לא יכולתי לסיים את "טורפים של קיץ". קראתי את שני הסיפורים הראשונים במלואם, ואז בסיפור השלישי, נתקעתי לאחר כמה עמודים. לכל סיפור היה עקרון מעניין מאחוריו, אבל אף אחד לא הצליח לתפוס אותי כמו שצריך. הסיפורים לא נשארו איתי מעבר לזיכרון מעורפל.

בסופו של דבר, מה שמכריע בסיפורים קצרים/נובלות הוא יכולת הכתיבה של הסופר. לא השתכנעתי מהכתיבה של ענת עינהר. הסגנון היה גס לטעמי וקצת קטוע בקצוות. לו היו הדמויות של עינהר מרשימים יותר, אולי היה ניצל "טורפים של קיץ" אך לצערי אלו היו מרוחקים מדי ולא הצלחתי להיקשר אליהם.

כתיבה לא-נעימה לקריאה וסיפורים לא מרשימים במיוחד. לא מומלץ.

מכיוון שמדובר ב3 נובלות וסיפור קצר, כל אחד מהם ראוי ליחס נפרד:
"טורפים של קיץ", הטיטולרית - מדהימה ומנוכרת כמו רומן אקזיסטנציאליסטי, אבל גם מכמירת לב.
"כמעט כאן", הסיפור - פוטנציאל לא ממומש, היה יכול להיות מורחב לעוד מיני נובלה ששולחת אותנו למקומות זרים אבל מוכרים.
"מתחת לחולצה המגוהצת", הפואטית - מבחינת הכתיבה היא הכי טובה מה4-, בעלת מצלול מקסימים ודימויים עדינים ומבריקים, זזה לאט ונפתחת כמו ארון מלא נפתלין. מבחינת התוכן היא הכי פנטסטית ולכן אני חושב שהרבה אנשים יאהבו אותה פחות. עניין של טעם.
"ומי באש", האניגמטית - כאן עינהר מגיעה למין שיאים מינימליסטיים וזרמי תודעה משונים שקופצים מדמות לדמות. רק התחלתי אותה, ואוסיף בהמשך.

בכל מקרה, אני חושב שמדובר באחד הקולות הצלולים והבשלים של הדור החדש, כל שכן בתור ספר ביכורים ובטח ובטח בז'אנר הנובלה המקופח (מאז הנובלות של קציר לא ראיתי כאלה טובות!), ומקווה לראות עוד מיצירתה בהמשך ובקרוב.

חוויה קשה בעליל. בגלל שאני לא אוהבת לנטוש ספרים באמצע, הכרחתי את עצמי לסיים אותו למרות שהעמוד הראשון כבר הצליח להרדים אותי ולשלוח את מחשבותיי לכל דבר באשר הוא חוץ מהעלילה.
ספר איטי ומשעמם, תיאורים אינסופיים של הדברים הזניחים ביותר, כאילו נועדו לענות אותך, סיפורים עם עלילות קטנות ונשכחות בהחלט שנמרחות על גבי יותר מדי עמודים. לא קורה כלום לאורך כל הסיפור ועד שקורה משהו, הוא הזוי מדי, לא אמין ועדיין...משעמם.
בשביל ספר כל כך קטן וצר הקריאה שלו הרגישה כמו נצח בתא עינויים.

ספר מעולה! הסיפורים כתובים בצורה חכמה ורגישה והעלילות שלהם מקוריות ומרתקות.