בשנות השמונים , חל משבר קיומי על התעשיות הבטחוניות בישראל.
הגורמים לכך היו כלכליים, ופוליטיים, ישראליים, ובינ״ל.
תחילה , המצב הכלכלי של ישראל היה בכי רע, ובעיקר , לאחר התמוטטות מניות
הבנקים, והאינפלציה הדוהרת שבאה לאחר מכן. מבחינה ביטחונית ליקקה ישראל
את פצעיה לאחר מלחמת לבנון הראשונה, והקפאת ביניין העוצמה הצבאית של הצבא.
ומכה סופית ספגה התעשיה האווירית עם ביטול פרוייקט הדגל שלה, פרוייקט הלביא.
מטוס בלביא שבסוף שנות ה-80 כבר עמד לפני ייצור המוני, נתפס לפתע בעיני יצרניות
המטוסים האמריקניות ובמיוחד בעיני בואינג, יצרנית האף-16, כבת תחרות, שיש לחסל
במהירות האפשרית לפני ששווקים פוטנציאליים יילקחו ממנה.
סגירת פרוייקט הדגל של תעשיית הנשק הגדולה בישראל , היתה מכה קשה לכל התעשייה
בכללותה היות וזו העסיקה עשרות מהנדסים, טכנאים, אנשי הנדסה אווירית, מהרמה הגבוהה
בעולם.
ישראל גם נאלצה להסתמך בצורה בלעדית על הרצון הטוב של אמריקה, ולהשמע לתכתיביה.
כמו לדוגמה, לא להשתמש במטוסים האמריקנים להתקפות מסויימות,זה שישראל לא כיבדה את
ההסכמים האלה זה שיר אחר.
התע״ש נולד שנים רבות לפני שקמה מדינת ישראל, ולעיתים שימשה כמקור יחידי לאספקת סוגים מסויימים של כלי נשק או תחמושת.
תפקידה בראשית ימיה היה לספק לאירגון ההגנה נשק ותחמושת שהיו מצומצמים, ואשר הגישה אליהם היתה קשה כתוצאה מהאמברגו שהטילו מדינות המערב על ישראל בחיתוליה. בכל תקופת מלחמת העצמאות מ1947- 1952 ),
תעשיית הנשק של ישראל ייצרה תחמושת למרגמות, מרגמות כבדות, כמו הדוידקה, תת מקלע מסוג סטן, ותחמושת 9 מ׳מ לסטנים. כמו כן התעשיה הכימית של התעשיה הצבאית ייצרה, חומרי נפץ, רימוני יד, בנגלורים, ומוקשים למיניהם.
רק כדי להזכיר, ישראל אז לא היתה עדיין קיימת, וכל הנשק הזה יוצר בסתר ובמחתרת.
לדוגמה, המכונות ליצור הכדורים הובאו מארה"ב תחת כיסוי של מכונות חקלאיות, והופעלו בסתר בקיבוצים ובישובים מרוחקים ממרכזי הכוח הבריטיים. ( כמו יתר הפעילות הצבאית של ההגנה).

לאחר התמסדות מדינת ישראל, הפכה התעשייה הצבאית למקור ההספקה החשוב ביותר בתחום ייצור כלי הנשק והתחמושת להם. כדאי להזכיר שחוץ מתת מקלע סטן, ייצרה התעשיה הצבאית מקלעון בשם ׳דרור׳, שדמה מאוד למקלע הגרמני הנפוץ מ. ג 42, שהיה נפוץ מאוד בתקופת מלחמת העולם השניה.
בשנות החמישים ייצרה ישראל כמה כלי נשק שרכשו לעצמם מקום של כבוד בשוק העולמי , ויצא להם שם רב ככלי נשק אמינים ויעילים: תת- מקלע עוזי, שאותו קיבלו רב זרועות היבשה של צהל כמו גם חיל הים, מרגמות קטנות של 52 ו 81 מ׳מ ואת התחמושת שלהם, כמו גם פצצות למטוסי חה״א ולאחר מכן מכלים נתיקים למטוסי החייל שהגדילו במידה ניכרת את טווח הפעולה שלהם.
בשנות השישים התרחב היצור והפיתוח של מגוון כלי הנשק, פותחו אמצעי לחימה רקטיים למיניהם, כמו רקטות למטוסי חה׳א ואף לתחום הטילים שמשוגרים למרחק גדול , כמו
לדוגמה טילי הגבריאל לחיל הים, טילי הלוז מסוג הטק״ק וכו׳
ככול שגדלה התעשיה , היא הכילה יעוד ועוד תחומים חדשים, וכן גדלה התפרסותם ברחבי הארץ.
תע״ש הכילה מפעלים לייצור תחמושת, מפעלים כימיים, לייצור נשק קל וכבד, מפעל תע״ש בירושלים ייצרו תחמושת, נשק וחלקי חילוף, כן כללה התעשיה הצבאית מעבדות פיתוח ומחקר, כאשר הטכניון בחיפה מספק לה כוח אדם אקדמי ומיומן במרחב תחומים הקשורים לייצור הצבאי.

כאמור בשנות השמונים עברה התעשיה הצבאית בישראל משבר קיומי שבעקבותיו עבר תע״ש
ראורגניזציה כללית ושינוי ייעודי, התעשיה הצבאית החליטה לייצר נשק ותחמושת לייצוא.
שנוי הייעוד שהקיף את כל התעשיה הצבאית בארץ, היתה שנויי אסטרטגי שמטרתו הייתה לפזר סיכונים, מצד אחד ומצד שני להמשיך ולהוות הספק הראשי של מערכת הבטחון הישראלית.
השינוי היעודי כלל גם שינוי של הקונספציה השיווקית, מעתה, היה על תע״ש להתחרות עם התעשיות
הנשק הזרות, שלהן היה שם וותק , שלה לא היה.
פריצה לשווקים חדשים היתה מטרה ראויים לשמה, ותע״ש החלה לייצר ולייצא נשק ותחמושת למדינות אסיה, דרום אמריקה , ובמדינות שהדיון עליהן נישאר חסויי.
ספרו של יוסף עברון, אשר מכסה תקופה של 60 שנים של ייצור נשק ואמצעי לחימה, מאיר צד נסתר של פעילות כלכלית ענקית, שנעמדת כיום ב30 אחוז מסך כל הייצוא הישראלי לחו״ל, ומצד שני משאיר בצל פעילות בטחונית רבה שעדיין לא הגיע הזמן לפרסם את עלילותיה.
הספר שפורסם בראשית שנות ה-90, איננו מכסה נושאים רבים, וזאת כתוצאה, מכיסיון של הצנזורה, ואו כתוצאה מיחסים מיוחדים וסודיים שיש לישראל עם מדינות רבות בעולם.
בכללותו הספר ראוי לקריאה, הסיפור שהוא מכסה כולל נושאים בתחומי הביטחון, הכלכלה, היחסים הבנ״ל וכו׳
ספר טוב.
טוביה