הומאז' לספר "נשים קטנות" – הומלץ בחום ע"י המוכרת של סטימצקי שביקשה שאסמוך עליה ולא אתאכזב, ובכן...



מסופר על ארבעת בנות משפחת ספרינג שמתמודדות עם החיים בעיירה פרובנציאלית בזמן שאביהן, המשרת בצבא, מוצב בעירק. על אהבות ודרמות של אחיות מתבגרות

הדמויות:
מג- הבכורה שטחית אוהבת כסף, יופי ומותגים מחפשת גברים שיתאימו לאג'נדה שלה, כלומר קצין שידאג לה לבית גדול.
ג'ו- ההפך של מג, חובבת ספרות חולמת להיות סופרת או עיתונאית לא משקיעה זמן במראה.
בת'- אימהית, שקטה, מבטלת את עצמה בשביל האחרות פליזרית כזו שלא מתלוננת ולכולן מאוד נח שהיא קיימת.
איימי- בת הזקונים, מעריצה את מג ומחקה אותה. בגדול תינוקת מפונקת.
מרידית'- האמא הלא ממש מתפקדת, משאירה את אחריות הבית בידי בת'.
(שמות הדמויות הראשיות נותרו נאמנות למקור)

אינספור טעויות איות והגהה. מילים מחוברות סיכול אותיות במילה (או במליה נניח) פשוט זלזול מעצבן בקורא.

עבודת עריכה לוקה בחסר, עשרות דפים מיותרים בתיאורי סרק שלא תורמים כלום. (כמה עמודים מתארים ויכוח בין ארבע בנות ואימן על איזה סרט יבחרו בדי.וי.די, עמוד שלם הוקדש לתיאור שטיח אפגני), למען הסר ספק, אני מאוד אוהבת מליציות ותיאורים בספרים, אבל בספר הזה הם היו פשוטים מדי, מביכים ומיותרים.

בעיה קלה נוספת עם התרגום, או שהבעיה שלי היא בכלל שימוש בסלאנג כל כך נישתי בספר.
דוגמא: "שיערה הגיע עד כתפיה, ולאחר האומברה שהיא עצמה הדריכה את ג'ו איך לעשות לה"
אומברה??!?! – לאחר בדיקה מדובר בסגנון גוונים בשיער שמתחילים מהקצוות ולא מהשורש (סורי על הבורות XOXO וואטאבר)
שימוש רב מדי בפועל הכי כלבויינקי בשפה העברית "ע.ש.ה" על כל צורותיו- עשתה, עשוי, נעשה, עשיתי, עשינו, עשו ועוד ועוד.


אסכם בפשטנות הראויה לספר
חסרונות: הרוב
יתרונות: אחרי עמוד 150 הספר נהיה נסבל יותר ואפילו מתחילה העלילה. לכן כן אמליץ על הספר אם כי רק למתבגרות מרדניות שמתעקשות לא לקרוא את המקור וניים דרופינג של מותגים מרגש אותן.

אנה טוד היא סופרת של רבי מכר וכיכבה במקום הראשון של הניו יורק טיימס - מעריכה שבנות עשרה אחראיות למעמד אליה זכתה הסופרת.

התלבטתי בין כוכב אחד לשתיים, בסופו של דבר דירגתי כוכב אחד מהסיבה הפשוטה שאין צורך בו, אני בעד הומאז'ים שיקרבו סיפורים קלאסיים לימינו, זה מרענן ומקרב את אלו שנרתעים מקלאסיקות ומשפה גבוהה. במקרה הזה אמליץ לדבוק בקלאסיקה.
כפי שנאמר if it ain't broke, don't fix it

אנה טוד, אוי אנה טוד...
האם היא כתבה את הספר הזה אחרי שהיא קמה בבוקר אחד בהחלטה שהיום היא תתחיל להרוס קלאסיקה, או שהרעיון נבע ונכתב מלקיחת סמי הזיות? כך או כך, בנות ספרינג היה מת להיות נשים קטנות. בעצם, הוא היה מת להיות ערפילי אבלון! (אם קראתם את הביקורות שלי [סביר להניח שלא], אתם יודעים מהי עמדתי בקשר לתפלצת שהיא המגנום אופוס של מריון זימר בריידלי, אישה שהייתה רעה בדיוק כמו הספר שלה) בערפילי היה ניסיון לייצר משהו חדש ובועט, פנטזיה ובניית עולם שאנחנו כמעט לא מתוודעים אליו וגילוי עריות (זה נכתב בצחוק לגמרי). כאן, לעומת זאת, המממ... הניסיון לייצר משהו חדש היה מזערי. המסגרת נותרה כמעט אותו הדבר, והתוספות גרועות (גברת "ספרינג" מרץ' אלכוהוליסטית וזה מצחיק?! בת' אגרופובית?! כן, את זה היינו צריכים בשכתוב לנשים קטנות!). אני, לעזאזל, אני, יכולה לחשוב על דברים יותר טובים מזה- מה אם מג הייתה אושיית אינסטגרם הניחונה באופנתיות, ולא טיפוס רדוד ורודף גברים? מה אם לורי לא היה... סתם חרא?
הלוואי שהייתי יכולה לכתוב יותר, אבל למזלי, כשם שהספר נכנס למוח שלי, כך הוא יצא ממנו. אבל אני זוכרת היטב את תחושת הקבס (סליחה על הדרמטיות) שעמדה בבטני בעודי קוראת את גיבוב השטויות הזה (סליחה כפולה). אבל אומר עוד דבר אחד- נתקלתי בספר הזה דרך אחותי. כשראיתי את הכריכה ואת שם ה"סופרת" הזהרתי אותה. היא לא האמינה לי מפני שלא קראתי את הספר ורק שמעתי עליו. החלטתי ואזרתי אומץ, וקראתי אותו בשבת לפני שנה או שנתיים... בזבוז של זמן. אחותי קראה את זה אחריי, והודתה בטעותה. כמו שנאמר, על פי שניים יקום דבר.