למי שלא מכיר מדובר בספר ביכורים של כנרת רוזנבלום בעלת הבלוג הפריזאית.
התחלתי לקרוא אותו ביום שישי וסיימתי אותו בשבת בצהריים, מה שאומר שהספר מהיר וקליל לעיכול.
הספר עוסק בגליה וכרמי , זוג נשוי בשנות השלושים לחייו החוזרים לאיטליה , תחילה לרומא ובהמשך לאורבייטו והפעם כדי להתגרש.
את הספר רכשתי משתי הסיבות:
1. הרקע שהוא מתרחש (שלמי שעדיין לא מכיר אותי אני חולת איטליה אמיתית וכל ספר בארו איטליה נכנס אצלי מיידית לרשימת הקריאה)
2. שנית מדובר בבלוגרית, קולגה לעולם הכתיבה שמוציאה לא רשומה , אלא ספר מכובד בהוצאה מכובדת המופץ ברשת מכובדת, הסתקרנתי.
במרכז הספר זהו סיפור טיול הגירושין של כרמי וגליה ,באיטליה, לזוג 3 ילדים דניאלה, יהלי והצעיר מיכאל.
הזוג חוזר למקום שבו התחילה הזוגיות שלהם לאחר שנתיים שבהם הם כבר פרודים בפועל , רוצים לעשות סדר בחיי הילדים לגבי מעמדם האישי של ההורים. המסע מתחיל בנתב"ג, ממשיך במלון ברומא, דרך שגרירות ישראל ברומא, שם אנחנו מתוודעים ל"ילד הראשון" של הזוג, יוני , היום ג`יאני.
את שני הימים הראשונים של המסע הם מעבירים ברומא, במלון, בפאב, בוילה בורגזה, שנהים יחד וכל אחד לחוד. תוך שחזור סיפור ההתחלה שלהם כזוג, כל אחד במוחו ובכל זאת את ההמשכיות של היום יום ברומא, כל אחד לבדו.
ביום השלישי של ההמסע הם מתחילים את דרכם לכיוון אורבייטו, עיירה קטנה אי שם במרכז איטליה, מגיעים למלון ששמר להם רק חדר אחד, טעות ששניהם מצטערים עליה תחילה. כאשר ברקע מככב גידו, האהוב של גליה שיושב בצלע השלישית של המשולש המריר מתוק הזה.
הם מגיעים ללשכת העירייה לשופטת המקומית, גליה כהרגלה מעבירה את כל המסמכים כנדרש, חזרו מחר מכוונת אותם השופטת, חזרו מחר כדי להתגרש.
בינתיים גליה וכרמי עוברים מסע של חשיפה אישית דו צדדית של כל הנקודות הכאובות, על אי השלמות של גליה , על זה שכרמי לא מצליח לצאת מהכרמיות שלו. על המציאות שנטחנה עד דק, על רומן המכתבים של גליה עם גידו, על העזיבה הראשונה , ההשארות הראשונה, ההריון של גליה , על העזיבה הפיזית, על החבירה בימי רביעי וחמישי לגידו, על הרומן עם הבייביסיטר שהופכת לבת הזוג של כרמי, על דירת הגג בקינג ג`ורג`, על החלון לרחיות באורבייטו, על פאולו והדירה שעיצב בשנות החמישים מרצ`לו אומני, על הפרידה הסופית מגידו בכיכר הציבורית של סיינה, על המרדף לשדה התעופה בפיומיצ`ינו ועד החזרה בסטטוס של.... את זה אני לא אגלה, בשביל זה אשלח אתכם לקרוא את הספר בספרייה הציבורית.
בסך הכל הסיפור קליל וקולח וניתו לעיכול, שתי הימים הראשונים כתובים היטב, אך לאחר מכן מתחילה מסכת ארוכה של דיאלוגים בין גילה וכרמי , כרמי וגילה שאין להם בסיס מוצק ושורש מוצג בספר.
לדוגמא, לא מוזכר בשום רמז בספר תהליך הנישואים שלהם והרומן שלהם עם מדינה הספגטי והאיטלקית, הרי מקצועם לוקח אותם למקומות אחרים, סיפורו של יוני עם השניידרים מוזכר בכמה משפטים רופפים שאינם מאפשרים לבצע הקשרים הגיוניים עם ההווה כסוג של "בן בכור" או המבוגר האחראי שמבין ויודע את שנהים יותר טוב משהם מכירים את עצמם.
לעומת אזכור אופן יצירת הקשר בין השניים מעבר לקשר של שכנים והפיכתם לבני זוג. מוזכר בשני כיוונים גם מיכוון גליה וגם מכיוונו של כרמי, האזכור הכפול ללא הבדךים משמעויתיים אינו מאפשר להדגיש את אופיו של כל אחד מהם ואינו מאפשר לימוד של נקודות מבט שונות לאותו סיפור מנקודת מבטם של שני הגיבורים.
הדיאלוגים החופרים של השניים לא תמיד ברורים כי אין שורש סיפורי ממשי שממנו אפשר לשאוב הבנה לדו שיח שבינהם, גם הסיום די לא ברור, אין שם סגירת מעגל אמיתית אלא קבלת החלטה של השניים שיכולה להתהפך ברגע.
אין עיבוי משמעותי של דמויות משנה בסיפור כמו של דניאלה והוריה של גליה המוצגים ככוח עזר למשפחה הגרעינית ותו לא, תמוה וחבל.
בקיצור הייתי מוציאה את אזכור הפיכתם לזוג ע"י כרמי , מרחיבה על הסטורית החתונה , על יוני וסיפורו אצל השניידרים ומורידה לפחות כמה מונולוגים מעייפים בין גליה לכרמי ולהיפך שאינם מקדמים את העלילה.
לזכות הכותבת יאמר כי היאר מצליחה להעביר את התחושה של כל בלוגר מתחיל או מתקדם בתחושה של כתיבת רשומה חדשה, הפרסום, ההמתנה לתגובות, לכמות הקריאות ולתחושות האישיות של התיעוד האישי והעולם שנוצר סביבו, עולם שכל בלוגר מכיר מעצמו או מחבריו הכותבים והנכתבים.
בכל מקרה, רומא שלי נשארת עדיין כמו שהיא עמוסת רכבים, רומנטית ללא תקנה וקוראת לי לבוא שוב לטרסטוורה, לרובע שעדיין לא מכירה מספיק טוב.
