באחד הלילות מרובי האזעקות ועתירי המלל, שעל כן המדווחים הפרשנים וילדי הwhatsapp לא חדלו לרגע משיחתם מעוררת החרדות והפחדים, ובכן באחד הלילות הללו בתחילת המלחמה לא הצליחה קטנתי להרדם.
אמא, חיננה קולה, תקריאי לי משהו מרגיע, משהו מעודד.
ומנבכי העבר שמעתי את קולו של פו שבא בין המיצרים, וכך הוא אומר לכריסטופר רובין: "אים כך עליך לקרא לפני מספר תנחומין, ספר שיש בו לנחם ולשעשע דב מסכן שבא בין המצרים."
ואני טפפתי מעדנות אל ארון הספרים, בזהירות הוצאתי את פו הדוב ממקומו, פתחתי בעדינות מרובה את הספר פן יתפרק בידי, ואל יקל הדבר בעיניכם. פו שלי זקן מופלג. קיבלתי אותו בינואר 63. ואני יכולה להבטיח לכם שהוא ספר שזכה לקריאה חוזרת פעמים רבות.
וכך התחלתי לקרא את סיפורו של פו, שהוא דוב שאין מוח הרבה בקודקודו.
כוון שתורגם לפני שנים רבות שפתו של פו שלי ישנה, ובעיני רכה ונעימה לאוזן.
הקריאה בקול מסתבר מצחיקה הרבה יותר מקריאה דמומה, ואני צחקתי יחד עם קטנתי כמו שלא צחקתי בעת קריאתו בעבר.
לאחר הפרק הראשון נרדמה קטנתי בחיוך, ולמחרת נסעה לצפון ואני נשארתי עם פו. לא שבתי לקרא בקול כוון שקהל המאזינים נטש את מקומו.
ובכל זאת צחקתי ממעלליו של פו, נהנתי משלוותו, מרוחו הטובה, מהמצאותיו, מחבריו ותכונותיהם היחודיות.
חזרתי שוב למשחקים וההרפתקאות אותן ממציא כריסטופר רובין ולהן שותפים כל יושבי יער ת'ק הפרסאות.
וחזרתי שוב לשאלה המסקרנת, לאן הולך כריסטופר רובין בבקרים?
לאחר שיצא פו הדוב של דיסני והוא עובד לשלל ספרים מצוירים איבד הספר המקורי את מקומו, ואני משערת שלא רבים האנשים שקראו את הספר המלא, על עלילותיו של פו. חבל, הוא ספר חכם וחביב ומלא חיבה, ובמרומז גם ציני, משתעשע על חשבון דמויותיו, קורץ לקורא (המבוגר) ללא שמץ של רוע, ולא מאבד את שומעיו הצעירים תוך כדי כך.
סיומו של הספר הוא תחילת התבגרותו של כריסטופר רובין, וברור שלא ישוב ליער לעיתים קרובות.
"אבל בכל אשר ילכו ובכל אשר ימצא אותם בדרכם, במקום ההוא הקסום ברומו של יער תמיד יהיו משחקים ילד קטן ודובו."
ואני כל כך כל כך נהנתי!

ספר עם מסרים חינוכיים
מאכזב.