ככה החיים. לפחות בדרך כלל. לא כל שינוי הוא תולדה של מהפכה. רוב השינויים קרו בלי ששמתי לב. מערכות יחסים יכולות לזוז קדימה ואחורה גם בלי דרמה גדולה, לא כל מה שאנחנו עושים זה מפני שיש לנו איזו מטרה מול העיניים או רצון להשיג, ויש ביננו כמה אנשים שטוב להם. כאן ועכשיו טוב להם.

הכאן הוא לא מקום מסויים והעכשיו הוא לא באמת עכשיו, הוא כל עכשיו. וטוב להם. אבל זה לא רק שטוב להם, הם גם מבינים את זה ואומרים את זה ובשום מקום לא מאחלים לעצמם יותר ממה שיש כאן ועכשיו.

הנרי, הגיבור של הרומן הזה, הוא כזה, והרומן כולו הוא בדמותו, כלומר, נעדר דרמות או אג'נדה או איזה מתווה שלפיו צריך להתנהל וזה מייצר סיפור פשוט וצנוע שבלי להיות מוסרני מצליח לגעת בשאלות שנוגעות לחיים רגילים, כמו של כולנו.

בטופס אותו נדרשים למלא הפונים למחלקת האבידות שהנרי עובד בה הם מתבקשים, לאחר שמילאו את כל פרטי האבידה, להעריך גם את השווי הכספי שלה, אפילו אם זה נראה להם לא רלוונטי. כמה שווה צרור דפים, מכתבים שקיבלת מידיד קרוב, או התיק הממש ממש ישן שניכסת לעצמך כשהדודה האהובה עליך הפסיקה להשתמש בו? כלום? הכל? אני חושבת שבעיקר בזה הוא עוסק, בכמה שווים החיים שלנו, הקטנים, יחד עם האלמנטים חסרי החשיבות לכאורה שיש בהם, ומה לעזאזל אנחנו עושים איתם.

הנרי נף, בן למשפחה עשירה, שלה בית כלבו לכלי חרסינה בהמבורג, ואחיין לאחד המנהלים ברכבת, מבקש ומקבל עבודה ברכבת. הוא בן 24 ועובד במחלקת האבדות, המקום בו מתקבצות להן אבדות שונות ומשונות. במחלקה זו מנסים לאתר את המאבדים ולהשיב להם את חפציהם. במידה והמאבד מגיע בעצמו וממלא טופס של איבוד חפץ, עליו להוכיח את בעלותו, במידה והחפץ נמצא. העבודה אינה קשה, אינה מאתגרת, אין בה קידום ממשי ולהנרי הצעיר זה משום מה כמו כפפה ליד. הוא אינו מחפש קידום, היכולת לעבוד בעבודה ממשית בקרב משפחתו העשירה היא ממנו והלאה.
יום אחד מוצא הנרי תיק מסמכים של ד"ר צעיר בן 24. חקירה קצרה מובילה אותו למלון אדלר הסמוך לתחנת הרכבת. הוא מאתר את הד"ר ומשיב לו את מסמכיו. מתברר שמדובר בבחור צעיר ונחמד מאוד, פיזיקאי בהכשרתו, באשקירי (מדרום להרי אורל שברוסיה) במוצאו, שהוזמן ע"י הטכניון לעבוד בגרמניה. בין השניים מתרקמת ידידות אמיצה.
באחד מביקוריו של הד"ר בביתו של הנרי מתרחשת תקרית בה קבוצה של אופנוענים מתחילה להתנכל לד"ר בכניסה לבניין עד שזה מצליח להתחמק לדירתו של הנרי. אותה קבוצה מתנכלת בסופו של הסיפור גם לדוור ניגרי. הנרי לא מסכים להנכלות זו ויוצא להלחם בקבוצה בעזרת מחבטי הוקי ומנצח אותם.
בין לבין מוזמנים הנרי ואחותו ברברה לערב שארגן הטכניון. בסופו של הערב נעלם הד"ר לאחר ששמע דברי גנאי וגזענות כנגד עמו והבין שכאן בגרמניה הוא לא יוכל להיות. זה והתנכלות האופנוענים היו יותר מדי עבורו.
בסופו של דבר מאבד הנרי את ידידותה של פאולה, עובדת מעט מבוגרת ממנו במחלקת האבדות, מאחר ואחיה היה בין האופנוענים שהותקף ע"י קבוצת ההוקי של הנרי, אך לא ע"י הנרי עצמו. בלי קשר, מקבל הנרי את סגנות ניהול המחלקה, לאחר שנתגלה כעובד מצויין.
מבולבלים? אם הספר רצה לעסוק בגזענות, העיסוק היה קלוש ומרומז. אם הספר רצה לעסוק בצעירים שאינם מבקשים גדולות ונצורות, עומק לא נתגלה כאן. האם לנץ הצליח להשכיל ליצור סיפור מיוחד? מיוחד כן, מעניין ממש לא.
אל תתקרבו לספר הזה.

הנרי נף, בן למשפחה עשירה, שלה בית כלבו לכלי חרסינה בהמבורג, ואחיין לאחד המנהלים ברכבת, מבקש ומקבל עבודה ברכבת. הוא בן 24 ועובד במחלקת האבדות, המקום בו מתקבצות להן אבדות שונות ומשונות. במחלקה זו מנסים לאתר את המאבדים ולהשיב להם את חפציהם. במידה והמאבד מגיע בעצמו וממלא טופס של איבוד חפץ, עליו להוכיח את בעלותו, במידה והחפץ נמצא. העבודה אינה קשה, אינה מאתגרת, אין בה קידום ממשי ולהנרי הצעיר זה משום מה כמו כפפה ליד. הוא אינו מחפש קידום, היכולת לעבוד בעבודה ממשית בקרב משפחתו העשירה היא ממנו והלאה.
יום אחד מוצא הנרי תיק מסמכים של ד"ר צעיר בן 24. חקירה קצרה מובילה אותו למלון אדלר הסמוך לתחנת הרכבת. הוא מאתר את הד"ר ומשיב לו את מסמכיו. מתברר שמדובר בבחור צעיר ונחמד מאוד, פיזיקאי בהכשרתו, באשקירי (מדרום להרי אורל שברוסיה) במוצאו, שהוזמן ע"י הטכניון לעבוד בגרמניה. בין השניים מתרקמת ידידות אמיצה.
באחד מביקוריו של הד"ר בביתו של הנרי מתרחשת תקרית בה קבוצה של אופנוענים מתחילה להתנכל לד"ר בכניסה לבניין עד שזה מצליח להתחמק לדירתו של הנרי. אותה קבוצה מתנכלת בסופו של הסיפור גם לדוור ניגרי. הנרי לא מסכים להנכלות זו ויוצא להלחם בקבוצה בעזרת מחבטי הוקי ומנצח אותם.
בין לבין מוזמנים הנרי ואחותו ברברה לערב שארגן הטכניון. בסופו של הערב נעלם הד"ר לאחר ששמע דברי גנאי וגזענות כנגד עמו והבין שכאן בגרמניה הוא לא יוכל להיות. זה והתנכלות האופנוענים היו יותר מדי עבורו.
בסופו של דבר מאבד הנרי את ידידותה של פאולה, עובדת מעט מבוגרת ממנו במחלקת האבדות, מאחר ואחיה היה בין האופנוענים שהותקף ע"י קבוצת ההוקי של הנרי, אך לא ע"י הנרי עצמו. בלי קשר, מקבל הנרי את סגנות ניהול המחלקה, לאחר שנתגלה כעובד מצויין.
מבולבלים? אם הספר רצה לעסוק בגזענות, העיסוק היה קלוש ומרומז. אם הספר רצה לעסוק בצעירים שאינם מבקשים גדולות ונצורות, עומק לא נתגלה כאן. האם לנץ הצליח להשכיל ליצור סיפור מיוחד? מיוחד כן, מעניין ממש לא.
אל תתקרבו לספר הזה.