כנפי לילה הוא מסוג הספרים שפשוט שואבים אותך לתוך אווירה אפלה ומלנכולית שקשה לצאת ממנה. סילברברג הצליח לבנות שם עולם נוקשה ומקובע בצורה קיצונית, חברה שמחולקת לקבוצות שייכות עם קיבעון מחשבתי מוחלט שבו אדם הוא פשוט מה שהוא ואין מאחורי זה שום היגיון או רציונל. הגיבור הוא גבר מבוגר ודי מיואש מהמעמד והשיוך החברתי שלו, אבל הוא סקרן, ומה שהכי מאפיין אותו זו האנושיות שלו בתוך כל הניכור שמסביב. זה בולט במיוחד ביחסים שלו עם נערה מעופפת, שמעוררים אצלו צורך אבהי חם ומגונן. בחלק הראשון הוא משמש כצופה שתפקידו לתצפת ולהתריע מפני פלישת חייזרים, בזמן שהאנושות עצמה איבדה את הדרך ופשוט קפאה על שמריה באווירה חשוכה שמזכירה מאוד את ימי הביניים. זהו ספר נדודים שמתחיל בחורבות רומא המכונה ראום, משם לפריז שהיא פרריס, ממשיך למצרים שהיא אגיפט, ומשם למערכה הסופית בירושלים המכונה ירושלם. לאורך כל המסע הזה הגיבור נתקל בהמון חולי של החברה, כמו נסיך יהיר שאיבד את העיניים שלו אבל לא את האגוצנטריות והעיוורון הפנימי שלו, או אישה דעתנית, שתלטנית ואגואיסטית שחושבת רק על עצמה. למרות שמדובר בעולם דמיוני, המסע מרגיש קסום והדמויות עצמן כל כך ממשיות ואנושיות . ספר מעולה ומומלץ מאוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
