקוטלנד.
לכבוד חג המולד הם מארחים את קרי ולוסי, קרובות משפחה של אלפרידה ובנסיבות מוזרות מצטרף אורח נוסף...
הסופרת רוזמנד פילצ'ר מתארת בספר זה, חיים שגרתיים של משפחה, בחורף מושלג.
העניין הוא שהתיאור לא כל כך אמין בעיניי, כי בסיפור כולם כל כך נחמדים ואדיבים ומכניסי אורחים, כולם אמינים,
לא נועלים דלתות ומוסרים לאנשים זרים חפץ יקר ערך לצורך הערכת שווי ובכלל לא דואגים מהאפשרות שהחפץ לא יוחזר... וכד'
גם בין בני האדם לכלב אהוב היחסים נעימים ומכבדים שזה מקסים בעיני וגרם לי להזדהות.
הפריע לי שכל העלילה הייתה צפויה ולא מפתיעה. זה היה כמו פאזל שכל החלקים החליקו בקלות למקומם.
כל בעיה נפתרה והכול בא על מקומו בשלום...
אך כל זה נסלח כי הספר כתוב בצורה יפה ומרתקת. אירוע מוביל לאירוע ואין רגע דל.
גם תיאור נופיה הפסטורליים של סקוטלנד המושלגת, מקסימים.
מומלץ בחום.

ספר טוב ואנושי, מלא בחום, באמון ובנתינה פשוטה, ואפילו נקי (!).
כדאי לקרוא, במיוחד למי שאוהב סיפורים על יחסים בין אנשים ובתוך המשפחה.

היום הקצר של החורף מאת רוזמונד פילצ'ר


התוודעתי לאחרונה לסופרת רוזמונד פילצ'ר. קראתי בנשימה אחת את שני ספריה: אוספי הצדפות והיום הקצר של החורף. שניהם מקסימים ומרתקים, אך ברצוני להתמקד בספרה השני – היום הקצר של החורף.

הסופרת מובילה אותנו לחיי היום-יום בעולם שאינו מוכר - סקוטלנד. מקום, שהכפור שורר בכפריו הצפוניים, הנידחים. מקום, שהערב מתחיל לתת אותותיו בשעות אחר הצהרים המוקדמות ומסיבות קוקטייל שנערכות לקירוב נפשות מסתיימות בשעה שמונה ב"לילה". אנו מתוודעים לדמויות נפלאות, להרמוניה בחיי הכפר, לעזרה הדדית המוענקת ללא קושי, טרחה או בעיה ובפרט - מבלי שיתבקשו לכך. הגינותם ויושרם של בני האנוש ביחס בין אישי בקצה הזה של העולם, מעוררים בנו פליאה ותימהון ובעקבותיהם השאלה: האם זהו פרי דמיונה של הסופרת או, אכן, קיימים עדיין חיים על טוהרת היושר וההגינות במקום אחר על פני כדור הארץ?

תיאוריה הציוריים של הנופים הפסטורליים הלא מוכרים, אופן הצגת הדמויות וחיבורם אחד לשני המתאגדות לבסוף לקבוצה, מאפשרים לך לקרוא את הספר בנשימה אחת ולהנות מכישרונה המבורך.