זה אחד מהספרים היחידים שההורים שלי ואח שלי קראו לי לפני השינה.
ונשבר לי הלב.
לא, אל תצחקו, באמת. זה פשוט קרע אותי מבפנים בתור ילדה קטנה, החלק הזה שבו האבא אומר " לא שועל, לא תנה, זו ביתי הקטנה... חיש הביתה, ילדה לא טובה!"
באמת, זה מה שגרם לי לבכות. הייתי יושבת במיטה בעיניים מצומצמות קצת מעייפות ומבקשת את הסיפור. ואז, ואז הדמעות היו מתחילות לזלוג, אפילו לפני החלק הזה, כי כבר ידעתי בדיוק מתי הוא יגיע, והייתי מחבקת את עצמי חזק ומחכה, ובוכה ובוכה ובוכה, וביום למחרת הייתי מבקשת את "הסיפור עם הירח" שוב.
הספר ילדים הזה הצליח לגרום לי להרגיש מה שכל כך הרבה ספרים אחרים לא הצליחו בו. וכמה דמעות, כמה.
והחיבוק של הסוף, והחמלה והאהבה והסליחה, והנשיקה (גם מהירח!) הפכו לרגע מתוק וחם כל כך, שיכולתי להיכנס מתחת לשמיכה בלב שקט, עד הלילה הבא.

אך מי זאת? אך מי זאת פתאום האורחת
בלילה כאן דלת פותחת?

כל הלול מתעורר,
כל הלול מקרקר,
אין מנוח מזאת הילדה!
אפרוחים מקפצים
ובורחים ורצים
בצפצוף ובקול חרדה.

המשפטים הללו ישארו צרובים לי בזיכרון לנצח.

אך מי זאת? אך מי זאת פתאום האורחת
בלילה כאן דלת פותחת?

כל הלול מתעורר,
כל הלול מקרקר,
אין מנוח מזאת הילדה!
אפרוחים מקפצים
ובורחים ורצים
בצפצוף ובקול חרדה.

המשפטים הללו ישארו צרובים לי בזיכרון לנצח.

כשהייתי פעוטה, זהו אחד הסיפורים הראשונים שהכרתי, הוא השרה עלי קסם מיוחד, ואני זוכרת שביקשתי לשמוע אותו עוד ועוד, וידעתי חלקים נרחבים מהסיפור בעל-פה.
הספר, כמו כל ספרי אנדרסן מתחיל באווירה קסומה של שמי ערב תכולים וצלולים, וילדה קטנה שהלכה לה לבדה לחפש חברים,וביקשה להתיידד עם האפרוחים, אך אבוי, גרמה למהומה שלמה בלול העופות,ולכעסו של אבא, אך אל דאגה - בסיום כמו ברוב האגדות הכל מסתדר.
בקשר להתנהגות האב לילדה,יש כאלה שישאלו מדוע הוא כל כך כועס עליה "ילדה לא טובה"..., במקום להביע דאגה ושמחה שמצא אותה בחוץ בלילה, נראה לי שזה קשור להתייחסות וצורת חינוך שונה לילדים בתקופה קודמת...
התרגום המחורז מוסיף מאוד לקסם, וגם האיורים, ואם תשימו לב - הירח לוקח חלק פעיל בסיפור:עוקב אחרי הנעשה בכל תמונה, ומשנה הבעתו(כועס, מחייך וכו'),וכשאבא נושק לילדה,נושק לה גם הירח...
סיפור קסום ומעניין לקטנטנים.מומלץ מאוד!

"אבל, אבל... רק רציתי לתת לתרנגולת" משיכה באף, "נשיקה בכרבולת".
לעולם לא אשכח את קול הילדה שנהג אבי לגלם בכל פעם שקרא את הספר הזה. זה היה הספר האהוב עליו כשהוא היה ילד ולכן נהג להקריא אותו לי ולאחיותיי לרוב.
בתור ילדה הספר קצת הלחיץ אותי, ילדה נכנסת לבד באמצע הלילה ללול תרנגולת (חוויה מלחיצה גם באור יום) ולבסוף ננזפת ע"י אביה. לא הדרך הכי נעימה לסיים את היום, אבל ספר מקסים בסך הכל.