אחת ממערכות היחסים הכי רעילות שיצא לי לקרוא עליהן. מה נסגר?

להרגשתי הספר ממש מפוספס!!
מבחינת עלילה - סוף סוף באמת ספר שיש בו עלילה ויש סיפור אישי מעבר לקשר הגופני בין הדמויות, לעומת ספרים אחרים בז'אנר, אם כי הוא מכיל כל קלישאה אפשרית בעולם.
חייבת לציין שהוא מאוד בוטה וגס כבר מההתחלה, וגם לאורך כל הספר - ממש מחפיץ ולא נעים לקריאה, ולא ברור איך אמורים להתחבר לדמויות שזו השפה והחשיבה שלהן. הרגיש לי קצת "מלוכלך" ולא בקטע טוב. ובחייאת, גבר עם שרשראות זהב וטבעות על הידיים? בעעע.
נהניתי מהספר רק מהאמצע שלו, כשזאנדרס הפסיק לדבר ולחשוב בצורה דוחה ומינית בלבד והתחיל להיות בן אדם שיש לו עוד אישיות חוץ מפלייבוי קיצוני, שרואה באחרים גם את הטוב שבהם ולא רק את הגוף.
וגם- ספויילר קטן ולא מזיק-
הרגשתי קצת חוסר עקביות, כי לאורך חצי מהספר הדמות של זאנדרס מתפארת ברזומה של הבנות שהכניס למיטה ולא מתבייש בזה, מודה שהוא אוהב את זה, אבל אחר כך כשכביכול מוצא את האחת שלו - מגלים שאת כל הבנות שהוא צולם איתן בפפארצי - הוא בכלל רק ליווה למונית ולא עשה איתן כלום. כאילו, די. על מי אתם עובדים?
אם הספר היה יותר מתון מבחינת השפה, יש מצב הייתי נהנית ממנו.

***מכיל אזכור למשהו כללי שמופיע בספר, זה לא באמת ספוילר כי כל מי שמכיר קומדיות רומנטיות יבין שזה הולך לקרות.

באופן כללי, אני די אוהבת את הספרים של סופי קינסלה.
אני אוהבת ספרים רומנטיים, נקיים וקלילים, בלי תיאורים של סצינות אירוטיות. במילים אחרות - ספרים שכבר לא קיימים. אז אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה סיוט זה נהיה בשבילי למצוא ספר טוב בשנים האחרונות.
לכן כשקראתי לראשונה ספר של קינסלה (החיים הלא כ"כ מושלמים שלי) - התלהבתי שסוף סוף מצאתי סופרת כלבבי, שגם אשכרה יש לה כמה וכמה ספרים, והדובדבן שבקצפת - כל ספר עומד בפני עצמו, וזו לא סדרה. בקיצור - חלום.
אבל.
שמתי לב שבכל הספרים שלה מופיע מוטיב חוזר: הדמויות ממש מעפנות. בכל ספר יש דמויות משנה הזויות שאין מצב שמישהו באמת מתנהג ככה במציאות או יגיד דברים כאלה. ובעיקר - הדמות הראשית תמיד חסרת ביטחון בעליל, קצת סתומה, ובגדול הופכת את עצמה לסמרטוט בשביל אחרים. היא תמיד עושה דברים שאף בן אדם נורמאלי לא היה עושה, וזה כבר מוריד מרמת האמינות של העלילה (מי שקרא את 'אפשר לגלות לך סוד' בהחלט יסכים איתי).
עם כל ספר נוסף שלה שיוצא לאור, אני מוצאת את עצמי מגלגלת עיניים יותר ויותר, ווואלה - זה מבאס. השיא היה בספר הזה, "כל מה שתבקשי" - בו רוב העלילה התמקדה סביב המשפחה של פיקסי, וכמעט שלא דובר על הקטע הרומנטי. כאילו, מכל הספר - אולי שישה דפים במצטבר הכילו דיאלוג בין סב לבין פיקסי. בכלל לא היה תיאור של מפגשים עמוקים ביניהם, של התפתחות הקשר, של משהווו. פשוט נשאר רדוד ולא מספק. אפילו ההתפייסות בסוף לא נעשתה בזכות תקשורת ביניהם וליבון העניינים, אלא בזכות החברים שלהם שעשו להם תרגיל.

כמובן, יש את הקטעים המצחיקים שאני נהנית מהם, יש הומור טוב בחלק מהמקרים, אבל כל המסביב פשוט מעיב לי על חוויית הקריאה. אני קוראת, נהנית, ואז מגיעה לקטע שמעקמת פרצוף ואומרת "נו באמת, סופי, למה היית חייבת להרוס??"

חיכיתי המון זמן לספר חדש של סופי שייצא לאור, וחייבת לומר שהתבאסתי. שווה קריאה ככדרך להעביר את הזמן בשבת או כשמשעמם, אל אל תצפו ליותר מידי.