זה לא סוד שאני נשואה לביביסט. ואין לי בעיה לכתוב את המילה הזאת או להגדיר את בעלי כביביסט בגלל שההגדרה הזאת עברה אצלי כמה שינויים במהלך התקופה האחרונה. תחילה הבנתי את המילה ביביסט ככינוי גנאי לאדם שכל כך מעריץ את בנימין נתניהו עד שלא משנה מה יקרה או מה הוא יעשה הביביסט יטען שזה הדבר הכי טוב שניתן להעלות על הדעת. אחר כך הבנתי שהמילה ביביסט הוא כינוי גנאי לכל אדם שרק מעז לומר משהו טוב על בנימין נתניהו גם הוא בכלל הצביע לרשימה המשותפת. לדוגמה: בעבודה שלי שמעתי שיחה (לא יכולתי שלא לשמוע כי הוא היה ברמקול של המחשב) בין אחת הקולגות שלי לאמא שלה. זה הלך ככה:
קולגה: אני לא מבינה את איריס חיים.
אמא של הקולגה: עזבי היא לא מעניינת אותי בכלל.
קולגה: אבל הבן שלה נחטף לעזה ונהרג אז כן יש לי קצת אמפתיה אליה רק למה היא נפגשת עם ביבי.
אמא של הקולגה: היא ביביסטית, היא פשוט ביביסטית.
אז מה מה זה בעצם ביביסט? לא יודעת.. אוכל לספר לכם מה בעלי: אדם שמעריך מאוד את נתניהו וחושב שהוא מנהיג גדול, אבל גם לא חוסך ממנו ביקורת. דבר שמאוד הפתיע אותי דרך אגב, גם בשיחות עם חברים שלו (ביביסטים כמובן) אני שומעת הרבה ביקורת לצד הרבה הערכה. אז הרבה סטיגמות התנפצו אצלי מאז שהכרתי את אהוב ליבי וזה שלא הייתי אנטי ביבי קודם לכם. גדלתי במשפחה קלאסית של מפלגת העבודה. חונכתי בנוער העובד והלומד, כל המחנכים שלי היו אנשי שמאל ציוניים גם חברים לכיתה למעט בודדים מאוד, כך שימנים או ביביסטים לא היו במעגל הקרוב אלי. רק אחרי שגויסתי לצה"ל הצלחתי להכיר יותר חברים ששייכים למחנה הימין ולשמוע אלטרנטיבות אחרות למה שהכרתי מהבית. אבל עדיין... נתניהו נשאר ונותר מישהו שלא הצלחתי להתחבר אליו. לא אהבתי לשמוע אותו מתראיין, לא אהבתי את הפרשיות והשערוריות שנקשרו בשמו, זה נראה שלכל מקום שהוא מגיע פורצת סערה. גם עכשיו אחרי שקצת התפכחתי והבנתי לעומק דברים שלא ראיתי בעבר (וגם לא כזה עניינו אותי, אני לא חיה פוליטית או אפילו קרובה לזה) נתניהו הוא לא כוס התה שלי. אני מבינה שיש דברים גדולים שהוא עשה לטובת מדינת ישראל, אבל אני חושבת שעבר זמנו והגיע הזמן לרענן את השורות בכנסת ובממשלה. ויותר מזה, ה7 לאוקטובר קרה במשמרת שלו. בואו, הוא ראש הממשלה והאחריות מוטלת עליו. לכולנו הוא חייב הסברים איך הגענו למצב הזה (כמובן שלא רק הוא).
כדי להכיר יותר לעומק את הדבר הזה שנקרא ביבי החלטתי בניגוד להרגלי הקריאה שלי לקרוא את הביוגרפיה שיש אצלי בבית (חתומה על יד הסופר בכבודו ובעצמו) גם כדי לשמוע ממקור ראשון את הבן אדם עצמו וגם להכיר יותר את בעלי. האם הפכתי לביביסטית? ממש ממש לא! האם הקריאה שינתה בי משהו לגבי הדעה שלי עליו? כן בהחלט. אז הפרק הראשון של הספר מתאר ביבי את החיים שלו בבית של אביו בנציון נתניהו ואימו צילה. בית שלדברי נתניהו היה חופשי וכיפי. הוא מספר על הילדות שלו בעירה הבירה והמעבר לארצות הברית והפער העצום שקיים בין שתי המדינות. אהבתי את הסיפור שנתניהו מספר שהדבר שהכי הדהים אותו ואת אחיו היה מכונת הקוקה קולה שהייתה בכניסה לבניין שהם גרו בו. בכלל את הדברים שהכי אהבתי בספר זה כל הסיפורים הקטנים האלה שמראים על אנושיות, על זה שהוא כמו כולנו בן אדם רגיל כזה. למשל הסיפור שהוא קיבל התקף חרדה קשה לפני הנאום שהוא נתן בקונגרס, או הסיפורים שלו מהצבא שבו הוא כמעט התייבש מחום עד שמצא דרך מקורית לשתות מים מתוך מיכל נעול (הוא השתמש בקנה של הנשק כקש) את הסיפורים הפוליטיים רפרפתי בפיהוק, גם את הסיפורים על אובמה ובכל כל הנשיאים של ארה"ב שהיו אנטי ישראלים באופן שדי הפתיע אותי.
מה עוד אהבתי? את האהבה שלו לקריאת ספרים, את הקשר המיוחד בינו לבין אחיו שנפל במבצע אנטבה, את הכבוד שהוא רוחש לאבא שלו, את הקשר שלו לאשתו שרה (שבספר מוצגת באופן שונה בלשון המעטה מהדמות בתקשורת), את זה שהוא מקדיש את כולו למה שנראה לו הכי טוב למדינה, על זה שהוא מגן על כל ישראלי ומדבר בשם כל ישראלי באו"ם גם הוא שמאלני או ערבי ישראלי.
מה פחות אהבתי? שהוא תמיד מרגיש צודק, שהוא תמיד מרגיש שכולם נגדו (ברו, אתה נבחר כל פעם בבחירות אז מה זה משנה שבתקשורת שונאים אותך?) שהוא מאוד מעריך את מקצוע ההיסטוריה (אבא שלו הרי היסטוריון) אך הוא מספר איך כשהיה שר אוצר פירגן בעיקר למקצועות הריאליים כי הם יותר מביאים צמיחה וכמעט גמר את מדעי הרוח), שהחיבור שלו עם החרדים לא תמיד עובד לטובת המדינה.
מה למדתי מקריאת הספר? שנתניהו הוא ציוני מאוד, מנהיג חשוב שיש הרבה סיבות להעריך אותו. למדתי שהתקשורת והאליטה בארץ לא הוגנת כלפיו בגלל סיבות אישיות ומאוד ילדותיות, למדתי שהוא רואה את עצמו המושיע של עם ישראל ויש עם זה כמה בעיות, למדתי שהוא כנראה לא מושחת כמו שמציגים אותו, אבל הוא ערמומי מאוד ותחמן. למדתי שאחת הסיבות שהוא נבחר פעם אחר פעם לראשות הממשלה היא לא רק בגלל שהוא כזה מנהיג גדול וחכם אלא כי אין אלטרנטיבות טובות אחרות. כי צריך להודות על האמת כשמשווים אותו לאחרים שעומדים מולו כמו בני גנץ או יאיר לפיד זה באמת לא שווה כוחות. אם השמאל (ואני בתוכם) רוצים לחזור לשלוט אני צריכים לחשוב על אלטרנטיבה מבוססת. הרק לא ביבי המזלזל הזה הוביל אותנו למקום שאנחנו נמצאים בו היום.
האם אצביע לביבי? לא.

ספרו האוטוביוגרפי של בנימין נתניהו כתוב בנעימות והוא מרתק כמעט לכל אורכו. נתניהו, שאין עוררין על כך שהוא ראש הממשלה המושמץ ביותר בפוליטיקה הישראלית מאז כינונה, נמנע מלהיכנס לפינות קטנוניות של סגירת חשבונות עם יריביו בתקשורת ובפוליטיקה, אלא מתאר בפירוט את הלך הרוח בלשכתו ובעיקר במשפחתו בהתמודדות עם מה שנתפס בעיניו ובעיני רבים ממוקיריו (למעט כמה יוצאים מן הכלל מן העבר השני של המתרס הפוליטי כמו גדעון לוי וארי שביט) כמסע ציד תקשורתי ארסי שתוצאתו הוא כתב האישום המפורסם.

שלושה חלקים יש לאוטוביוגרפיה הארוכה הזאת אולם הבחנתי בשני חצאים ברורים. החצי הראשון בו מספר נתניהו על שנות ילדותו בירושלים, דרך עברו הצבאי ועד להיבחרו לראשות הממשלה בשנת 1996, והחלק השני הוא פירוט הישגיו כשר האוצר בממשלת שרון וכראש ממשלת ישראל משנת 2009 ועד 2021. את החצי הראשון ניתן לאפיין במשפחתיות ואת החצי השני בהתמודדות עיקשת מול ממשלות אמריקאיות עויינות, בעיקר זו בראשות ברק אובמה, למען ביצור ביטחונה הצבאי והכלכלי של מדינת ישראל על פי האידאולוגיה אותה ראה כנכונה ביותר למדינתנו. קריאה שונה במקצת את הספר תבחין בחצי הראשון כביסוס אותה אידאולוגיה בעזרת השראות שונות ובעיקר אביו ההיסטוריון בן-ציון נתניהו, ואת החצי השני כהוצאתה לפועל כשר אוצר וראש הממשלה חרף גורמים עזים, רובם בלתי הוגנים לחלוטין, שניסו להכשיל אותו בכך על אף היבחרו להנהגת המדינה פעם אחר פעם בדרך הכי דמוקרטית שניתן להעלות על הדעת.

הפרקים בו מספר נתניהו על בית אביו ואמו מרתקים ויפים. נתניהו מזים את השמועות כאילו חיי בבית קפדני נתון למשמעת ומרות נוקשות - אשר לפי בן כספית בספרו "נתניהו" אותו קראתי לפני כמה שנים היה אף אלים מאוד בעיקר מצד צלה נתניהו אמו - אלא טוען כי ההפך המוחלט הוא הנכון. הוריו נתנו לו ולאחיו מרחב עצום ובטוח להיות בו ולהתפתח כילדים סקרנים ונבונים "למעשה הם מיעטו להטיל עלינו משמעת, ואפשרו לנו דרגת עצמאות שכיום נראית בלתי נתפסת כמעט". לדברי נתניהו הצלקת על שפתו העליונה הייתה כתוצאתה מהתחשמלות שקרתה כשניסה בגיל שלוש לטעום שקע חשמל חשוף בביתו. לדברי בן כספית את הצלקת קיבל כשאמו הכתה אותו בנעל עץ. כך או אחרת נתניהו מתאר את בית הוריו באהבה רבה. בית שבו כמעט ולא דובר על פוליטיקה, אלא בית של אנשי ספר שהוזמנו אליו רבים מהאליטה הגבוהה באותה תקופה מהמשורר אורי צבי גרינברג ועד ישעיהו ליבוביץ.

גם את הפרקים על שירותו הצבאי העשיר קראתי בשקיקה. נתניהו מספר בכנות וברגש על הלוחמים האמיצים שליוו אותו בסיירת מטכ"ל ומפרט על מספר מבצעים נועזים בהם פיקד, חלקם כמעט עלו לו בחייו. בפרקים אלא שוזר נתניהו את סיפורו בסיפורו של אחיו יוני, דמות רבת השראה. היה לי קשה לעצור את הדמעות בקטע בו תיאר נתניהו את הרגע שנאלץ לנסוע אל בית הוריו בארה"ב ולבשר להם שבנם הבכור נפל במבצע אנטבה. זה היה הרגע הקשה ביותר בחייו, מתאר נתניהו, והרגע בו הבין שגורלו קשור עם גורל ההנהגה של מדינת ישראל. גם תיאור הלוויה של יוני מסופר כאן ברגש גדול ובתוכו מובא באופן מלא ההספד המופלא שספד ליוני נתניהו שמעון פרס, אז שר הביטחון.

דרך ארוכה עבר נתניהו עד שהגיע לראשות הממשלה, אמנם בגיל צעיר 47. מספר מכשולים אימתניים רבצו בדרכו. אחת תקשורת עוינת מאוד והשנייה רצח רבין. נתניהו מכחיש בכל תוקף הסתה לרצח הזה ומאשים את מנהיגי השמאל ביצירת מצג שווא כאילו עודד קריאות "רבין בוגד". נתניהו טוען שהשמאל לא בחל בשימוש הפוליטי ברצח ובהאשמת ציבור שלם. אחת הסיבות לכך שגבר על פרס במירוץ לראשות הממשלה, מסביר נתניהו, נבע מהמיאוס שחש הימין בהאשמות חסרות שחר כאלה. כמי שהיה בן 17 בזמן הרצח וחי בירושלים, איני יכול שלא להעיר כאן שאכן הייתה הסתה מכוערת כלפי רבין. הרגשתי אותה ברחובות, חשתי אותה על לוחות המודעות, אך בה בעת ראיתי לא פעם את נתניהו יוצא מגדרו כדי להשתיק אמירות קשות ולהתנער מהסתה ברורה. זה היה קומץ קטן וקולני שאני וחברי ניסינו להוקיע. אך צריך לזכור דבר נוסף וגם את זאת נתניהו מתאר בספרו - התקשורת כולה גוייסה למען הסכם אוסלו. בעיתונות הכתובה, בערוצי הטלוויזיה והרדיו נשמע רק קול אחד. קולות אחרים הושתקו, או זכו ללעג. פיגועי טרור הוצגו כתהליך נפרד מתהליך השלום וקורבנותיו הרבים תוארו בביטוי הכושל "קורבנות שלום". הפגנות הימין, גם המתונות שבהן (והן היו הרוב), הוצגו כעלובות וחסרות תועלת. כשמשתיקים אנשים מלהביע את דעותיהם חלקם עלולים להשתמש בידיים - זאת דעתי.

התקופה מאז נבחר נתניהו לראש הממשלה ב 1996 ועד להתפרצות מגפת הקורונה גדושה בתיאורים ארוכים ומפורטים של התמודדות קשה מול ממשלות אמריקאיות עויינות שבחרו באופן גורף לאמץ את הנרטיב הפלסטיני, ולדרוש מישראל ויתורים מרחיקי לכת שהעמידו אותה בסכנת קיום ממשית. נתניהו מתאר ניסיונות בוטים של נשיאי ארה"ב בעיקר ביל קלינטון (שהודה בכך באוזני נתניהו) וברק אובמה שהתייחס אל נתניהו כאבן נגף, גורם שמפריע לשלום העולם פשוטו כמשמעו. על אף שניכר כי נתניהו עמד בלחצים כברים מול ממשלות עויינות אלה הוא כותב את דבריו בנימה לא מתלהמת ולא חוסך במילים חמות אפילו את הנשיא העוין ביותר.

הפרקים האלה כפי שכתבתי גדושים במידע כלכלי ובטחוני רב שעמדו בניגוד לרכות ולנעימות שאפיינו את הפרקים הראשונים בספר. הרגשתי ממש בתהליך הקריאה, שארך ימים מעטים, את קשיי הניווט הבלתי אפשרי של נתניהו בין משברי ים וסערות מטלטלות. אחד הדברים שסיקרנו אותי טרם קראתי את הספר הוא האם נתניהו יודה בטעויות שביצע בעבר. גם אני שמוקיר את נתניהו ופועלו מודה שיש לנתניהו נטייה לנכס לעצמו הצלחות ולהרחיק כישלונות. הרי הכישלונות הם יתומים ואצל נתניהו פי כמה. אולם הופתעתי. נתניהו מודה שהאישור שנתן לחיסול המחבל חאלד משעל על אדמת ירדן ב- 1998 היה שגוי, הוא מודה שהיה פזיז מדי בפיטורי לפיד ולבני בקדנציה של שנת 2013, ומודה שנכנע ללחצי הציבור במגפת הקורונה ופתח מוקדם מדי את הסגר הראשון. לגבי אישיותו כותב נתניהו "אפשר למתוח עלי ביקורת בתחומים רבים. כיוון שאני ממוקד מאוד ביעדים שהצבתי לעצמי, אני יכול לפעמים להיות לא קשוב לאחרים וליצור את הרושם המוטעה שאני מרוחק. אני יכול להיות קצר רוח. אבל יש דבר אחד שכל מי שמכיר אותי היטב או עבד בקרבתי לעולם לא ייחס לי: שחיתות". נתניהו נמנע מלספר על תיקי האלפים כיון שמשפטו מתנהל בימים אלה, אולם הוא מזים בפירוט את פרשיות השחיתות הרבות שיוחסו לו במהלך השנים שכולם נסגרו בלא כלום. הופתעתי בעצמי מרמת הקטנוניות וחוסר ההגינות בפרשיות אלו.

יש גם חסרונות לאוטוביוגרפיה הזאת. הנימה של חלקים לא מבוטלים בספר היא תעמולתית מדי. ניכר מאמצו של נתניהו לאזן את הנימה הזאת באנקדוטות מעטות הקשורות לאירועים היסטוריים ופגישות עם מנהיגם מהעולם. אבל יש לזכור שנתניהו הוא עדיין פוליטיקאי שרץ לראשות הממשלה. בנוסף מצאתי בספר טעויות דפוס רבות וחזרתיות על קטעים, חלקם קטעים שלמים. ניכר שהספר מצריך עריכה נוספת.

נתניהו הוא חלק בלתי נפרד מחיינו במדינת ישראל בשלושה העשורים האחרונים. ספרים ומאמרים רבים נכתבו ועוד יכתבו עליו. האמוציות הרבות שהאיש הזה מייצר עוד יהוו מקור למחקרים רבים בעתיד, סיפור חייו בחיינו עדיין לא הושלם. בעוד ימים מעטים תלך ישראל לבחירות שהם משאל העם - לדעתי האחרון - על נתניהו. בלי כל קשר לתוצאות הבחירות הללו גורלו של נתניהו כבר כרוך בגורלנו. לטוב או לרע נתניהו היה הנווט בספינה המיוחדת הזאת שנקראת מדינת ישראל וצביון חיינו עוצב במידה רבה על ידו. בהגינות אומר שאני רואה בו את המנהיג הגדול של ישראל מאז הקמתה, האידאולוג האחרון של תקופתנו תקופת הפוסט-אמת, ראש ממשלה שהצלחותיו רבות רבות מכישלונותיו. כולי תקווה שבהגינות תנהגו גם אתם בהערותכם לסקירה שאותה הרגע קראתם.

אסיים בקטע שקשור לאכסנייה בה מתפרסמת סקירתי זו:

"גם אחרי כניסתי לחיים הציבוריים עשיתי הכול כדי לחדש ולרענן את ההון האינטלקטואלי שלי. המשכתי ללא הרף לקרוא - והרבה. אף שאני מכור לספרי היסטוריה ולביוגרפיות פוליטיות - הספקתי לקרוא ספרים רבים כל כך על צ'רצ'יל, אחת הדמויות הנערצות עלי...אני מקפיד להעמיק את הידע שלי בנושאים שאני עוסק בהם. כשעבדתי ב-BCG ובחברת רים ולאחר מכן שכיהנתי כשר האוצר, הרביתי לקרוא ספרים על כלכלה וטכנולוגיה; כשביקשתי להפוך את ישראל למעצמת סייבר קראתי ספרים על קיברנטיקה, וכן הלאה. ספרים צריכים לומר משהו מהותי - ולומר זאת היטב. ספרים טובים הם המפלט שלי מעבודה קשה, וספרי היסטוריה כתובים היטב מאירים את ההווה לא פחות מאשר את העבר" (עמ' 159)

ובכן ... זה היה מתיש ... הספר עב הכרס הזה שנמשך 591 עמודים היה קשה לקריאה. הייתי רוצה שביבי יכתוב יותר על עצמו ולא מה היה במדינה בשנים הללו. בכל מקרה, אני שמח ש"עמדתי" במשימה. וסיימתי את הספר. לא יודע אם הייתי ממליץ עליו. הוא די כבד. מקווה שתיהנו יותר ממני ...

נדב

אוטוביוגרפיה מיוסדה אינה יכולה להיות אובייקטיבית שכן הדרך שבה אנו רואים את עצמנו (ועוד בשילוב האגו שלנו) היא תמיד לא אובייקטיבית. פי כמה וכמה כאשר מדובר בפוליטיקאים אשר מוקפים בפמליה אשר תמיד מרעיפה עליהם מילות אהבה והערצה אשר לרוב אינן משקפות את המציאות. לרוב אנו שוכחים שפוליטיקאים הם משרתי הציבור ולא להפך והדבר משפיע על אופן חשיבתם בדיוק כמו שלהיות יותר מדי זמן בשלטון גורם למנהיג לשכוח את עקרונותיו ולהפוך למושחת. בעת קריאת הספר ניסיתי כמה שאפשר לשים את דעותי על בנימין נתניהו בצד ולקרוא אותו באופן אובייקטיבי ולהתייחס לעובדות בלבד. מומלץ מאוד לקרוא במקביל ביוגרפיה נוספת של נתניהו לשם השוואה, ספרו של בן כספית מומלץ מאוד בהקשר זה. די ברור שהספר נכתב כתעמולת בחירות ואני עצמי רכשתי אותו ביום הבחירות בכניסה לקלפי, דבר שאסור עליהם לעשות כלל, אך מי יכול לסרב למחיר מוזל של ספר שהוא יקר יחסית לעומת אחרים מסוגו.

בחרתי להאמין שכל מה שנתניהו כתב על ילדותו בירושלים ובארה"ב ותקופת שירותו הצבאי היא אותנטי לחלוטין וניכר כי אביו ואחיו יוני השפיעו עליו מאוד. די ברור שהוא נותן לאביו הרבה יותר חשיבות בהשפעתו על התנועה הציונית מאשר באמת היה לו. בנציון נתניהו היה היסטוריון מבריק אך מנודה מקרב האליטה הישראלית באקדמיה וניכר כי היה לו הרבה יותר נוח בארה"ב בהקשר זה. יוני נתניהו הוא גיבור ישראל אשר ראוי לכל הכבוד וההערצה. גם תקופת לימודיו והקריירה הדיפלומטית של נתניהו מתוארים באופן די תואם למציאות. מרגע כניסתו של נתניהו לפוליטיקה מתחילות סתירות רבות בין המציאות לגרסתו של נתניהו ובחרתי במהלך הקריאה לרשום לעצמי הערות על כל נקודה שלא יכולתי לעבור עליה ללא התייחסות:

1. בנימין נתניהו מתאר את הפרידה של יוני נתניהו מאשתו כדבר שולי בעוד היחסים ביניהם תמיד היו לא יציבים בגלל השירות הצבאי המורכב של יוני, הם התחתנו לאחר שיוני החלים מפציעה רצינית וככל הנראה התגרשו לאחר שאיבדו את בנם במהלך ההריון.

2. נתניהו טוען שלא בצדק שמפקדו בסיירת מטכ"ל ומחליפו בראשות הממשלה (בקדנציה הראשונה) אהוד ברק לקח קרדיט במבצע סבנה ולא באמת השתתף בו. בפועל ברק היה הוגה המבצע ולראיה, כל המשתתפים במצע התנערו מגרסת נתניהו. אהוד ברק הוא החייל המעותר בתולדות צה"ל והניסיון לבטל את הזכאות שלו לצל"שים היא אומללה וחסרת ביסוס.

3. הטענה שאביו אחראי לתמיכה הדו-מפלגתית של ארה"ב בישראל היא מגוכחת ועוד יותר אבסורדית לאור הפגיעה הקשה שגרם נתניהו לאותה תמיכה דו-מפלגתית במהלך שנות שלטונו.

4. נתניהו בקושי מזכיר את אשתו הראשונה, על בתו הבכורה נועה הוא רושם שורות בודדות וכמעט שום דבר על אשתו השנייה הבריטית. היכול להיות שאשתו הנוכחית אוסרת על כך כמו שלא הקדיש את הספר לבתו ביחד עם שני בניו האחרים? בדיוק כמו אותה תמונה של בתו שנמצאת במסגור כבר 30 שנה...

5. נתניהו טוען שלא עבר קורס הכנה להופעה בטלוויזיה אלא רק "עצות על לדבר בתמציתיות ולהיצמד אליהן" כאשר בפועל למד משחק מול מצלמה בבוסטון.

6. כמו שבזמנו טען שהמופתי של ירושלים שיכנע את היטלר לבצע את הפתרון הסופי, בספר הוא טוען שהמוסלמים הם אלו שסיימו את הנוכחות היהודית בארץ ולא הרומאים. זו שגיאה היסטורית מחרידה שבושה שבן של היסטוריון כותב אותה, האם הספר עבר ביקורת היסטורית לפי שפורסם? אני בספק. הוא מכנה את הערבים קולוניאליסטים ואת היהדים ככבושים בארצם, טרמינולגיה בעייתית בלשון המעטה.

7. הדבר שהפיל אותי מהכיסא הוא שכתוב במפורש שיצחק רבין נורה פעמיים ולא 3. כן קראתי את המשפט הרבה פעמים כדי לבדוק שקראתי זאת נכון, מאוד מקווה שזו טעות שנובעת מתום לב. את שיר לשלום נתניהו מכנה המנון השמאל, שיר ששומעים בכל טקס לזכרו של רבין. עד היום נתניהו לא מבין את ההסתה הקשה שהוא היה שותף לה אז כמו שלא מבין אותה היום ומעודד בעקיפין את קונספירציית השב"כ על רצח את רבין.

8. במסע הבחירות הראשון שלו הוא לא מזכיר כלל את שותפו הגדול ביותר- אביגדור ליברמן שהוציא את הליכוד מחובות וקידם את נתניהו במפלגה עד לנצחון. נתניהו יטען מאוחר יותר שהקריירה הפוליטית של ליברמן התחילה עם המינוי שלו למנכ"ל משרד ראש הממשלה ב- 1996 וזה לא נכון. היא התחילה עם נתניהו יחד ב- 1993 והוא נבחר עצמאית, לא דרך הליכוד ב- 1999 כחלק ממפלגת ישראל ביתנו. באופן כללי נתניהו שיתף פעולה ולאחר מכן גירש רבים מעוזריו: אביגדור ליברמן, נפטלי בנט, איילת שקד, גדעון סער, זאב אלקין ורבים אחרים.

9. נתניהו לא מזכיר כלל את פרשיית הקלטת בגידה בשרה שהודה בה בזמנו בחדשות ועל ההסכם שלו עם שרה, כיום מתנהל משפט דיבה על האם קיים הסכם כזה.

10. בנושא כישלון הרעלת חלאד משעל הוא טוען ששחרור שייח' אחמד יאסין, מנהיגה הרוחני של תנועת הטרור החמאס היה המעשה הנכון וההומניטרי ולא התקפלות מפוארת למען שמירת השלום עם ירדן.

11. נתניהו טוען לתמיכה במחאות תנועת העם עם הגולן ובמקביל ניהל משא ומתן עם דיקטטור סוריה אסד האב על החזרת רמת הגולן בעד שלום עם סוריה. בדיעבד אנו צריכים להודות על כך שהניסיונות כשלו. בדיוק באותה שיטה הוא פינה את חברון לערפאת והצביע בעד תוכנית ההתנתקות.

12. נתניהו טוען שהפסיד בבחירות 1999 בגלל שהמצב הביטחוני היה טוב יותר: "נפלתי קורבן להצלחתי שלי" האם הוא אומר בעצם שמעדיף מצב ביטחוני רעוע לטובת ניצחון בבחירות? האם בגלל זה מעולם לא טיפל בחמאס כמו שהבטיח ב- 2008, לפני שחזר לשלטון בשנית?

13. הפסיד בבחירות בגלל הנשיא ביל קלינטון/עמותות של מיליוני דולרים/כי הציבור לקח את הישגיו כמובן מאליו או כל תירוץ אחר. לו עצמו לכאורה אין אשמה בהפסד.

14. כשדיבר בספרו על קצבאות הילדים בזמן כהונתו כשר אוצר לא הזכיר את החרדים. בסופו של דבר הוא צדק בנאום האיש השמן והרזה- רוב החרדים והערבים לא משרתים בצבא/שירות לאומי, לא משלמים מיסים ונהנים מקצבאות שונות שמכבידות על הכלכלה הישראלית ומעודדות שלא יצאו לעבוד ולרכוש השכלה. חבל שנתניהו של 2003 לא מנהל את הכלכלה כיום.

15. בספר הוא מודה שלפני בחירות 2009 הוא סיכם עם החרדים מראש- המשא ומתן ביניהם לציפי לבני היה מצג שווא והיא לא באמת הייתה יכולה להקים ממשלה.

16. טוען שביקורו ביוון גרם לישראלים להעדיף חופשה בה במקום טורקיה. האם יש צורך לרשום שזה מופרך לחלוטין?

17. לטענתו משבר הדיור והתחבורה הוא באשמת ממשלת אולמרט והמחאה החברתית של 2011 הייתה בידי אנשים מבוססים ולא בידי העניים. כל המחאה הייתה לשיטתו בגלל שהוא בשלטון ולא בגלל שנכשל בריסון יוקר המחייה.

18. נתניהו לא תקף באיראן בגלל שכל גורמי הביטחון היו נגד ועצם הבקשה מארה"ב תחת שלטון אובמה שנתקוף הייתה מונעת אותה מחשש להדלפה. אם כך הדבר למה לא תקף בזמן כהונת טראמפ?

19. עשה את עסקת שחרור גלעד שליט תמורת שחרור מעל 1000 מחבלים כדי שהציבור יתמוך בתקיפה באיראן, מתנגדיו יגידו שעשה זאת כדי לשנות את הפוקוס הלאומי מהמחאה הציבורית.

20. מציג את בנט וכל הבית היהודי כאופורטוניסטים ומתנגדים לכניסת החרדים לממשלה. טוען שזו הסיבה שפיטר אותו מלשכתו ולא בגלל התערבות שרה נגד בנט ושקד. בכל זאת הכניס אותו לממשלה כחלק מברית האחים עם יאיר לפיד. נתניהו טען שרצה ממשלה ימנית אך הראשונה להיכנס הייתה דווקא אותה ציפי ליבני.

21. מתקבל רושם שתמיד היה נמנע מלהביא החלטות ביטחוניות למטבחון/קבינט/ממשלה והן היו מתקבלות בפורום משפחתי כפי שנהוג במדינות לא כל כך דמוקרטיות.

22. טוען שלנאום שנשא בקונגרס בניגוד לדעתו של ברק אובמה לא היה מניע פוליטי למרות שקרה ממש דקה לפני הבחירות.

23. נתניהו צודק ששעתו היפה ביותר היה הנאום בקונגרס בשנת 2015, משם הכל החל להידרדר.

24. נתניהו טוען שהוא נקי כפיים וכל העולם רודף אחריו ולאחר משפחתו, יכול מאוד להיות שזה נכון חלקית אך למה הוא עושה הכל כדי להימנע ממשפט? מה יש לו להסתיר אם הוא זכאי כמו שטוען? האם יש צורך להחריב את שלטון החוק ובית המשפט רק ממניעים אישיים?

25. הכנסת ה- 21 התפזרה לא כי לא הורכבה ממשלה אלא כי נתניהו לא נתן לגנץ הזדמנות לנסות להקים ממשלה והקדים את הבחירות תוך עסקה עם מפלגת רע"ם. אביגדור ליברמן לא נכנס לממשלתו של נתניהו בגלל חוק הגיוס שקידם עוד בהיותו שר הביטחון שזכה להתנגדות החרדים.

26. נתניהו ויתר על הסיפוח של בקעת הירדן כשהבין שממשל טראמפ מצפה לתמורה בעד כל מהליכיו למען ישראל וכתוצאה מהויתור נחתם הסכם השלום עם איחוד האמירויות ולאחר מכן גם עם בחריין, מרוקו וסודן. הקרדיט כולו מגיע לדונלד טראמפ וג'ארד קושניר ולא לנתניהו.

27. נתניהו היה כנה בכל מה שכתב על הקורונה ועבד טוב בפן הבריאותי ויחד עם זאת הכניס את ישראל לחובות עצומים בכך שפיזר כסף ללא הבחנה. פגע בזכויות האזרח עם חוק הסמכויות והסתיר ל- 30 שנה את דיוני הקורונה.

28. נתנהיו הדיר את שרי הביטחון, החוץ והמשפטים והקבינט מההחלטות בנושאי ביטחון והסכמי שלום בגלל שיקולים פוליטים פסולים.

29. נתניהו ניהל משא ומתן רשמי עם רע"ם והיה מכניס אותם לממשלה אם לא התנגדותו של בצלאל סמוטריץ'. כל הדה-לגיטימציה שעשה לשתופות עם רע"ם לאחר מכן היא שקר שכן הוא זה שהכשיר את השותפות עם מנסור עבאס שמחזיק ראיות מצולמות לאותו משא ומתן עם נתניהו.

30. יכול מאוד להיות שנתניהו זכאי כנגד האשמות המופנות לגביו איך כמות התיקים והפרשות שהתנהלו ומתנהלות סביבו היא עצומה והדבר מעיד על חוסר תקינות פוליטית: פרשת בר-און חברון, פרשת עמדי, פרשת ההובלות, פרשת המתנות, פרשת המעונות, פרשת ביביטורס, התעללות בעובדי מעון ראש הממשלה, פרשת החמגשיות, תיק 1000, תיק 2000, תיק 3000 ותיק 4000.

לא קראתי את הספר ולאור המתרחש בימים אלה מאד יקשה עלי לקרוא ספר שנתניהו כתב על עצמו.
הלואי ונתניהו היה מחקה את צרציל שהיה מנהיג שראה את האזרחים,עבד למענם והרגיש כמיצג אותם , למרות שהיה ממעמד גבוה לא התנשא מעליהם.
ספר כזה צריך לקרוא בעוד 15 שנה לאחר שירד מבמת ההסטוריה ולבדוק מה השאיר אחריו.

ובכן,
לרוב, אני נהנה לקרוא ביוגרפיות, אוטוביוגרפיות, מעדיף של מנהיגים. לומד ומודד את מנהיגותם ואישיותם כשלרוב הספר נכתב כספר זיכרונות,
ביוגרפיית סיכום וכן הלאה, או לאחר שהאדם פרש מתפקידו ומן הזירה ועודנו בעולם וכותב זיכרונותיו, או שעבר מן העולם ונכתב עליו.
מתוך עניין, בבחינת דע את האחר, פניתי לקרוא גם את הספר הזה.
אינני מתומכי נתניהו. לא מחובביו. לא ממעריכיו. ובימים אלה עוד פחות מתמיד, שהרי הוא מתגלה בחולשותיו. ואם בעבר חשבתיהו למנהיג, אולי אף מוכשר שאיננו לטעמי ולרוחי - אבל מנהיג, הרי שבשנים האחרונות הפך מבחינתי האיש לפוליטיקאי. פוליטיקאי מהסוג הלא אמין, המובל, השקרן, הקשקשן - הלא מוערך בלשון המעטה, ולמצער אף החלש המובל לשת"פ להרס הדמוקרטיה, השיוויון והמערביות. ובהחלט סיבה לדאגה ולטרדה.
סיפור עברו נחמד. הוא יודע לספר. נולד וגדל במשפחה מרשימה והפך איש (כאן מחקתי את המילה), אולם כמו שאומרים עף על עצמו ועוד במוטת כנפיים ענקית.מילא יכתבו עליך - אבל אתה על עצמך?
צניעות וענווה אין - זה ידוע.
כמה השקרים שם רבים וכמה האמיתות קיימות וכמה הכול צבוע? לך תדע. הוא ידע. האמנתי - לא. מעריך יותר מתמיד - לא.
מעריך את עצמי על הסקרנות והבחירה לקרוא - לא. מעריך את האיש - לא ולא.
והאמת היא שהספר כתוב גם די גרוע, לא בטוח שנערך כהלכה או בכלל.