ספר מ ע ו ל ה.
אני קורא בו וחוזר וקורא בו ומתמלא בהשראה מהאפשרויות שטמונות בי ובכל אחד. מתמלא גם בכעס על כל אותם שנים אומללות ומבוזבזות בבית הספר.
מקל מאוד על מי שכבר עוסק בחינוך - רוג'רס מעדן את תפקיד המורה והופך אותו הרבה יותר אנושי , אותנטי ומשהו שגדל עם תלמידיו.
היופי שבניגוד לספרים אחרים הוא מאוד יישומי לטעמי אפילו במובן שאחרי שאני קורא בו קצת , אפילו עמוד אחר, משהו בהוויה שלי משתנה.
בלי קשר לחינוך בעיניי חובה

ספר למיטיבי לכת. זהו ספר חלוצי שנכתב ב- 1969, אבל הוא עדין רלוונטי לכל מי שמתעניין בחינוך. קארל רוג’רס היה פסיכולוג אמריקאי נודע. בספר הזה הוא מרכז מאמרים שונים שפרסם בתחום העשייה החינוכית. הוא מדבר בשפה פשוטה ובהירה על שאלות כגון – מהי למידה משמעותית? כיצד ניתן לעודד את הסקרנות הטבעית של ילדים ושל סטודנטים? איך אפשר לעזור להם להעמיק בתחומים המעניינים אותם, מבלי לכפות עליהם את התחומים המעניינים אותנו?

הגישה המנחה את רוג’רס היא שכדי להגיע לחוויה אמיתית של למידה, היוזמה ללמידה צריכה להיות בידי הלומד עצמו. הוא מבדיל בין ‘הוראה’, שבה יש נקודת מוצא של התנשאות (אני המבוגר/המורה יודע, ולכן אורה לך מה טוב/נכון/חשוב), לבין למידה אמיתית, שבה יש מקום מרכזי ללומד עצמו ולאישיותו, גם כאשר הוא נעזר באדם אחר בעל ידע רב יותר משלו.

הספר מאוד מגוון, וכל אחד יכול למצוא בו את הכיוון שמדבר אליו יותר: דיווחים של מורים על “ניסויים בחופש” שעשו בכיתות שלהם (החל ממורָה בכיתה ו’ בבי”ס יסודי, דרך מרצֶה בקולג’, ועד למבוא בפסיכולוגיה באוניברסיטה, אותו העביר רוג’רס עצמו); מאמרים תיאורטיים יותר על חופש בלמידה, סקרנות, הצבת גבולות וכד’; משובים שכתבו סטודנטים של רוג’רס שעברו אצלו קורסים שונים ועוד. יש בו גם הרבה רעיונות מעשיים שאפשר ליישם די בקלות בתוך מוסדות-לימוד רגילים – בתי-ספר, מכללות ואוניברסיטאות – כשכל מה שנדרש לשם כך הוא מורה או מנהל/ת עם קצת אומץ לב.

בקיצור: ספר ישן אבל משובח ומומלץ מאוד.

(עוד ביקורות שלי בבלוג די לחינוך בסלונה: http://saloona.co.il/anatshapiraspace/?cat=6804)

ספר מיוחד :)
עיוני בכללי
רוג'רס הביא בזמנו שיטות ותפיסות חדשניות וחשובות על החינוך
ספר חובה למורה או לעוסקים בחינוך (ומן הסתם בתואר קראתם אותו או את חלקו), למרות שהרב מהתפיסות כבר מבוססות בימינו