סיימתי לקרוא ואני בעיקר מבולבלת.
מתחילת הספר לא היה לי ברור מה הבעיה\תעלומה בה מתמקדים ואותה מנסים לפתור. האם זו הפריצה לביתם של מארק וסטפני? האם אלו החוויות ההזויות שעברו בחופשתם בפריז? האם זוהי הנערה הסודית הרודפת את מארק בימים ובלילות?
מה גם, פתחו בספר בעיות ונושאים רבים - את רובם לא יישבו ואפילו לא הזכירו פעם נוספת לאחר מכן. לאורך כל הסיפור מועלים רעיונות, טוויסטים, אך אין להם באמת התייחסות או הסבר בהמשך. קצת כמו למתוח בן אדם ולעקוף על שלב ה"סתאאאאאם" - מה הפואנטה? למה בכלל לעשות את זה לכתחילה אם אין לזה מטרה?
(למה דליים מלאי שיער ובכי תינוק שאמורים להפחיד או לרתק אותי, שיכלו בכיף ובדרכים רבות להפוך לדבר מפחיד ומעוות באמת [כמו מה שהספר מתיימר לספק לנו] מוזכרים פעם וחצי בקושי, ורק חלקם מקבלים אזכור מעומעם בלבד לקראת סוף הספר ובו תיאוריית הסבר מוזרה ולא מספקת בעליל לגבי מה הם היו?)

דבר נוסף שהפריע לי מאוד היה שלקראת סופו, הפך הספר לבדיוני משום מקום. סיפור שהיה "מציאותי" לכל אורכו פתאום "נפתר" באופן מאוד לא צפוי, ולא בקטע טוב...

לסיכום?
הספר בעיקר גרם לי לתחושה רעה מאוד ותסכול עקב התיאורים שבו, לא ממש צלח במשימת ההפחדה (זאת על אף שלא מאוד קשה להקריפ לי את הצורה) ובעיקר גרם לי להתחרט שבכלל טרחתי לקרוא אותו.

למה לא כוכב אחד בלבד?
הספר כן השאיר אותי ערה וסקרנית מה יקרה בסופו וכתוב באופן שכיף לקרוא (הבעיה היתה שלא קיבלתי תשובות לשאלות שלי).
אני בהחלט מבינה למה יש אנשים שאוהבים את הספר, ואלו שלא קשה להם ההתנגשות של המציאות עם הבדיון יכולים ליהנות ממנו מאוד.

מעולם לא חלמתי שאקרא ספר גרוע כל כך שאצטרך לעצור באמצע. לעצור באמצע ספר זה הבלתי יעשה מבחינתי. נו טוב... תמיד יש פעם ראשונה.
החיים כל כך קלים לגיבור הספר שזה עצוב כמה שזה פתטי. מה גם שהעלילה עצמה לא מצליחה להחזיק את הסיפור הבינוני ומטה.

ניסיתי לקפוץ לאמצע\סוף הספר לראות לאן זה מתקדם, וגם שם ישנם אותם התיאורים על ריצ'ר הכל יכול המחשב במדויק את מסלולו של כדור היוצא מן אקדח ועד אליו וכמה זמן יידרש לו להרים את מכסה הפח הקרוב אליו על מנת שיוכל לשנות את מסלול הקליע אל יריבו.

נפילתם של גדולים... ):