צופיה היא בחורה דתייה שחיה בתוך חברה שהיא לא מסתדרת בה. כל הזמן מצפים ממנה להיות משהו אחר, שהיא לא. להתלבש בהתאם, להתנהג בהתאם ולדבר בהתאם. היא צריכה להסתתר ולהחביא את הכאב שלה עד שמגיע הקש ששבר את גב הגמל.
היא מפוחדת, בודדה, מרגישה שאף אחד לא מבין אותה. היא גם לא יכולה לספר, זה הסוד שלה. האישי שלה, שמגיע מהמקום הכי אינטימי שלה.
ואז לאט לאט היא מורידה את הכול, כל פעם חלק אחר עד שאין כבר מה להסתיר.
יום אחד היא פוגשת בבן של הבוס שלה, ארז. הוא שונה, אחר. הוא רוצה לדעת מי היא ולהכיר אותה, אך כשיש כל כך הרבה מה להסתיר, לפעמים הדבר שנראה לנו הכי חלומי מתפוצץ לנו בפרצוף.
הספר מבעד לכאב, כשמו הוא- מספר על החיים עצמם מבעד לכאב, אל תוך מציאות שלפעמים מכבידה עלינו, ואנחנו לא יודעים איך להתמודד איתה. ולפעמים כל מה שאנחנו צריכים להבין שהכאב הוא חלק מאיתנו, אבל זה לא מה שצריך לעצור אותנו מלעשות מה שאנחנו אוהבים.
כשראיתי את הספר הזה לראשונה (זה עוד היה בכריכה הראשונה הכריכה השנייה מהממת), הוא לא קרץ לי בכלל. משהו בכריכה, משהו בתקציר. לא מסוג הספרים שהייתי לוקחת ישר בחנות ספרים.
ואז ראיתי עוד ביקורת, ועוד ביקורת ואמרתי- אולי כדאי לתת צ׳אנס? ואכן נתתי.
מה שנקרא אל תשפוט ספר על פי החיצוניות.
הכתיבה של דברת זה משהו מיוחד, מרגישים שיש השקעה על המילים וכל דף נכתב עם נשמה.
הספר גרם לי להבין שלכל אחד מאיתנו יש דבר בחיים שמונע מאיתנו להתקדם, אך כשאנחנו מצליחים ללמוד ולהכיר אותו- נוכל גם לחיות לצידו.
מאוד אהבתי גם את בחירת שם הספר, הרגשתי שהוא בדיוק מתאר את הספר ואת החוויה האישית של הדמות הראשית.
וגם בעניין הרוחני, אני חילוניה, ובדרך כלל שאני חושבת על יציאה בשאלה, אני לרוב חושבת על משהו קצת יותר דרמטי, אחרי הכול- זה לצאת מאורח חיים ותרבות שגדלת בו ובסביבתו כל החיים שלך. אבל אצל צופיה היציאה והכול היה מאוד בטבעיות, הרגיש לי שהיא מוותרת על הרבה דברים מהחיים הקודמים שלה (למרות שעל חלק שומרת) בלי המון התעסקות בזה.
בנוסף לא הכרתי את מה שאיתו מתמודדת הדמות הראשית, אז הספר מעלה מודעות למשהו חשוב שהרבה נשים חוות אותו.







