קודם כל בהתיחסות לביקורת הקודמת - יש לציין שכריסטי גם מביעה דעות כאלו על ערבים, צרפתים, אנגלים. האנגלים למשל הם קרי מזג ללא הבעה או הבעת דג (כך היא מאפיינת כמה פעמים את ג'ורג', המשרת הנאמן ומבדר ביותר של הרקולה פוארו). הספרים פשוט נכתבו בעידן טרום פוליטקלי קורקט. לטוב ולמוטב. יש לציין שבספר זה ממש היא מזכירה כי יהודים אינם שוכחים (היהודי היווני פאפופאלוס שמשיב טובה לפוארו על טובה שזה האחרון עשה עבורו 17 שנה קודם).
העיקר בעיני בספר הזה - הוא מלא בדמויות צבעוניות ומרתקות יותר מכל ספר אחר. יוונים, אמריקאים, צרפתים, אנגלים - כל אחד ודרכו המיוחדת. הכשרון המדהים של כריסטי הוא לתת לכל דמות מקום וצבע בשורות ממש מעטות.
ואגב, איך קוראים לדעתכם לכרטיסן ברכבת הכחולה? מי שיזהה יבין שיש כאן רמז מהנה לסיפור הקודם של רצח ברכבת שכתבה כריסטי.
העלילה עצמה די פשוטה: אישה נרצחת ברכבת. אבנים יקרות מאוד שהיו ברשותה נשדדות. האם הרוצח הוא הבעל שממנו רצתה להתגרש? האם הוא האהוב משכבר הימים? הבלש הבלגי הרקולה פוארו שנסע במקרה ברכבת בה בוצע הרצח, מתגייס לעזרה ומגייס לעזרתו נערה אנגליה שקטה אך בעלת סגולות יקרות ערך.
ספר מאוד מוצלח לטעמי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
