ג'אנקיוויליאם ס. בורוז5ספר טוב . הספר כתוב כמו דוח מפורט כנראה בגלל שבורוז עסק בנושאים כמו פסיכואנליזה ובאנתרופולוגיה הכתיבה מאוד ריאלית בורוז היה טיפוס (אני בטוח שכתבו בביקורות קודמות את הסיפור עם אשתו) ובהחלט הוא היה אישיות מיוחדת בחור מלומד ומאוד פתוח שהחליט לחיות את החיים וניסה כל סם אפשרי בזמן שלירי עוד היה בחיתולים. הבן אדם היה הומוסקסואל לא הסתיר את זה ובכל זאת במשך כל הספר הוא יורד על הומואים.בהחלט משהו שאני מעריך כי בורוז לא נכנס לשום קטגוריה (ולא פחד) ואני גם לא חושב שהוא החשיב את עצמו לביטניק (התווית שאלן גינסברג וקרואק שמו לו) בכל מקרה בניגוד לביקורת הקודמת שלי על קרואק לבורוז לא היה שום רומנטיציזם והוא כתב בצורה דיי נטרלית ולא נוטה לשום צד על החיים שלו בתור ג'אנקי. ועל הגמילות ובמה זה כרוח להיות מכור לג'אנק. ממה שקראתי על בורוז ציפיתי שיהיו בספר כל הטכניקות המגניבות שהוא דיבר עליהן (cut ups וכולי...) ואימג'ים מחלומות (או מסטלות) דבר שלא היה בספר...
בדרכים - המגילה המקוריתג'ק קרואק12כולם היום פחדנים. הרוב רוצה נוחות וזהו. כמו שאוסקר ווילד כתב "רוב האנשים לא חיים הם רק מתקיימים". ופה פה פוגע הספר ובגלל זה הוא ספר חובה עד היום. וישאר ספר חובה אלא אם כן ישתילו לנו צ'יפים במוח או משהו... בכל מקרה הנקודה היא שגם אז אהבו נוחות כנראה באותה מידה שאוהבים אותה היום אבל העניין היה המורדים. וכן זה מה שהשתנה הסיפור הוא על מי שהיה מורד היה מורד אמיתי. היה מטפס על רכבות מסע. גונב רכבים ולוקח מה שבא ליד. ולא בשביל רווח אלא בשביל החיים. אולי בגלל הטכנולוגיה והמצלמות ואולי בגלל שהרומנטיקה גוססת היום כבר לא מורדים היום מתקיימים. ג'ק קרואק כותב מדהים. בלי התפנפניות ובלי מניארות מיותרות הוא כותב איך שבא לו. וזה כיף. אתה מרגיש שאתה צולל ליומן אבל לא סתם יומן. יומן של הבנאדם שעשה הכי הרבה כיף בעולם יומן של אדם שחי כל רגע יומן של החיים הנכונים. כנראה שג'ק עשה רומנטיזציה לא קטנה לסיפור כי הוא כתב מזיכרונות אבל העניין לא מורגש במיוחד. תוך כדי הוא גם מספר על החזיונות החלומותוהמחשבות שלו. הסיפור פשוט רץ והוא כלכך מהנה אבל גם מאוד רגשני עד שתפסתי את עצמי (בפעם הראשונה) כמעט בוכה בסוף ספר. בקיצור הלוואי שכולם היו קוראים את הספר הזה. ואם הדבר היה כך, הרף לחיים טובים והרף של העניין והיופי שבחיים היה עולה.
קפקא על החוףהרוקי מורקמי10מוראקאמי הוא סופר טוב אבל אני לא נותן לספר 5 כוכבים בגלל הכתיבה שלו אלא בגלל שמוראקאמי בעיני יותר משהוא סופר הוא מורה רוחני. הוא מצליח להביא אותך דרך מילים עטופות בכריכה פשוטה עם תקציר שנראה דיי תמים לסיפור נפלא ומלא שאלות שמתעצם עם הזמן ובסוף מביא אותך למצב מדיטטיבי טרנסצנדאלי והייתי אומר שאפילו להארה קטנה אבל לא הארה כמו שאתה מבין פתאום משהו או שעולה לך איזה רעיון חדש אלא הארה רגשית ונפשית יותר. אבל לנסות לתאר את זה זה כמו לתאר איך מרגישה מדיטציה אז אם אתם לא ממש מצליחים להבין בבקשה תקנו את הספר תנו לו קצת זמן ותצללו אליו באמת. זה כבר יעשה את שלו.
הסיפור שאינו נגמר - מהדורה מחודשתמיכאל אנדה7וואו בהתחלה חשבתי שזה ספר ילדים קלישאתי אבל אז כשהתחלתי לדמיין את הכתוב בספר התחלתי להרגיש קצת רגשות אשם. כאילו היה לי קול לא מודע שחסם את הדמיון שלי ואמר לי "זה לא יעיל" אבל ברגע שנלחמתי בקול הזה והפכתי חסיד של ממלכת פנטסיה התחלתי ללכת ביום יום בתוך ארמונות התת מודע פשוטו כמשמעו המציאות קרנה לי והתחלתי לדמיין בכל רגע. זרמתי עם כל מה שהתת מודע שלי העלה שלי. היופי שהספר הזה הגיע אליי בתקופה של גילוי מדיטציות וחיפוש אחר דמיון ומאז שקראתי אותו כל מי שאני רואה הוא חיה משונה שד יצור אפל או משוגע עם דלי על הראש. לדעתי ספר חובה לכל מבוגר ונער כדי לחדור לחלקים העמוקים יותר של נפשכם. אגב אם מישהו מכיר ספרים בסגנון אשמח שירשום לי [: