אני עדיין קוראת את הספר, ובנשימה עצורה. המחברת השכילה לפתוח צוהר לחוויות האינטימיות ביותר של השכול. ביד בוטחת אם כי גם רועדת, בלב רוגש אך מתבונן וחודר לנבכי הנפש, ובעיקר באומץ לב ובכנות ופתיחות כל כך נועזת, היא משלבת שירים, קטעי פרוזה וקטעי יומן, והכל חובר יחד לקולאז´ מרתק , אני מוצאת את עצמי מוחה דמעה, מחייכת, ובעיקר משתאה לנוכח התובנות המחכימות והכוחות האדירים שיש לה לכותבת האמיצה, הרגישה והחכמה הזו. ודרך המסע המפותל והמיוסר שלה, מביטה לעיננו מעבר לכתף בקריצת עין וחיוך שובב דמותו המיוחדת והססגונית של יאיר, הבן שנפל. מי שרוצה להבין ולו במעט את עולמם של ההורים השכולים, מי שמוכן להטות אוזן לדבריהם הכנים, לתחושותיהם הקשות, מי שמעיז להציץ עמם ביחד לתהום שנפערה בחייהם, כדאי לו לרוץ ולקרא את הספר הזה, שנקרא בשטף קולח. ספר חובה לכל מי מהחברה הישראלית שהשכול נוגע בו, וזה בעצם כולנו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••